פרשנות מצטטת על שמות י:ד

9-11. בראשונה היו אומ' ממדינה למדינה, חזרו לומ' משכונה לשכונה. רבן שמעון בן גמליאל אומ' אף מהגמוניא להגמוניא. וכ"ה בד. ולפי גירסא זו פירושו שרשב"ג חולק ואומר שבראשונה היו אומרים בפני נכתב ובפ"נ אף כשהביא מהגמוניא להגמוניא בחו"ל. ובמשנתנו פ"א מ"א: וחכ"א אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא המביא ממדינת הים, והמוליך, והמביא ממדינה למדינה במדינת הים, צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. רשב"ג אומר אפילו מהגמוניא להגמוניא. והנה מחזרת הלשון במשנה "צריך שיאמר" וכו' מוכח שהלכה "והמביא ממדינה למדינה במדינת הים" אינה דבוקה לדברי "חכמים אומרים", אלא חוזרת לדברי הת"ק,⁸ומה שבנתים הוא מאמר המוסגר, וכן משמע מן הירושלמי פ"א סה"א, מ"ג ע"ב: כמה דאית לכון המביא גט ממדינה למדינה במדינת הים וכו'. ובכמה נוסחאות הגירסא היא "המביא" (בלי וי"ו), וכן מעתיק בבבלי ד' ב', עיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1108. ובריטב"א למשנתנו הכריע שצ"ל: והמביא, והכל הוא מדברי החכמים, ולהם נסמכו דברי רשב"ג, כלומר, ל"והמוליך" שהזכירו חכמים (דהיינו מא"י למדינת הים), שאם לא כן הרי בהלכה שקדמה לדברי רשב"ג לא נזכרה א"י כלל, וכיצד אמר רשב"ג "אפילו מהגמוניא להגמוניא" שכוונתה לא"י, כמפורש בבבלי ד' ב'.
אבל מלשון משנתנו משמע שאין המביא ממדינה למדינה מדברי החכמים, ומן התוספתא כאן משמע שרשב"ג מדבר בחו"ל,⁹ואין לומר שהת"ק מדבר גם בא"י, וכשיטת ר' אליעזר בירושלמי (עיין מ"ש לעיל, שורה 2–3, ד"ה מעבר הירדן), שהרי מפורש בתוספתא: "חזרו לומר משכונה לשכונה", והרי בוודאי שאין לפרש כן בא"י בזמן התנאים. ועיין ירוש' פ"א רה"ב (בשם שמואל), בבלי ו' א' (בשם רב ששת). כפי שהעיר מהרי"ן אפשטין הנ"ל ועוד. ועיין מ"ש ר"ד הלבני בספרו מקורות ומסורות, עמ' תפ"א, הערה 2.
ברם עלינו לברר מתחילה מה היא "מדינה" שבמשנתנו ומה היא "הגמוניה". השם "מדינה" יש לו הרבה משמעיות הנוגעות לעניינינו. מדינה יש לה משמעות של ארץ civitas, דוגמת מדינת בבל, מדינת מדי שבמקרא, ארץ מיוחדת,¹⁰χώρα, ארץ, וכן מתרגמים השבעים "מדינה" שבעזרא כמה פעמים. ועיין במלון ללשון סורית של פיין-סמית, עמ' 844, ערך מדינא, ולהלן הערות 11–14. משמעות של עיר גדולה.¹¹πόλις, μητρόπολις, κωμόπολις. ועיין מ"ש בפנים להלן בסמוך. ועיין איכ"ר פ"א, ד'. עמ' 65: קסרין מטרופולין, אנטפרס מדינה. ולפעמים יש לה משמעות של פרובינקיה. וכן אמרו בריש אסתר רבה וברות רבה ספ"א: כל מקום שנאמר שדה הוא עיר, עיר מדינה, מדינה אפרכיה וכו'. כלומר פעמים מדינה, עיר היא, ופעמים (וכ"ה במגילת אסתר)¹²עיין מ"ש Abel בספרו Geographie de la Palestine (פריס 1933), עמ' 115, ובהערה 3 שם. אפרכיה היא. ובמשנתנו ב"ב פ"ג מ"ב: שלש ארצות וכו' עד שיהא עמו במדינה. ארץ ומדינה שמות נרדפים הם. ועיין ירושלמי כתובות פ"ד הי"א, כ"ט ע"א.
ובמשנת שביעית פ"ט מ"ב: ג' ארצות לביעור וכו', מבית חורון ועד הים מדינה אחת. ובירושלמי שם סה"ב, ל"ח ע"ד: מדינה אחת פרא כורין, ועיין בעה"ש ערך פרכורין שהעיר שבתרגום השבעים מתורגם פלך (נחמיה ג', ט', י"ב) περίχωρος. וכן מתרגמים הגלוסטרים של ימי הבינים במלה זו regio, territorium ברומית.¹³עיין Corpus Glossariorum Latinorum של Goetz ח"ז, עמ' 614, ערך περίχωρος, ועיי"ש עמ' 343, ערך territorium, והכוונה "גליל". ולפ"ז ממדינה למדינה פירושו מארץ אחת לארץ אחרת וכוללת גם הפלכים שבאותה מדינה. ואף הטופרכיות פלכים הם, עיין מדרש תנאים הוצ' ר"ד הופמן, עמ' 176, ומ"ש ר"ש קליין בספרו ארץ יהודה, עמ' 216. ועדיין היתה קיימת חלוקה זו בא"י בשנת 124 למספרם, כפי שנזכר בכתובת היונית שפרסמו Benoit, Milik et De Vaux בספרם Les Grottes וכו' ח"ב, עמ' 248 (טופרכיה של הירודיון). ואף לוד היתה טופרכיה מיוחדת (יוסיפוס מלחמות ס"ג פ"ג, ה', 55), והמביא מכפר לודים ללוד, מביא מטופרכיה לטופרכיה, מפלך לפלך, ממדינה למדינה (אלא שכפר לודים היה כנראה מיושב ע"י גוים, עיין מ"ש לעיל שו' 2–3, ד"ה ולפי כ"ז). והכל לפי העניין, ועיין מ"ש לעיל ח"ה (מו"ק), עמ' 1248, בשם הריטב"א.
לעומת זה מהות ההגמוניא סתומה, במקורות שלנו, כבמקורות העמים, "היגמוניא" משמעותה "הגמנותא", כלומר שלטון ההיגמון. ובב"ר פ"נ, ב', עמ' 518: לאחד שנטל הגמוניא מן המלך, עד שלא הגיע לבית אורין שלו היה מהלך כפגן, כך עד שלא עשו שליחותן אנשים, וכיון שעשו שליחותן לבשו מלאכות. ובמנחת יהודה (עמ' 517): לאחד שנטל הגמוניא (ἡγεμονία), שקבל מדינה (הפיזור שלי) מן המלך לשלוט בה בפקודתו וכו'. וכן תרגמו כמה מן החכמים. אבל התרגום הנכון הוא בתנחומא וירא, הוצ' בובר סי' כ"א: לאדם שלקח שולטן מן המלך וכו', והכוונה ל־legatus שקבל מן המלך ἡγεμονία, ומשהגיע לגליל שלו¹⁴בכמה כתי"י: למיתורין שלו, וכ"ה בוי"ר פכ"ו, ד', הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תקצ"ו, ועיי"ש בשנו"ס. ואין שום הבדל ביניהם, ואף בית אוריו שלו פירושו לגליל שלו, לארצו, וכן מתרגמים השבעים את המלה "ארץ" בכמה מקומות, וכן ביהושע פי"ג ב': כל גלילות הפלשתים: ὄρια φυλιστιείμ. ואף "גלילה" שביחזקאל מ"ז, ח', מתורגם ע"י סומכוס μεθόριον, כפי שהעיר לעף אצל קרויס בשם בוקסדורף. והירונימוס (עיין בהיקספלה של Field, עמ' 895, הערה 17) מוסיף: quod possumus transferre confinium. והיא היא, וכמו שאמרו בשמות י', ד': הנני מביא מחר ארבה בגבולך, ופירושו בתחומך, בארצך. ועיין מ"ש על מדינה, מקום, להלן פ"ה, הערה 50. [לבש מלאכות],¹⁵המשל קטוע, אבל הכוונה ברורה, שהשליח כשהגיע לפרובינקיא שלו לבש את τὰ τῆς ὴγεμονίας κοσμήματα בגדי השרד שלו, כפי שפירש לנכון פירסט Glossarium שלו, עמ' 162 (וציין לו תיאודור במקומו), והמליצה היא ע"פ אסתר ה', א'. בגדי ה"שליחות". וכן במגילת תענית (בגמרא) כ"ב שבט, הוצ' ליכטנשטין, עמ' 88: היו צועקים לשליח, אמר להם השליח (כלומר, Petronius) וכו'. אבל בדברי רשב"ג הכוונה למקום, למחוז¹⁶משמעות זו לא מצאתי אלא במקורות מאוחרים שסימנו כן את מחוז הבישוף שהנוצרים קראו לו ἡγεμών. ההגמון. וקרוב לוודאי שבמשנה ובברייתא מסמן פקיד זה את נציב הפרובינקיא, את האיפרכוס, ἔπαρχος, ואין היגמוניא אלא "איפרכיה" שבברייתות ובמדרשים. ובמשנת עדיות פ"ז מ"ז: ומעשה ברבן גמליאל שהלך ליטול רשות מהגמון בסוריא. ואף ההגמון שדן דיני נפשות¹⁷עיין מ"ש בצופה האנגלי, סדרא חדשה חל"ה, 1944, עמ' 20, ועמ' 24, הערה 152. (תוספתא חולין פ"ב הכ"ד) הוא הנציב של א"י.¹⁸ועיין בתולדות העם היהודי (גרמנית) של שירער ח"א, עמ' 455, ובהערות 23–24 שם. ולפ"ז הכוונה בדברי רשב"ג שהמביא מאיפרכיה לאיפרכיה, מפרובינקיה לפרובינקיה, צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, אבל אינו ברור אם הוא מדבר בחו"ל, או בא"י.
והנה שימוש בודד זה של רשב"ג בהיגמוניא במשמעות היפרכיה הרגילה במקורותינו מוכיחה קצת שרשב"ג נקט שם עתיק שלא נשתרש אצלנו. הטעם הוא שבילדותו נחלקה א"י לשתי היפרכיות (עיין מ"ש להלן בסמוך, ד"ה ובבבלי), והמלכות מינתה היגמון מיוחד בהיפרכיא החדשה. היהודים שהיו רגילים לראות את א"י כהיפרכיא אחת קראו לפי שעה את החלוקה החדשה "היגמוניות" מקומות שלטון של שני הגמונים. אח"כ שהתרגלו לחלוקה זו שבו לקרותן בשם הרגיל, עיין מ"ש להלן. והכל בא"י עסיקינן.
וכבר אמרנו לעיל שמדברי התוספתא כאן משמע (כדעת חכמי זמננו) שרשב"ג מדבר בחו"ל. ואם נקבל את גירסת כי"ע כאן וגירסת הוצ' לו במשנתנו (שחסרה שם המלה "אף") הפירוש הוא שרשב"ג חולק ואינו מצריך בפני נכתב ובפני נחתם אלא במביא מהפרכיא להפרכיא, ולא ממדינה למדינה באותה היפרכיא. ואם נקבל את הגירסא "אף" (כגירסת ד וכי"ו בתוספתא) וכרוב נוסחאות המשנה ("אף", או "אפילו") הכוונה היא שאפילו אם מביא מאיפרכיה לאיפרכיה באותה מדינה צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, מפני שאין עדים מצויים לקיימו.¹⁹עיין בבלי תענית כ"א ב', תוספתא שם פ"ב הי"א, ומ"ש לעיל ח"ה, עמ' 1093. ועיין תוספתא ע"ז פ"ד (כי"ע פ"ה) ה"ב.
ובבבלי ד' ב' תפסו כדבר פשוט שרשב"ג מדבר בא"י, והביאו מאמר ר' יצחק: עיר אחת היתה בארץ ישראל ועססיות²⁰קליין בספרו ארץ יהודה, עמ' 258 ואילך, משער שיש כאן שם קריפטי (מסותר) ללוד. ואין להשערה זו רגלים. שמה והיו בה ב' הגמוניות וכו'. לפ"ז מרחיב רשב"ג את דברי אביו רבן גמליאל שאומר במשנתנו פ"א מ"א: אף המביא מן הרקם והחגר. ואף שרקם וחגר על גבול א"י היו,²¹עיין מ"ש לעיל ח"ב (שביעית), עמ' 537, ובהערה 58 שם. ועיין בבלי כאן ד' א'. אבל חלק גדול מעבר הירדן נהפך להיפרכיא מיוחדת בזמנו של טרינוס (106 למספרם), ובזמנו של רשב"ג (בימי הדריינוס ואחריו) היתה העיר בוצרה בירת ההיפרכיה ההדשה, ואף היהודים מנו בשטרות למניין היפרכיה זו,²²עיין מ"ש לקמן פ"ו ה"ג, שורה 14–15, ד"ה והנה, ובהערה 14 שם. ואמר רשב"ג שהמביא גט מהיגמוניא להיגמוניא, כלומר, מהיפרכיא להיפרכיא בארץ ישראל²³כמה ערים שהיו שייכות מקודם לפרובינקיא של יהודה (ארץ ישראל) סופחו לפרובינקיא החדשה, עיין בגיאוגרפיה היסטורית של א"י למיכאל אבי-יונה (ירושלים תש"ט), עמ' 62. (אפילו אם המקומות הם אחד על יד השני) צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ועיין להלן ע"ז פ"ה סה"ב ובר"מ פי"ד מה' מכירה ה"ח, ובמאירי ב"ב צ"א, א', עמ' 418, ושלא כרשב"ם שם. והכל מכוון לאותו זמן.
ובירושלמי פ"א סה"א, מ"ג סע"ב: היתה הגמונייא אחת ונעשית שתים אינו צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם. שתים²⁴בהוצאות שלפנינו: וכן שתים וכו', אבל המלה "וכן" חסרה בכי"ל ונוספה ע"י המגיה. ובסוטה פ"ח ה"ז, כ"ג ע"א: היה גדול ועשאו קטן חוזר. ואחד ונעשה שנים. אבל בכי"ר שם חסרה המלה "חוזר", ובשניהם שאלה שלא נפשטה. וכע"ז במעשרות פ"א ה"ב, מ"ח ע"ד, ע"ז ספ"א, מ' ע"ב, עיין מ"ש לעיל סוטה פ"ז הי"ה, שורה 169–171, ד"ה ואשר לדברי ר' יהודה. ונעשו אחת? ואעפ"י שיש לפנינו מטבע קבוע של שאלה (עיין הערה 24), מ"מ נראה שהירושלמי דבר בהווה, ובמצב של זמנם בארץ ישראל. מימי ספטימיוס אסוירוס ואילך, ובפרט בזמנו של דיוקליטיאנוס, כלומר, מסוף המאה השניה עד המאה הרביעית למספרם חלו תזוזות רבות בגבולות ההיפרכיות של א"י,²⁵עיין בספרו של אבי-יונה הנ"ל (לעיל הערה 23), עמ' 63 ואילך. ולפיכך אמרו בירושלמי שאם כתב את הגט בעיר אחת על מנת להביא אותו לעיר אחרת, ובזמן מינוי השליחות היו שתי הערים בהיגמוניא אחת, ובנתים עברה העיר מקום מגורי האשה להיגימוניה אחרת, אינו צריך לומר בפ"נ ובפני נחתם, שהרי בשעת כתיבת הגט לא חלה עליו החובה להיות נוכח בכתיבת הגט. אבל השאלה היא להפך, אם היו שתי היגמוניות בשעת כתיבת הגט, וחל החיוב על השליח, אם נפטר כששתי הערים (מקום כתיבת הגט ומקום האשה) נתחברו להיגמוניא אחת. והכל בא"י עסיקינן.
ונראה שרשב"ג אמר את דבריו ביחס לא"י, והרי ק"ו הוא שכ"ה גם בחו"ל, והמשנה מדברת בא"י והתוספתא בחו"ל. ועיין בהגהות חשק שלמה ב' א'.

אף על פי כן וכו'. פירוש אף על גב שהקב"ה יודע שאין נחת רוח – אפילו הכי הראה הקב"ה זה בחמש מכות הראשונות, שיהיה גלוי ומפורסם שהוא מחזק את לבו מעצמו, ואחר שהיה מחזק את לבו בחמש מכות הראשונות – הקב"ה מחזק לבו בחמש מכות האחרונות, חמש נגד חמש, כפי אותן מכות שהיה מחזק לבו מעצמו – היה הקב"ה מחזק את לבו גם כן חמשה פעמים:
והא דכתיב גבי מכת ברד "ויחזק לב פרעה" (להלן ט, לה), ולא כתיב 'ויחזק ה", נראה כי היה פרעה מתחיל לחזק את לבו והקב"ה גמר ההכבדה הזאת. והיה זה במכת הברד דוקא, לפי ששם היה לו פתחון פה להכביד, כי כל שאר המכות היה צריך להסירם, ואין לאדם לחשוב שהוסרו מעצמם, כי לא יוסר דבר מעצמו, אבל הברד שהיה יורד זה אחר זה ואין צריך רק הפסק, והאדם סובר שעד כאן היה הברד ולא יותר, ולפיכך כתיב (להלן ט, לד) "וירא פרעה כי חדל המטר וגו'", כלומר שלא היה רק שחדל בלבד – "ויחזק", ולפיכך אמר משה גם כן "אתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון את ה'" (ר' שם שם ל), כי מיד בסור המכה הזאת תחזרו לקלקול שלכם. וזה מפני שלא היה כאן הסרת המכה רק הפסק הברד, ולפיכך אמר הכתוב שכדברי משה כן הוא, כי מיד שחדל המטר והברד – הוסיף לחטוא והכביד את לבו, והוסיף הקב"ה טומאה על טומאתו. שאם לא הכביד השם יתברך את לבו, כאשר בא משה אל פרעה להתרות בארבה (להלן י, ד) – היה שולחם, ולפיכך הכביד את לבו ואת לב עבדיו, ולפיכך "כי אני הכבדתי את לבו" (שם שם א). ופירוש זה פשוט, כי מתחלה כאשר אמר "ורב מהיות קולת אלקים" (להלן ט, כח) לא רצה לשלחם רק בשביל שלא יהיה עוד קולות, כדכתיב בקרא, וכאשר חדל המטר והקולות חזר מעצמו לחטא, כי המכה שהיה ירא ממנו שבשבילה חזר בתשובה – לא באה עוד עליו, ולפיכך חזר לחטא. אבל שאר המכות, המכה שחזר בשבילה בתשובה כבר באה, ולפיכך לא היה הכבדה מעצמו שם – אם לא שהשם יתברך הכביד את לבו:

והנה הכתוב מוכיח כדברי רש"י שאמר הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל ה' ולא אמר והעתרתי אל ה' מחר, למדך בזה שתכף שיצא מיד התפלל שתסור מכת הערוב מעבדיו ומעמו מחר כי כיון שהתחיל פרעה במכה זו של צפרדעים להזכיר מחר ולהאריך הזמן עד למחר גם משה הסכים בשאר המכות להאריך זמנם עד למחר לא שיסורו מיד, ומזה תמצא כתוב במכת הערוב למחר יהיה האות הזה ובמכת הברד כתיב (שמות ט׳:י״ח) הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד, ובמכת הדבר כתיב (שם) מחר יעשה ה' הדבר הזה בארץ, ובמכת הארבה כתיב (שם י) הנני מביא מחר. ומה שהאריך פרעה המכה הראשונה עד למחר חשב כי הגיע עת סור המכה בעת ההיא מדרך מערכת הכוכבים ומשה היודע העת היה מבקש שיאמר לו פרעה להסירם מיד, על כן רצה לסכול דעתו להבחין את משה בחכמתו והאריך הזמן עד למחר והשיב לו משה רבינו ואמר כדברך שלא יסורו היום עד מחר ומזה תוכל להבין כי אין המכה בכח המערכת רק בכח הש"י זהו למען תדע כי אין כה' אלהינו.

הן אל ישגיב בכחו. מתוך שכחו גדול ואין להנצל מפניו לפיכך אין כמוהו מורה. כשמורה לחוטא לשוב אליו מתרה קודם מכה לפי שהוא יודע שאין יכול להשמר ממכתו כמו שהיה מתרה בפרעה על כל מכה ומכה הנני ממטיר כעת מחר ברד (שמות ט׳:י״ח) והנני מביא מחר ארבה וכן כולם ובשר ודם כשרוצה להנקם מאויביו בא עליו פתאום שאם יתרה בו יחזור וינצל ממנו: