פרשנות מצטטת על שמות י:ח

אָמַר לוֹ: אַבָּא פַּקֵּד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ. יש להקשות למה בקש זו הבקשה מאביו אחר אותם הדברים שצוהו אביו בענין ד' דברים?
ונראה לי בס"ד כי מקמי הכי היה חושב שכל החכמים שונאים אותו על אשר הוא יחיד וחלק עליהם שהם רבים ואם כן מנין לו חבירים שיפקדם עליו אך עתה שאמר לו אני שמעתי מפי הרבים אמר בודאי לא שנאוהו בלבם כי מאחר ששמע מפי הרבים בעל כרחו צריך לחלוק ומה שפרשו ממנו היה לעיני הרואים כדי שלא יתרבו מחלוקות בישראל אבל בלבם אוהבים אותן, ועוד נמי אמר בדעתו כיון שישמעו צוואתו זאת שציוהו ואמר לו חזור בך מארבעה דברים שהייתי אומר בשביל שאתה שמעת מפי היחיד והם שמעו מפי המרובים הנה בודאי אוהבים אותו עתה וחבריו נקראים לכך אמר לו פקוד עלי לחביריך, והא דלא אמר לבנו דברים אלו בזמן שהיה בריא נראה לא רצה שבנו יזלזל בכבודו לעשות הפך דבריו בחייו.

מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ]. קשא למה לא אמר לו דברים אלו מתחלה כשאמר לו 'פַּקֵּד עָלַי'? ונראה בתחלה אמר לו 'אֵינִי מְפַקֵּד' ולא פירש לו הטעם כי נתכוון לנסותו אם יתלה הסיבה בדופי עצמו או בדופי החכמים שיאמר בשביל שהם בעלי שנאה ועברתם שמורה נצח ולמאי נפקא מינה יפקדם עליו כי אין מזה תועלת! והנה הבן היה צדיק ותלה הסיבה בדופי עצמו שאמר לו 'שֶׁמָּא עַוְלָה מָצָאתָ בִּי' ואז פירש לו אביו הטעם והסיבה הוא משום דאין צורך להפקיד ד'מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ'.
ועדיין יש להקשות במאמר זה מאחר שהוא מחזיק את בנו לצדיק דהא אמר לו 'שֶׁמָּא עַוְלָה מָצָאתָ בִּי' ואמר לו 'לָאו' אם כן סגי לומר לו 'מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ' ואין אתה צריך לצווי שלי, ולמה סיים בבא השנית שאמר 'מַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ'? ונראה לי דבא ללמדו מוסר לפי דרכו אף על פי שבאמת עתה אתה צדיק ומעשיך יקרבוך בודאי עם כל זה אל תאמן בעצמך כי אפשר שיזדמן אחרי זה מעשיך ירחקוך ולכן הזהר והשמר מן יצר הרע וכמו שאמר התנא אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ (משנה אבות ב, ד).
והנה דברי רבי עקביה בן מהללאל אלו הם מוסר גדול להשלוחים ההולכים ממדינה למדינה לקב"ץ על הגבאו"ת ומביאים עמהם מכתב צוותא דאין תועלת מן המכתבים אלא ישימו לנגד עיניהם דברי רבי עקביה 'מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ' ורמז לדבר מִי וָמִי הַהֹלְכִים (שמות י, ח) רצונו לומר אלו ההולכים ממדינה למדינה ומעיר לעיר ישימו נגד עיניהם דברים אלו 'מי' ו'מי' שהם ראשי תיבות 'מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ'.
ובזה פרשתי רמז הכתוב אָמַרְתִּי יָמִים יְדַבֵּרוּ (איוב לב, ז) יָמִים למפרע ראשי תיבות 'מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ' המידות האלה הם אשר ידברו שפתי לשלוחים ההולכים ממקום למקום ושמעתי גאון אחד כתב מכתב צוותא להמהלך ממקום למקום ולא כתב בו דבר אלא רק שתי תיבות אלו מ"י ומ"י [רבי יהונתן אייבשיץ להגר״א מוילנא].

וטעם הכנעני והפריזי כרעיו. כי קשה לרב שנאמר אז יושב הוי לומר יושבים. ועיין פרשת בא שכתב הרב וז"ל ולפי דעתי כי אמר ויושב את משה ואת אהרן. ולא אמר ויושבו בעבור כי משה הוא העיקר. וככה ותדבר מרים ואהרן. גם בפרשת כי יביאך כתב הרב להזכיר הכנעני לבדו. כי הוא אב לכולם עכ"ל. לכן שפיר נאמר כאן יושב על הכנעני כי הוא עיקר. והפרזי הוא כרוע וצותא בעלמא:

את לבב. הנה את יראה נוסף רק טעמו כאשר פי' שהוא כעצם הדבר:

ולכו עבדו את ה' כדברכם. הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁאֲמַרְתֶּם וְלֹא כְּשֶׁאָמַרְתִּי אֲנִי; בָּטֵל "לֹא אֲשַׁלֵּחַ", בָּטֵל "מִי וָמִי הַהוֹלְכִים", בָּטֵל "רַק צֹאנְכֶם וּבְקָרְכֶם יֻצָּג":