פרשנות מצטטת על שמות י:י

וְאוֹמֵר אֲנִי לְיַשֵּׁב כֻּלָּם בְּהַצָּעָה אַחַת לְקוּחָה מִדִּבְרֵי הַמְפָרְשִים, שֶׁפַּרְעֹה הָיָה מַחֲזִיק אֶת הַיְאוֹר לֶאֱלוֹהַּ, וְעַל כֵּן לֹא רָצָה לוֹמַר ״הִנְנִי עוֹמֵד עַל הַיְאוֹר״, כִּי רָצָה לַחֲלוֹק כָּבוֹד לֵאלוֹהוֹ. וּבָזֶה יְתוֹרְצוּ כָּל הַשִּׁנּוּיִים הַנִּזְכָּרִים, כִּי מִטַּעַם זֶה לֹא רָצָה לוֹמַר שֶׁהַפָּרוֹת הָרָעוֹת עָלוּ מִן הַיְאוֹר, כִּי לֹא רָצָה לְיַחֵס שׁוּם דָּבָר רַע לֵאלוֹהוֹ, בְּחָשְׁבוֹ כִּי הוּא מוֹשֵׁל עַל הַטּוֹבוֹת לְבַד וּמִמֶּנּוּ לֹא יֵצֵא דָּבָר רָע. וְאוּלַי חָשַׁב שֶׁיֵּשׁ אֱלוֹהַּ אַחֵר מוֹשֵׁל עַל הָרָעוֹת, כְִּדַעַת הַמָאנִ״י שֶׁהֵבִיא בַּעֲקֵדָה פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן. וְאוּלַי שֶׁעַל זֶה אָמַר פַּרְעֹה (שמות י י) ״רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם״, שֶׁהַמּוֹשֵׁל עַל הָרָעוֹת נֶגֶד פְּנֵיכֶם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (שמואל א ב ג) ״אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה״, לוֹמַר שֶׁשְּׁנֵי גְּבוֹהִים יֵשׁ, אֶחָד מוֹשֵׁל עַל הַטּוֹבוֹת וְאֶחָד עַל הָרָעוֹת. לְכָךְ אָמַר מִיָּד ״ה׳ מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר״, רוֹצֶה לוֹמַר פּוֹעֵל כָּל הַהֲפָכִים וְהַכֹּל יוֹצֵא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכֵן נֶאֱמַר (דברים לב לט) ״רְאוּ כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְגוֹ׳, אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא״, וְכֶפֶל ״אֲנִי אֲנִי״ דּוּגְמַת כֶּפֶל ״גְּבֹהָה גְבֹהָה״.

אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ וְגוֹ׳. סָמַךְ פָּרָשַׁת נְגָעִים לַפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת הַמְדַבֶּרֶת בְּמִילָה, לוֹמַר לְךָ שֶׁהַמִּילָה דּוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים, כִּי בְּכָל מָקוֹם הַמִּצְוָה הַמֻּקְדֶּמֶת דּוֹחָה אֶת הַמְאֻחֶרֶת, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל עַל אָמְרָם ז״ל: הִקְדִּים שַׁבָּת לַמִּשְׁכָּן לוֹמַר לְךָ שֶׁהַשַּׁבָּת דּוֹחָה מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן. וְעַל צַד הָרֶמֶז נוּכַל לְפָרֵשׁ, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז״ל (נדרים לא:): גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁדּוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים, לְפִי שֶׁסְּתָם מִילָה סִבָּה לְמִילַת כָּל אַרְבַּע עָרְלוֹת, וּמִכְּלָלָם עָרְלַת הַפֶּה, וּכְשֶׁהוּא נִמּוֹל מֵעָרְלַת הַפֶּה, לֹא יְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, וְאָז לֹא יָבֹא לִידֵי נְגָעִים הַבָּאִים עַל לָשׁוֹן הָרָע (ערכין טו:). וְעַל זֶה קָרָא מֹשֶׁה תִּגָּר בְּאָמְרוֹ (שמות ה כג): ״וּמֵאָז בָּאתִי לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ״ וְגוֹ׳, כְּדַעַת הַמִּדְרָשׁ (ילק״ש שמות קעד) הָאוֹמֵר: כָּל פְּרַקְמַטְיָא שֶׁל מֹשֶׁה הָיְתָה בְּ״אָז״ כוּ׳, רֶמֶז לַמִּילָה. וְכֵן מַסִּיק בְּהֶדְיָא בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח (רמא טו) בְּפָסוּק ״אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה״, שֶׁנִּקְרַע הַיָּם בִּזְכוּת הַמִּילָה שֶׁנִּתְּנָה בְּיוֹם שְׁמִינִי כְּמִסְפַּר ״אָז״. וְכֵן כָּל אוֹתָן ״אָז״ שֶׁמַּזְכִּיר בְּמִדְרָשׁ דְּבָרִים רַבָּה בְּפָסוּק ״אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה״ (ד מא), כִּי גַּם בּוֹ רֶמֶז לַמִּילָה הַמַּצֶּלֶת מִן שְׁפִיכוּת דָּמִים, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת בֹּא בְּפָסוּק ״רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם״ (י י). וְכֵן הַצָּלַת נַפְשׁוֹ לֹא הָיְתָה אֶלָּא בְּ״אָז״, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד כו): ״אָז אָמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלֹת״. וְכֵן קִנְטוּרוֹ לֹא הָיָה אֶלָּא בְּ״אָז״, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ו כג): ״וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ״, אָמַר מֹשֶׁה: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁעֲרַל שְׂפָתַיִם אָנֹכִי, וְלֹא בָּאתִי לְדַבֵּר בְּשִׁמְךָ כִּי אִם מֵאָז שֶׁסָּמַכְתִּי עַל הַמִּילָה הָרְמוּזָה בְּ״אָז״, שֶׁתִּהְיֶה סִבָּה גַּם לְתִקּוּן עָרְלַת הַפֶּה, וְרוֹאֶה אֲנִי שֶׁלֹּא הוֹעִילָה כְּלוּם.

ג' פעמים מ' שהיה משה בהר ראשונים היו ברצון ואחרונים ג"כ ברצון ואמצעים בכעס נגד ג' אבות הקדושים אברהם ויעקב חסד ורחמים ויצחק באמצע הוא בכעס לכן היו האמצעים בצער ז"ש ואנכי עמדתי בהר כימים ראשונים הן הן הימים ראשונים ימים העליונים הן הן האבות וז"ס שלשה ימי הקבלה נגד שלשה אבות וניתנה התורה ביום השלישי שהוא יעקב (תהלים קמז) מגיד דבריו ליעקב (שמות יט) כה תאמר לבית יעקב ז"ש (תהלים צט) משפט וצדקה ביעקב אתה עשית כי ג' פעמים שעלה משה להר הם לקבל ג' אבות נמצא ביום הכיפורים שירד ואמר (במדבר יד) סלחתי כדבריך הם לקבל יעקב נמצא שמשפט הצדקה ביעקב אתה עשית או ג' פעמים מ' נגד ג' עולמות בי"ע שהם נגד נפש רוח נשמה (שמות ב) ותקרא שמו משה כי מן המים משיתיהו (שם) ותצפנהו שלשה ירחים סימן שלעתיד יהיה צפון ברקיע ג' פעמים גם על שנותיו שנחלקו ג"כ על מ' מ' מ' מ' במצרים מ' בכוש מ' במדבר (דברים לב) כי לא דבר רק הוא מ'כ'ם נוטריקון מ"צרים כ"וש מ"דבר שכל זה הוצרך להיות מ' להכניע סיטרא אחרא באותן מ' שנה כדאיתא בזוהר פ' פקודי וג' קליפות אינון וכל אחד מן מ' הכניע אותם לכן אמר משה במזמור (תהלים צ) תפלה למשה למנות ימינו כן הודע וגו' שמחינו כימות עניתנו שנות ראינו רעה ר"ל שבקש על מ' יום האמצעים שהיו בכעס כנגד אותן שנים שלו שהיה בכוש מ' שנה וראה שם רעה שהיה לוחם עמו בלעם בכשפיו (במדבר יב) על אדות הכושית אשר לקח אשר עליו אמר פרעה (שמות י) ראו כי רעה נגדפניכם בלעם ובניו שהיו לוחמים עמו בכוש ואח"כ במצרים הן הן עבדי פרעה אשר הכביד הקב"ה לבו ולב עבדיו יונס ויומברס יוחני וממר' אשר עשו העגל אח"כ גם בלעם אחר הריגתן לקח (במדבר כב) ש"ני נ"עריו ע"מו הן הן נשמות שלהם שידע מקום הריגתן ושיתף עמו עד שהיה כלול מג' קיטרין נחש ש"רף ע"קרב נגד ג' גוליירין אלו המנגדין עמד ג' פעמים מ' בהר. גם רמז שהיה רב טוב צפון לכל ישראל ותצפנהו שלשה ירחים על ג' גליות של ישראל אשר עליהם אמר (שמות ח) דרך שלשת ימים נלך במדבר כפי מ"ש (הושע ו) יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו (במדבר י) ויסעו מהר י"י דרך ג' ימים זה היה רמז על ארון י"י שהיה נוסע לפניהם דרך שלשה ימים כי ג"פ עלה להר אחר ארון אלקים שהם הלוחות והנה ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו כי בפעם שלישי נאמר סלחתי כדבריך והנה כמו שבמ' שנים השלישיים של משה עלה משה אל אלקים (שמות יט) ויקרא אליו י"י מן ההר כן באלו ימים האחרונים בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה גם כן (שם כד) עלה אלי ההרה וכמו שקבל בתחלת שנת ארבעים התורה (שם יט) קול השופר הולך וחזק מאוד כן ג"כ בר"ח אלול העבירו שופר במחנה משה עלה להר (שם) משה ידבר והאלקים יעננו בקול שלא יטעו עוד אחר אלקים אחרים והקב"ה נתעלה באותו שופר כמ"ש והאלקים יעננו בקול של משה ר"ל מאחר שידעו שמשה עלה להר בזה לא טעו והאמינו בי"י וזה רמז ותצפנהו שלשה ירחים מיד אחר צאתם ממצרים המתין שלשה חדשים וקבלו התורה ונתמלא כל העולם אור כמו ששם נתמלא הבית אורה וכן ביו"הכ (ישעיה כד) על כן באורי"ם כבדו י"י (תהלים כז) י"י אורי וישעי ובזוהר ותצפנהו שלשה ירחים אלו תמוז אב טבת ימים רעים משה גרם שנסתלק חודש אלול לטב ולא יהיה לחולקיה של עשו רק ג' חדשים ולא ד' ז"ש ותצפנהו שלשה דייקא ולא יותר ותרא אותו כי טו"ב וכמו שבמ' שנה אחרונים של משה (שמות יט) ומשה עלה אל האלקים שהמתיק שם של אלקי"ם ויקרא אליו י"י והיפך לרחמים כן ר"ח אלול עלה ונסתלק אלקים ובא י"י בקול שופר ז"ש בר"ח אמר הקב"ה למשה עבור משה שהמתיק הדין א"ל הקב"ה (כם כד) עלה אלי ההרה וזולת זה לא היה ראוי להיות ימי רצון ומאחר שענין משה רומז על כל גליות ישראל וכמו שבפעם השלישי שעלה מ' יום האחרונים נתעלה עילוי גדול כן ביום השלישי בבנין בית השלישי יקימנו ונחיה לפניו והוא ע"ד הזוהר פ' ויקרא במשל המטרונא שדחפוה מפלטין של מלך ובאה המטרונא בעצמה אל המלך עד שדחפוהו לגמרי ולא תבא עוד אל המלך עד שהמלך בעצמו יבא עם רתיכין דיליה אחריה לכן אמר (עמוס ה) נפלה לא תוסיף עוד קום בתולת ישראל ר"ל שהוא יקים אותה זכריה ט) הנה מלכך יבא לך שהקב"ה יבא אליה כמ"ש (תהלים קב) אתה תקום תרחם ציון (עמוס ט) ביום ההוא אקים את סוכת דוד (תהלים קמה) סומך י"י לכל הנופלי' סמכה דוד ברוח הקודש (ישעיה ס) קומי אורי כי בא אורך בר"ח אלול שהוא פעם ג' שעלה משה להר שהוא נגד ביום השלישי דאתמר ביה יקימנו יקום אותה (שם נב) התנערי מעפר קומי שבי קומי בתולת ישראל ולא תוסיף היא מעצמה לקום יקימנו הוא לכן ונחיה לפניו לעולם ולא תוסיף עוד לנפול קומי בתולת ישראל קרי אותה כאן בתולת לפי שזה החודש אלול מזל בתולה וכמו שאמר הקב"ה למשה בפעם השלישי שהוא ר"ח אלול עלה אלי ההרה כן לע"ל לבתולת ישראל יאמר קומי עלה אלי ההרה וכמו שמשה הוא הגואל הראשון כשם שנתכסה גואל ראשון ואח"כ נתגלה כן גואל האחרון כדאיתא במדרש מ"ה ימים יתכסה משית ואח"כ חוזר ויתגלה (תהלים לא) מ"ה רב טובך אשר צפנת ליריאך לכן תמצא בניסן מפסח עד ר"ח סיון שפסקה זוהמתן של ישראל היו מ"ה יום כי ביום הזה באו מדבר סיני בר"ח סיון וכמ"ש (הושע ג) ואכרה לי בחמשה עשר כסף שהוא ט"ו בניסן (שם) וחומר שעורים ל' (שם) ולתך שעורים ט"ו הרי מ"ה יום ואתמר גבי משיח (תהלים כא) י"י בעזך ישמח מלך ובישועתך מ"ה יגל מאוד. בר"ח אלול שאז מזל בתולה אמר הקב"ה למשה שהוא סימן לכל ישראל לע"ל עלה אלי ההרה כמ"ש (ירמיה לא) הציבי לך ציונים וגו' שובי בתולת ישראל שהקב"ה יאמר עלה והתנערי מעפר כשם שאמר למשה עלה אלי ההרה לקבל לוחות אחרונות כן לע"ל יתן הקב"ה ברית חדשה לישראל (חגי ב) גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון וכשם שהעבירו שופר במחנ' כן (ישעיה כז) ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וגו' ולא יטעו עוד אחר ע"ז (שם ב) ונשגב י"י לבדו ביום ההוא והאלילים כליל יחלוף כמ"ש עלה אלקים שנסתלק מד"הד מן העולם רק י"י בקול שופר.

גַּלּוֹתִי הֲסִירוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: רְאוּ כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיכֶם, כּוֹכָב אֶחָד יֵשׁ שֶׁשְּׁמוֹ 'רָעָה' וְהוּא סִימָן שֶׁל דָּם, רוֹאִין אָנוּ אוֹתוֹ עֲלֵיכֶם בַּמִּדְבָּר, וְהוּא שֶׁאָמַר משֶׁה בַּמִּדְבָּר (שמות לב יב): לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם, וְהֵם אֵינָם יוֹדְעִים שֶׁהוּא דַּם מִילָה, וּכְשֶׁמָּלוּ בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ וּבָא אוֹתוֹ הַדָּם הוּסְרָה אוֹתָהּ הַחֶרְפָּה שֶׁעֲדַיִין עֵרֶב רַב שֶׁעָלוּ עִמָּהֶם הָיוּ מוֹנִים לָהֶם, כָּךְ דָרַשׁ רַבִּי משֶׁה הַדַּרְשָׁן.