פרשנות מצטטת על שמות י:יז

מַכַּת הָאַרְבֶּה פִּיו עָנָה בּוֹ, כִּי מַה שֶׁנִּתְרַגֵּשׁ הוּא לְצַד שֶׁיָּרֵא יִרְאַת מָוֶת, דִּכְתִיב (שמות י:יז) ״וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה״.

נושא עון. שים לבך לדברי, הנה כתיב וחזקת והיית לאיש (מ"א ב ב), והלא איש היה, רק טעמו איש חיל ונודע, והנה כתיב כי זקנתי מהיות לאיש (רות א יב) והפירוש מהיות בעולם או אשה לאיש כי נקבה היתה, והנה ואבואה אליה (ברא' כט כא) הוא המשכב כי נקבה היא, והנה אשר באו אליך הלילה (שם יט ה) אינו מזה הטעם, כי זכר הוא, וככה החוטא ונשא עונו (ויקרא ה א) לא יכופר החטא לו רק העונש שיבא עליו, על דרך ולצת לבדך תשא (משלי ט יב) ועתה שא נא חטאתי (למעלה י יז) כי משה צדיק היה, והכלל כי הנושא עונו בעצמו הוא לגנאי לעולם, ונשיאת חטא על שני דרכים, הדרך האחת שימחול לו כמו זה שהוא לשבח לנשוא העון, והדרך האחרת שיהיה נושא העון אחד רשע והנה לנושא העון יהיה לגנאי ולנשוא העון לשבח, כמו ונשא את עונה (במד' ל טז) כי העונש יסור מעליה ויהיה עליו:

נמצא שישראל הם מכווני' אל הדורות שקדמו להם וכשם שבדורות הראשוני' בכל דור היה צדיק א' תומך העול' שלא יפול. כך במצרי' בא משה שקול ככלם וכל שאירע להם אירע לו לדורות שכל אמרת אלוה כי גר יהיה זרעך היתה צרופה לצרף הדורות כאמור. כי תחלה נולד שת כשהיתה חוה בת ק"ל שנה וממנו הושתת העולם ובמצרי' נולד משה בשנת ק"ל ליוכבד. בדור המבול נח שבלל העולם ונולד מהול וניצול בתיבה. במצרי' משה נולד מהול וניצול בתיבה. בדור הפלגה עמד אברה' וקלל בוני מגדל ויצא מתוכם. במצרי' בא משה והרג את המצרי ויצא ממצרי'. באנשי סדום אעפ"י שהיו רעי' וחטאי' לה' מאד עמד אברה' והתפלל עליה'. במצרי' בא משה והעתיר על פרעה ועבדיו אעפ"י שהיו כופרי' ביכלתו ית'. זה מספיק אל אשר שאלנו למה נשתעבדו יש' על לא חמס בכפם. וכלל הדברי' שהיה כדי לצרף הנצוצות ולתקן קלקול העברות הכוללות בחטא הקדום: