פרשנות מצטטת על שמות כא:ג

ותלין שפתתך אצל עבדי. כתב הר"ב בע"ע שאין לו אשה ובנים כו' דתניא יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית. ופירש"י דכתיב (דברים ט״ו:י״ח) משנה שכר שכיר עבדך שעבד בין ביום ובין בלילה שהוליד לרבו בנים משפחתו. אין לו אשה ובנים. אין רבו מוסר לו. דכתיב (שמות כ״א:ג׳) אם בגפו יבא בגפו יצא.

וְקָשִׁין לְזַוְּוגָן כִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, ז) "אֱלֹקִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָרוֹת". נראה לי בס"ד דמיון הקושי הזה דמדמהו לקושי קריעת ים סוף הוא על פי רבינו האר"י זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] בשער הגלגולים וזה לשונו: דע כי הנה רבותנו ז"ל אמרו בפרק קמא דסוטה על פסוק 'מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה' שיש זווג ראשון ושני ומה שאמרו 'קשה לזווגם כקריעת ים סוף' איירי בזווג שני דאין הבנת זווג ראשון ושני כפשוטו דהא יש כמה זווגים שניים שהם טובים מן הראשנים וכאשר תראה כן מעשים בכל יום, אבל ביאור הענין דע כי כאשר האדם הוא חדש, רוצה לומר כי אז הוא פעם הראשנה שבא בעולם הזה דאז בת זוגו נולדה עמו כנודע הנה כשיגיע זמן לקיחתו אותה מזדמנת לו כרגע בלי שום טורח כלל!
ואמנם אם זה האיש חטא איזה חטא והוצרך להתגלגל בסיבתו אלא שהוא מאותם שכתוב בהם וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ (שמות כא, ג) כנזכר בסבא דמשפטים שמגלגלים גם בת זוגו שתחזור להתגלגל לטובתו, הנה האדם הזה כשיגיע זמן לקיחתו אותה אינה מזדמנת לו כרגע אלא אחר טורח גדול לפי שכיון שנתגלגל על סיבת עון יש מקטרגים עליו למעלה ורוצים למנוע אותה ממנו ומכניסים ביניהם קטטות ועל זה נאמר 'קשה לזווגם כקריעת ים סוף' וזהו הנקרא זווג שני רוצה לומר שהיא בת זוגו האמיתית אלא שכבר נזדמנה לו פעם אחרת בתחלה ועתה בזה הגלגול נקרא זווג שני כי אשה זו היא עצמה האשה הראשנה אבל הזווג הוא שני ולכן לא אמרו זווג שנית אלא שני דחוזר אל הזווג ולא אל האשה וכו' עיין שם.
נמצא בזה זווג שני דנקיט מצד הנפש היא גדולה ממנו כי היא לא היתה צריכה להתגלגל שכבר נתקנה בביאה ראשונה והוא צריך לגלגול כי חטא בביאה ראשנה אך מצד הגוף הוא גדול ממנה כי הוא בעלה והוא הזן ומפרנס אותה והיא צריכה אליו ומחמת הפכיות זו נעשה הקושי בזווג זה כי בהיותה מצד הנפש גדולה ממנו יקטרגו המקטרגים באומרם אין זה ראוי שתנשא לו זאת שהיא מתוקנת וכיוצא בזה הקושי היה קושי קריעת ים סוף דאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שמות רבה כא, ו) שר הים לא קבל שיקרע כי אמר למשה רבינו ע"ה הים גדול ממך שאתה נבראת בששי והים בשני, אך באמת יתרון זה שיש לים הוא רק מצד הגוף אבל מצד הנפשות משה רבינו ע"ה הוא גדול ביותר כי נפשות ישראל נבראו קודם בריאת העולם הזה כולו ולכן דימה קושי דזווג שני לקושי קריעת ים סוף.
ומה שאמר הכתוב על זה מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה ולא אמר 'בית' רמז בזה דאיש ואשה שזכו שם י־ה ביניהם (סוטה יז.) ולכן רמז על זווגם בתיבת 'ביתה' שהוא אותיות 'בת י־ה' רוצה לומר מצות הזווג היא בת י־ה שבו נשלם שם י־ה בין איש ואשתו. וקראם יְחִידִים כי תחילתם עומדים יחידים זה יושב יחיד בבית אביו וזו יושבת יחידה בבית אביה. והא דנקיט בזה שם אֱלֹקִים ולא שם הוי־ה כי אלקים גימטריא פ"ו [86] שהוא ראשי תיבות פְּרוּ וּרְבוּ (בראשית א, כח), פריה ורביה שזאת המצוה של פריה ורביה תלויה בזווג איש ואשה.

אף רבו חייב וכו'. דמי הכניס לבניו שיצאו וע"כ דבעודו בבית רבו שאין יכול בעצמו לפרנסם מוטל הדבר על רבו וכן אשתו נמי למידין ממה שאמר הכתוב בפרשה משפטים "ויצאה אשתו עמו" – מכלל דבעודו שם מוטל על הרב לפרנסה:

יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית - בעל כרחו של עבד דגזירת הכתוב היא דכתיב (שמות כ״א:ג׳) אם בעל אשה הוא וכתיב בתריה אם אדוניו יתן לו אשה וגו':