וְאִם־אָמֹ֤ר יֹאמַר֙ הָעֶ֔בֶד אָהַ֙בְתִּי֙ אֶת־אֲדֹנִ֔י אֶת־אִשְׁתִּ֖י וְאֶת־בָּנָ֑י לֹ֥א אֵצֵ֖א חָפְשִֽׁי׃
חזקוני
ובשבעית בתחלתה. שביעית למכר ולא לשמטה שהרי לא מצינו יציאה לעבד עברי רק ביובל וכתוב שש שנים יעבוד.
ברטנורא
ובמיתת האדון. דכתיב ועבדו לעולם, לו ולא לבן. אבל הנמכר ומת האדון בתוך ו׳, עובד לבן, דכתיב שש שנים יעבוד, בין לו בין לבנו. ודוקא לבן עובד כל שש אם מת האדון, אבל לבת ולאח ולשאר יורשים אינו עובד, דכתיב (דברים ט״ז) ועבדך שש שנים, לך ולא ליורשים. ואמה העבריה קונה עצמה במיתת האדון כנרצע, דכתיב גבי נרצע (שם) ואף לאמתך תעשה כן:
ברכת אשר
רש"י ד"ה בגפו יצא, מגיד שאם לא היה נשוי מתחילה, אין רבו מוסר לו שפחה כנענית וכו'. אני מבין שאין התורה רוצה שגבר יהודי יתחיל את חיי המשפחה שלו עם נכריה, אך קשה לי להבין את האמור בהמשך (פסוק ה) "אהבתי את אדני את אשתי ואת בני" הכנענים - עד כדי כך שלכבודם ישאר עם אשתו הישראלית בעבדותו עד היובל, והכתוב קורא לה "אשתי" ואינו רומז כאן לשום פגם. (פ' משפטים תשס"ו) וראה "העמק דבר" לפסוק ה.
גור אריה
זמין למנויי פרימיום בלבדתוספתא כפשוטה
זמין למנויי פרימיום בלבדגור אריה
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
וא"ת אין רבו מוסר לו שפחה כנענית - למה לי טעמא מפני שנעשה בעל מום בלאו הכי נמי לא שייך רציעה דבעינן אהבתי את אשתי:
רש"י
ואף לאמתך תעשה כן. הַעֲנֵק לָהּ; יָכוֹל אַף לִרְצִיעָה הִשְׁוָה הַכָּתוּב אוֹתָהּ, תַּ"לֹ (שמות כ"א) "וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד" – עֶבֶד נִרְצָע וְאֵין אָמָה נִרְצַעַת (ספרי):