פרשנות מצטטת על שמות כא:ז

בן ולא איש. הקטן פטור שלא בא לכלל מצות. כתב הר"ב הלכך חיוביה בתר הכי הוא. והכי קאמר קרא כי יהיה לאיש בן. הסמוך לגבורתו של איש וכו'. וכתבו התוספות וא"ת דלמא שנה שלפני גדלות. כדאשכחן במופלא הסמוך לאיש [במשנה ו' פ"ה דנדה] ומפרש ר"ת דהכא דריש. לאיש דמשמע לשון גבור כדכתיב (מלכים א ב׳:ב׳) וחזקת והיית לאיש [מה שאין כן בנדרים דאיש מרוחק מיפליא דהכי כתיב (במדבר ו׳:ב׳) איש או אשה כי יפליא] [ולא כתיב כי יפליא איש או אשה. כד"א (שמות כ״א:ז׳) וכי ימכור איש את בתו. א"נ דייק מדלא כתב והיית איש]. וא"ת א"כ למה לן במתניתין טעמא דשלא בא לכלל מצות וי"ל דהוה אמינא דמקודם הבאת שערות מתחיל הזמן דסמוך לגבורתו של איש. ואפילו הוי יותר משלשה חדשים לא הוה חייש במה שבימי קטנות כיון דאינו ראוי להוליד. דקרינן ביה בן ולא אב. ע"כ. ועיין מ"ש במשנה י"א פ"ו דנדה [ד"ה עד שיקיף]. [*והא דכתבו התוספות. ואפילו הוי יותר משלשה חדשים. (כלומר) [צ"ל משום] דאע"ג ששנינו ועד שיקיף וכו'. אפילו הכי כי מלאו ליה שלשה חדשים משהביא שתי שערות אע"פ שלא הקיף אינו נעשה בן סורר ומורה. כדתני דבי רבי ישמעאל בן ולא אב. ואמרי במערבא. בן ולא הראוי לקרותו אב. כדאמר רבי כרוספדאי אמר רבי שבתי כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ג' חדשים בלבד כלומר אע"פ שלא הקיף דהא אם בא על אשה משהביא שתי שערות. ונתעברה. ניכר העובר בשלשה חדשים. וראוי לקרותו אב]:

ומניין שאף בשטר - ומק"ו דאמה העבריה שאין נקנית בביאה ונקנית בשטר ליכא למימר חדא משום דאמה גופה מדאיתקש לאחרת נפקא לן לקמן (קידושין דף טז.) ואפילו לרב חסדא דיליף לה מלא תצא כצאת העבדים אבל נקנית היא בקנין העבדים איכא למיפרך כדלעיל שכן יוצאה בכסף ועוד דכיון דלרב חסדא אב כותבו ליכא למילף באשה שאינה נקנית בזה הענין שהבעל כותבו:

ואחר שמצאנו במשנה תורה, כי ימכר לך אחיך העברי (דבר' טו, יב) ידענו כי גם זה שהוא עבד עברי כמוהו ואין עבד כמוך ואעפ"י שהאמת הוא מה שהעתיקו חכמים שזה העבד הוא ישראלי, אזכיר דברי המכחישים, י"א שעברי מבני עבר וטעם אברם העברי כן, וי"א שנקרא כן בעבור שבא מעבר הנהר, ויש להם סמך, ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר (יהושע כד ג) וכל מי שהוא מבני אברהם יקרא עברי, א"כ הישמעאלים והעמונים והמואבים ואדומים עברים הם, ואם נסמוך אל עבר יהיו גם עברים שלשה עשר בני יקטן, ואחרים אמרו שטעם עבר המדבר בלשון עבר, גם אלה אמרו, כי גם הכנענים יקראו עברים, כי הם מדברים בלשון העברים, על שם עבר בן שם, על הזכיר בפסוק, אבי כל בני עבר (ברא' י כא) ועבר היה עובד השם, ואברהם היה עברי ביחוסו ודתו, ומואב ועמון אם הם בייחוש כן לא יקראו עברים, ג"כ ישמעאל כי הכתוב אמר כי ביצחק יקרא לך זרע (ברא' כא יב) לא בישמעאל, גם עשו לא יקרא עברי כ"א אדום ואבי אדום וכן אמר הנביא, ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי (מלאכי א ב) והנה לא תמצא בכל המקרא מלת עברי כי אם על בני יעקב, ומעלת אברהם היתה גדולה ושמו נודע בכל מקום, כי בנה מזבחות לשם, והוא קורא בשם, ג"כ יצחק, ואמרו בני חת לאברהם נשיא אלהים אתה בתוכנו (ברא' כג ו) וליצחק נאמר, כי עצמת ממנו מאד (שם כו טז) גם הכתוב אמר עליהם, ויוכח עליהם מלכים (תה' קה יד, דה"א טז כא) ומקנה רב היה לאברהם גם ליצחק גם ליעקב, וזה הדבר נשמע מסביב, וזה פי' לאכל את העברים לחם (שם מג לב), וטעם מארץ העברים (שם מ טו) מהארץ שידורו שם העברים, או טעמו כאשר פירשתי לך שיחשבו שהארץ להם אחר שנתנה השם בפה, והעד והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם (שם מח כא) ע"כ אמר משה אלהי העברים נקרא עלינו (למעלה ה ג) הטעם אלהי אברהם יצחק ויעקב, או טעמו אלהי אלה העברים שהם ברשותך, והוא הנכון, וי"א כי עברי שישוב לדת העברים וזה לא יתכן שיקרא עברי מי שאינו מהיחש ואלה למה לא קראו, לבלתי עבד בם ביהודי אחיהו איש (ירמי' לד ט) ואין יהודי מי שאינו ממשפחת יהודה, ואל יטעון טוען באיש ימיני כי נקרא ע"ש המלכות ואין פי' מתיהדים שיתיחשו אל יהודה ואם זה העבד העברי איננו ישראלי למה יעבד שש שנים לבדם, והישראלי עד שנת היובל והפרשה הסמוכה לזאת, וכי ימכור איש את בתו לאמה, אם היא ישראלית ואלה השבושים ארעו לאלה בעבור האשה וילדיה (פ' ד) גם מלת ועבדו לעולם (פ' ו) ומה שמצאו כתוב בפרשה אם עבד יגח השור (פ' לב) והם אמרו, כי הוא העבר העברי הנזכר וחכמינו הוציאו לאור כל אלה: