פרשנות מצטטת על שמות כא:יח

פטור. אע"ג דמת מחולי זה, משום הכי לא קתני רוצח שהכה כברישא, אלא המכה וכו', דהכא אף כי מת איכא מאן דאמר דלא מקרי רוצח דהא פטר ליה, והוא ר"נ. ועוד דבקרא דאבן וברזל (במדבר לה, טז-יז) נזכר רוצח בתרויהו, משא"כ בקרא (שמות כא, יח) דאבן ואגרוף דכתיב ביה ולא ימות. האי ועוד השיב לי אחד מתלמידי. ומהאי טעמא דאמרן דמשום דפטר ליה ר"נ לא קתני רוצח, מתישב שפיר נמי למה קתני חבירו ולא תני רעהו כברישא, דהתם לישנא דקרא קתני דכתיב (שמות ב, יג) למה תכה רעך. דפירושו רשע כמותך, דמדמת תחת ידו ש"מ דאף הוא רשע כמותו, משא"כ הכא דלא מת תחת ידו, דהא אפילו מת אח"כ הא פטיר ליה ר"נ, ולא נקרא מת על ידו אלא מת בחליו כשאר כל אדם, ולכן לא מקרי רעהו לשון רע ברשע אלא חבירו. ועוד השיב בני אברהם שמואל יצ"ו דהכא קתני חבירו לשון חברותא, משום דכתיב (שמות כא, יח) כי יריבון אנשים. דיחדיו היו עומדים ומריבים זה עם זה כשהכה אותו, משא"כ ברוצח הנזכר במסעי (במדבר לה) דלא כתיב ביה כי יריבון, דמשמע נמי שבא עליו בפתע פתאום על שנאה הנטורה בלבו, והרגו:

שוחט וגו'. הטעם כי אביט אל חרד אל דברי, לא אל המקריבים עולה, ומעשיהם רעים, והנה שוחט השור כאילו יכה איש, הטעם דם יחשב, כי אין העולה קרבן כהוגן, או יהיה מכה איש לא מכת מות רק מכת פצע וחבורה:

באגרוף רשע. דבר קשה שיוכה בו, ובדברי הקדמונים ז"ל בעלי אגרופין [פסחים נ"ג], וכמוהו באבן או באגרוף (שמות כ"א י"ח), וי"א חתיכת עפר קשה, כמו מגרפותיהם (יואל א' י"ז):

למשפט ה' ולריב. משפט נופל לומר על דיני ממונות דוגמא (במדבר כ"ו) והיתה לבני ישראל לחקת משפט ולרוב נופל על דיני נפשות וחבלות דוגמת (שמות כ"א) וכי יריבון אנשים וגו':

אשר ימות בה. שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁעוּר לְהָמִית, כְּתַרְגּוּמוֹ; לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן" (שמות כ"א), וְלֹא נָתַן בָּהּ שִׁעוּר, יָכוֹל כָּל שֶׁהוּא, לְכָךְ נֶאֱמַר אשר ימות בה:

נזק אין ארבעה דברים לא - דלא מחייבי ארבעה דברים אלא או מזיד או קרוב למזיד דומיא דכי יריבון אנשים (שמות כ״א:י״ח) דהתם כתיב ריפוי ושבת: