וְאִם־אָס֖וֹן יִהְיֶ֑ה וְנָתַתָּ֥ה נֶ֖פֶשׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ׃
רמב"ם
ואלו שאין להם קנס הבא על הגיורת ועל השבויה כו': מה שנא' (שמות כא) לא יהיה אסון ענינו שלא יהא אסון בין שני האנשים הנצים ענוש יענש הנוגף ואם אסון יהיה בין שני הנצים רוצה לומר שימות אחד מהן יהרג ההורג ולא יהיה שם עונש כלל והוא אמר (שם) ונתתה נפש וגו' ויסתלק מן התשלומים לפי שאין אדם מת ומשלם ואפי' היה שוגג שאין בו חיוב מיתה לפי שכל עבירה שיש בה מיתת ב"ד אין תשלומין ואפי' לשוגג וזה הוא ההפרש שיש בין מחוייבי מלקות ובין מחוייבי מיתת ב"ד ואין הלכה כרבי יהודה והלכה כרבי עקיבא:
שד"ל
אסון: מיתה משונה במקרה רע, כמו ואם אסון יהיה (שמות כ"א כ"ג), ויראה זאת היה לו לירוא גם על שאר בניו, כי כל הדרכים בחזקת סכנה, אלא חשב כמו שחשב בבואו אל עשו והיה המחנה הנשאר לפלטה, ומכלם בחר בבנימין שהיה בן אהובתו, ואחיו איננו, ואמו מתה. ודעת רלב"ג ודון יצחק כי מפני שמתה רחל בדרך ובנה יוסף ג"כ לפי מחשבתו, היה יעקב ירא שמא כך היה מזל רחל שהיא ובניה ימותו בלא עתם. ויח"ף אומר כי אולי היה יעקב חושד את בניו שמא הם היו סבת מיתתו של יוסף, כי ידע שלא היו אוהבים אותו, והיו מקנאים בו, ואחר שיוסף איננו ויעקב היה מחבב את בנימין כבן זקונים ולהיותו בן רחל אהובתו, חשש שמא גם בו יקנאו וישנאוהו, והנה לא היה יעקב רוצה לגלות לבניו החשד הזה שהיה חושד אותם, שלא להרבות הקטטה בתוך ביתו, אך שמר את הדבר בלבו, ולא רצה לשלוח עמם בנימין פן יקראנו אסון, כלו' פן יקרמו מיתתו, ואח"כ יאמרו לו שנטרף. ואח"כ כשספרו לו דברי יוסף התחזק בלבו החשד הזה, כי הדברים שהיו מספרים היו זרים ובלתי מצויים, רק אחר שיהודה ערב את הנער אז האמין שלא יעשו לו רעה, ואז שלח אתם את בנימין.
תוספות יום טוב
שנאמר נפש תחת נפש. בעדים זוממין כתיב ולא תחוס עינך נפש בנפש. רש"י. *)[*ולא גרסינן במשנה נפש תחת נפש שאותו כתיב בפרשת משפטים בוכי ינצו]: