פרשנות מצטטת על שמות כא:לו

16-17. לעולם אין נעשה שור המועד עד שיעידוהו בפני בעלים ובפני בית דין וכו'. כל הברייתא בבבלי כ"ד א'. ובמכילתא דרשב"י, עמ' 189: או נודע (שמות כ"א, ל"ו) בבית דין, בבעלים מנין, ת"ל והועד בבעליו (שם כ"א, כ"ט) וכו', ולמדים שם שור של ניזקין משור של מיתה, וכן שור של מיתה משור של ניזקין (עיין לעיל שם כ"א, כ"ט עמ' 180). ועיין בתוספות כ"ד סע"א, ד"ה בפני, ולא היתה לפניהם המכילתא דרשב"י. ועל הסדר בבבלי, עיין דק"ס שם, עמ' 47, הערה ר'.

מן העליה. מעידית שבנכסיו. ואפילו אין הנוגח שוה שיעור הנזק. דבמועד כתיב (שמות כ״א) ישלם שור תחת השור, ולא כתיב ביה דמגוף הנוגח יפרע:

או יחזק במעוזי. או ל' אם כמו או נודע כי שור נגח הוא (שמות כ״א:ל״ו) או יחזיק עמי במעוזי שלא יבקש מעוז אלא מעוזי אז יעשה שלום לי להניח דעתי ואפי שמתקשקשת בי על שאיני נוקם בצרי ואנקם בהם:

אלא - להכי איצטריך ואומר דמהו דתימא כי חלק רחמנא בין תמה למועדת דבשור תם כתיב וחצו את כספו דלא משלם אלא חצי נזק ובמועד כתיב שלם ישלם שור תחת השור דמשלם נזק שלם ה"מ בקרן תלושה דומיא דקרני צדקיה בן כנענה וכגון שאחזה הבהמה הקרן בין שיניה ונגחה דהתם ודאי לא משלם תם כוליה נזק משום דאין דרכה בכך ולא היה לבעלים לשמור מדבר זה:

שור פסולי המוקדשין - שנפדה ונפל בבור פטור בעל הבור דכתיב (שמות כ״א:ל״ד) בעל הבור ישלם והמת יהיה לו יצא זה שאין המת שלו דאע"ג דנפדה אם מת אסור להאכילו לכלבים כדאמרינן בבכורות (דף טו.) תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב ואכלת ולא לכלבים ובפסולי המוקדשין הכתוב מדבר ואם נגחו שור חייב דהא כתיב שור רעהו וכיון דנפדה שור רעהו קרינא ביה ואע"ג דבשור נמי כתיב והמת יהיה לו מוקמי' ליה לקמן לבעלים מטפלים בנבילה:

מן העלייה - מן המיטב שבנכסי מזיק דגבי תם כתיב (שמות כ״א:ל״ו) וחצו את כספו מגופו ובמועד כתיב (שם) שלם ישלם שור ואם איתא דפלגא ניזקא קנסא ניתני נמי שהתם אינו משלם על פי עצמו ומועד משלם על פי עצמו דמועד ודאי בדין משלם שהרי התרו והעידו בו לשמור שורו:

וסיים בנגיחה - או נודע כי שור נגח הוא ולא כתיב כי שור נגף הוא אלא נגח: