פרשנות מצטטת על שמות כב:יב

יביא עדים שנטרפה באונס - ואיסי דורש בפרק האומנין (ב"מ פג.) אין רואה הא יש רואה יביא עדים שנטרפה ופטור דמשמעות דורשין איכא בינייהו:

תניא (שמות כ״ב:י״ב) אם טרוף יטרף יביאהו עד (הטרפה עד) (דף יא.) יביא עדים שנטרפה באונס ^*ד"ת מ"ז(ופטור) אבא שאול אומר יביאהו עד יביא עדודה לבית דין ודכולי עלמא פחת נבלה דניזק הוי ובטורח נבילה קא מיפלגי כדתניא אחרים אומרים מנין לבעל בור שחייב להעלות שור מבורו שנאמר (שם) כסף ישיב לבעליו והמת:

הלכות שבת – המרובות. בהלכות שבת נכללות אף הלכות עירובין. הלכות שבת וההלכות שנמנות אחריה שייכות לקבוצה השנייה במשנה שהן "מקרא ממועט". שבת נזכרת בכל חמשת חומשי התורה, ובספר שמות בלבד נזכרת השבת והלכותיה בשבע פרשיות נפרדות¹¹⁵שמות טז כב-כו; שם כט-ל; שם כ ח-יא; שם כב יב; שם לא יב-יז; שם לד כא; שם לה ב-ג. ראו המבוא למסכת שבת. . אולם, בכל הכתובים המרובים לא נזכרו אלא ארבע מלאכות האסורות בשבת: חרישה וקצירה (שמות לד כא), הבערת אש (שם לה ב) וקישוש עצים (במדבר טו לב-לו). בספרי הנביאים והכתובים, החל בספר ישעיה (נח ג) וכלה בספר נחמיה, נזכרים דברים או מעשים שמקובל היה לא לעשותם או שמנהיגים ביקשו להנהיג איסור על עשייתם, כגון עיסוק במסחר בשבת (נחמיה י לב; שם יג טו-יט). את הפסוקים ריכזנו במבוא למסכת שבת. מן המקורות של ימי הבית השני אנו למדים על איסורים רבים שהיו מקובלים בכל האומה או בחוגים מסוימים בלבד¹¹⁶ראו המבוא למסכת שבת. . ויכוחים רבים ממלאים את הספרות בנושאים רבים של איסורי שבת. ההלכה התנאית מונה שלושים ותשעה אבות מלאכה האסורים בשבת (משנה, שבת פ"ז מ"ב), ושאר המלאכות הדומות להן נתחלקו לפי דמיונן לאבות המלאכה. המלאכות הקרובות לאחד מן האבות קרויות "תולדות", לכן נצטרפו מלאכות שונות מתוך הגדרות שונות. כללו של דבר: הלכות שבת אינן "פורחות באוויר" כי הרי מלאכות שונות נזכרות בתורה ובספרי המקרא האחרים, אך הן לפי הגדרת המשנה "כהררים תלוים בסערה" (שערה). הזכרת "הלכות שבת" בראש קבוצה זו אולי אינה רק מחמת העובדה שלפי סדר הזמנים שבת באה בראש המועדים, אלא אף בגלל המציאות שהלכות שבת מרובות מן ההלכות האחרות המנויות בהמשך המשנה¹¹⁷אין טעם למדידת כמות המשניות המוקדשות לתחומים השונים, אך ההבדל הכמותי ניכר לעין ואין לפקפק בו. .