פרשנות מצטטת על שמות כב:יד

מצות ריא לדון בדיני שוכר ונושא שכר וד' שומרים הם ודיניהם שלשה וכדתנן להו פרק השוכר דף צ"ג ויליף להו מקראי פרק השואל דף צ"ד דתנו רבנן פרשה ראשונה נאמרה בש"ח דכתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור ופטר בה על הגניבה כדכתיב וגונב מבית האיש שטוען שנגנבה הימנו וכתיב ונקרב בעל הבית אל האלהים ואוקימנא לשבועה דכתיב הכא שליחות יד אם לא שלח ידו וכתיב בפרשה שניה נמי שליחות יד שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו מה שליחות יד דהתם בשבועה אף שליחות יד דהכא בשבועה שלא שלח בה יד. פרשה שניה בש"ש כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה ובה חייב על הגניבה ופטר על האונסין בשבועה דכתיב ומת או נשבר או נשבה אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם ואם גנוב יגנב ישלם ומסתברא דשניה בשומר שכר שכן חייב בגניבה ואבדה כדאמרינן. פרשת שלישית בשואל כדכתיב בהדיא וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת שלם ישלם חייב עליה אונסין כשאין בעליו עמו ופטור במתה מחמת מלאכה כדנילף בהלכות שאלה בס"ד. ושומר שכר והשוכר דין אחד להם כדתנן התם [וילפינן מדכתיב (שמות כב, יד) גבי שואל אם שכיר הוא בא בשכרו שאין לו משפט שואל ולא פי' מה דינו ולפי' אמרו שהוא כשומר שכר שהוא מהנה לבעל הוא נהנה גם כן מה שאין כן בשומר חנם] וגניבה כתיבה בהדיא בפרשה שומר שכר ואבדה ילפינן לה מדכתיב אם גנב יגנב אין לי אלא גניבה אבדה מנין ת"ל אם גנב יגנב מ"מ ולמ"ד דברה תורה כלשון בני אדם ילפינן לה בק"ו מגניבה שקרובה לאונס וחייב בה אבדה שקרובה לפשיעה לא כ"ש ואידך מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא כדאמ' התם דף צ"ד ושואל דאמרינן דחייב בכל בשלמא שבורה ומתה דכתיב ביה או נשבר או מת אלא שבויה מנ"ל דאי תימא נילף מיניהו מה לשבורה ומתה שכן אונסא דסליק אדעתא הוא תאמר בשבויה שכן אונסא דלא סליק אדעתא הוא וכו' תניא ר' יונתן אומר או לרבות את השבויה ולר' יאשיה דבעי או לחלק הכא לא צריך סברא הוא דנשבר בלא מת נמי חייב דמה לי קטליה פלגא מה לי קטליה כולה וגניבה ואבדה ילפינן לה משומר שכר דפטר בו שבורה ומתה וחייב גניבה ואבדה ולפטור כשבעליו עמו מנלן דכיון דמשומר שכר ילפינן דיו לבא מן הדין להיות כנדון כעין ש"ש מה להלן בבעלים פטור דילפינן לה בהיקשא דילמוד עליון מתחתון כדכתיב וכי ישאל וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמוד עליון מתחתון אף כאן בבעלים פטור ולמאן דלית ליה דיו אמרינן וכי ישאל וי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד עליון מתחתון לענין פיטור בעלים ותחתון מעליון לגניבה ואבידה בין לפיטור בין לחיוב ואין משיבין על ההיקש ופשיעה דלא כתיבה בשומר שכר ושואל לחיובא אתי בק"ו משומר חנם ולפשיעה דפטור בכולהו שומרין בבעלים קסבר מקרא נדרש לפניו אשומר שכר ולפני פניו אשומר חנם וכי כתיב אם בעליו עמו בשואל אשומר שכר ואשומר חנם נמי כתיב דמקרא נדרש בסמיכת פרשיות ואף ע"פ שאין היקש מפורש בהן וכי היכי דבשומר חנם דכתיב ביה פשיעה פטור בבעלים דקאי אם בעליו עמו נמי עליה הכי נמי בשומר שכר ושואל דילפי חיובא דפשיעה משומר חנם פטירי בבעלים מדכתיב אם בעליו עמו בשואל דקאי אכולהו חיובי דידיה דפטור כשבעליו עמו וקאי נמי אכולהו חיובי דשומר שכר דאם בעליו עמו פטור וכדאמרינן. ופיטורא דכולהו חיובי בבעלים היינו כשהיו הבעלים עמו בשאלה או בשכירות בשעת שאלה או שכירות אף על פי שלא היו בשעת גניבה או שאר חיובי כדתניא התם ממשמע שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם איני יודע שאם אין בעליו עמו ישלם אלא מה ת"ל בעליו אין עמו ישלם לומר לך היה עמו בשעת שאלה אין צריך להיות עמו בשעת שבורה ומתה היה עמו בשעת שבורה ומתה צריך להיות עמו בשעת שאלה והכי אשמועינן קרא בעליו אין עמו בשעת שאלה אע"פ שהיה עמו בשעת שבורה ומתה חייב ולא תימא איפוך שתפטור בשעת שבורה ולא בשעת שאלה דכתיב וכי ישאל איש מעם רעהו ומשמע דאשעת שאלה קפיד דמעם רעהו משמע ולא רעהו עמו שלא נשאל לו ועלה מסיק קרא שלם ישלם אלמא אשעת שאלה קפיד ואפ"ה צריכי בעליו עמו (ול"ש בבעלים) ובעליו אין עמו דאי לאו הנך הוה אמינא האי אורחיה דקרא הוא לאישתעוי הכי ולא שנא בבעלים ול"ש שלא בבעלים חייב והשתא דגלי סיפא דבבעלים פטור ואחד מינייהו קאי פטור ולא על חבריה ילפינן מדכתיב מעם רעהו גילוי מילתא דבשעת שאלה קפיד קרא כי היכי דלא תימא איפוך.

בראשית ברא. קודם כל ברא הבורא את השמים ואת הארץ כמו בראשית ממלכות יהויקים, וכן ת״‎א: ״‎בקדמין ברא״‎. אלקים. וכו'. אם יש איש אשר יעלה על לבבו להפלא בעיניו על מלת שפת לשון אלקי אלקים אלקיך אלקינו וכיוצא בהם הרבה המבוארים בלשון רבים איכה נכתבו על הקב״‎ה שהוא אחד כגון אלקי אברהם יצחק ויעקב וכן עוד הרבה יתבונן האיש וישיב אל לבו פן יהיה בו שרש פורה ראש ולענה כי דברות אלהות ואדנות ובעלות יכתבו ליחיד בלשון רבים כגון כי שם נגלו אליו האלקים. דבר האיש אדוני הארץ אם בעליו עמו ואל תשיבני מקדושת תיבת אדני הוא הנקרא בלשון רבים אצל הקדוש ברוך הוא שהוא אחד כי הוא אינו מגזרתם אלא ממשקל שדי זכאי בנאי כשדאי ארמאי דוי אשמאי. ואמת הוא כי אלהות יתבאר בלשון רבים גם אצל הקב״‎ה שהוא אחד ויחיד כי מלת אלהות לשון שלטון הוא, וכן פירש אחד מהם וממנו יתבררו ויתלבנו האחרים ויבעו מצפוניהם. אנכי ה׳‎ אלקיך אנכי כל מילי אדונותיך ושולטנותיך וממשלותיך שלא כן מדת בשר ודם אינו מושל על כל בני מלכותו כל ימי חייהם כי הוא מת ויבוא בנו אחריו או אחר קם תחתיו או מושל עליהם ממשלה אחרת. הנה אחרי הדברים האלה האמת נודע כי יש הרבה בני אדם שיש עליהם בחייהם כמה מיני אדנות ומרות מכמה בני אדם זה אחר זה כי האדונים בשר ודם הם מתים וכלים והקב״‎ה מלך ומלך וימלוך, ומלכותו בכל משלה ובידו לגדל ולחזק לכל.

וַיָּבֹא אַבְרָהָם לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית כ"ג:ב') מִבְּאֵר שֶׁבַע, וְאֵין זֶה לוֹמַר שֶׁהָיָה עוֹמֵד שָׁם מִמָּה שֶׁכָּתוּב (בראשית כ"ב:י"ט) "וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע", כִּי אֵיךְ תִּהְיֶה שָׂרָה בְּחֶבְרוֹן. אֲבָל הַכַּוָּנָה לוֹמַר שֶׁהָלַךְ שָׁם בַּיּוֹם לְצָרְכּוֹ, וְשָׁמַע בְּמִיתַת שָׂרָה, וּבָא מִשָּׁם לִסְפֹּד לָהּ וְלִבְכּוֹתָהּ. וּלְשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ (ב"ר נח ה) מֵהַר הַמֹּרִיָּה בָּא. וְכֵן הוּא לְפִי הַמִּדְרָשׁ שֶׁכְּתָבוֹ הָרַב (רש"י כאן), כִּי שָׁמְעָה בָּעֲקֵדָה וּפָרְחָה נִשְׁמָתָהּ. וְהַנִּרְאֶה בָּעֲקֵדָה שֶׁהָיְתָה הַצַּוָּאָה בָּהּ בִּבְאֵר שָׁבַע, כִּי שָׁם הָיָה דָּר וְשָׁם חָזַר, כִּי כֵן כָּתוּב בַּתְּחִלָּה (בראשית כ"א:ל"ג) "וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם", וְאָמַר (שם) "וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים", וְהוּא גֵּרוּתוֹ בִּבְאֵר שֶׁבַע שֶׁהוּא בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְשָׁם נִצְטַוָּה בָּעֲקֵדָה, וְעַל כֵּן שָׁהָה בַּדֶּרֶךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים, שֶׁאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים רְחוֹקָה מִירוּשָׁלַיִם, שֶׁאִילּוּ חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה הוּא, כִּי כֵן כָּתוּב (יהושע כ ז) וְקָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם. וּבְשׁוּבוֹ מִן הָעֲקֵדָה לִבְאֵר שֶׁבַע חָזַר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כ"ב:י"ט) "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע", לְהוֹרוֹת שֶׁנִּתְעַכֵּב שָׁם וְיָשַׁב בּוֹ שָׁנִים, וְאִם כֵּן לֹא מֵתָה שָׂרָה בְּאוֹתוֹ זְמַן, כִּי לֹא הָיָה אַבְרָהָם דָּר בִּבְאֵר שֶׁבַע וְשָׂרָה דָּרָה בְּחֶבְרוֹן. וְכֵן נִרְאֶה כִּי יִצְחָק נוֹלַד בִּבְאֵר שֶׁבַע, כִּי כָּתוּב תְּחִלָּה (בראשית כ':א') "וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר", וַאֲבִימֶלֶךְ אָמַר אֵלָיו "הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב" (שם טו), וְנִתְיַשֵּׁב שָׁם בָּאָרֶץ הַהִיא בִּבְאֵר שֶׁבַע, שֶׁכֵּן כָּתוּב (בראשית כ"א:כ"ב) "וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר", וְאֵין כָּתוּב שֶׁהָלְכוּ אֵלָיו מִגְּרָר וַיִּכְרְתוּ שָׁם הַבְּרִית בִּבְאֵר שֶׁבַע. וְכֵן תִּרְאֶה כִּי הָגָר כַּאֲשֶׁר הוֹצִיאוּ אוֹתָהּ מִבֵּית אַבְרָהָם בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק הָלְכָה בְּמִדְבַּר בְּאֵר שֶׁבַע (בראשית כ"א:י"ד), שֶׁשָּׁם הָיוּ דָּרִים. אֲבָל אַחַר יָמִים רַבִּים נָסַע מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּבָא לְחֶבְרוֹן, וְנִפְטְרָה שָׁם הַצַּדֶּקֶת. אֲבָל לְפִי הַמִּדְרָשׁ צְרִיכִין אָנוּ לוֹמַר כִּי אַבְרָהָם וְשָׂרָה בִּזְמַן הָעֲקֵדָה הָיוּ דָּרִים בְּחֶבְרוֹן, וְשָׁם נִצְטַוָּה, וּמָה שֶׁאָמַר "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו" (בראשית כ"ב:ד'), כִּי לֹא נִגְלָה לוֹ הָהָר חָמַד אֱלֹהִים עַד הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וְהָיָה בִּשְׁנֵי הַיָּמִים הוֹלֵךְ בִּסְבִיבֵי יְרוּשָׁלַיִם וְלֹא הָיָה הָרָצוֹן לְהַרְאוֹת לוֹ. וְאַבְרָהָם אַחַר הָעֲקֵדָה לֹא שָׁב לִמְקוֹמוֹ לְחֶבְרוֹן אֲבָל הָלַךְ תְּחִלָּה אֶל בְּאֵר שֶׁבַע מְקוֹם הָאֶשֶׁל שֶׁלּוֹ, לָתֵת הוֹדָאָה עַל נִסּוֹ, וְשָׁם שָׁמַע בְּמִיתַת שָׂרָה וּבָא. וּמִי שֶׁאָמַר מֵהַר הַמֹּרִיָּה בָּא וּמִי שֶׁאָמַר מִבְּאֵר שֶׁבַע בָּא הַכֹּל טַעַם אֶחָד. וּלְפִי זֶה מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב "וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע" (בראשית כ"ב:י"ט) יִהְיֶה עִנְיָנוֹ כִּי בְּשׁוּבוֹ מִן הָעֲקֵדָה שָׁב אֶל בְּאֵר שֶׁבַע, וּמִשָּׁם הָלַךְ לִקְבֹּר אֶת שָׂרָה, וְאַחַר הַקְּבוּרָה מִיָּד חָזַר לִבְאֵר שֶׁבַע וְנִתְיַשֵּׁב שָׁם שָׁנִים. וְהִשְׁלִים הַכָּתוּב עִנְיַן בְּאֵר שֶׁבַע כְּאֶחָד וְאַחֲרֵי כֵן סִפֵּר בַּקְּבוּרָה. וְשָׁם בִּבְאֵר שֶׁבַע נָשָׂא יִצְחָק אֶת רִבְקָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב" (בראשית כ"ד:ס"ב). וְזֶה דַּעַת כָּל הַמְּפָרְשִׁים (רש"י והראב"ע והרד"ק), כִּי אַבְרָהָם הָיָה בְּמָקוֹם אַחֵר וּבָא מִשָּׁם. וּלְפִי דַּעְתִּי כִּי הָיָה לְשָׂרָה אֹהֶל שָׁם עוֹמֶדֶת וְאַמְהוֹתֶיהָ לְפָנֶיהָ, וְכֵן כָּתוּב (בראשית ל"א:ל"ג) "בְּאֹהֶל יַעֲקֹב וּבְאֹהֶל לֵאָה וּבְאֹהֶל שְׁתֵּי הָאֲמָהֹת", וְהִנֵּה שָׂרָה מֵתָה בָּאֹהֶל אֲשֶׁר לָהּ וְנִכְנַס אַבְרָהָם בָּאֹהֶל עִם אֲחֻזַּת מֵרֵעָיו לִסְפֹּד אוֹתָהּ. אוֹ שֶׁיִּהְיֶה לְשׁוֹן "וַיָּבֹא" לֵאמֹר שֶׁנִּתְעוֹרֵר אַבְרָהָם לַהֶסְפֵּד הַזֶּה וְהִתְחִיל לַעֲשׂוֹתוֹ, כִּי כָל מִתְעוֹרֵר וּמַתְחִיל בִּמְלָאכָה יִקָּרֵא בָּא אֵלֶיהָ, וְזֶה לָשׁוֹן מֻרְגָּל בְּדִבְרֵי חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּתָמִיד (פ"ד מ"ג) בָּא לוֹ לַגֵּרָה וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן, בָּא לוֹ לַדֹּפֶן הַשְּׂמָאלִית, בָּא לוֹ לָעֹקֶץ, וְאָמְרָם (בכורות כ) אֲנִי לֹא בָּאתִי לִידֵי הַמִּדָּה הַזּוֹ, וְכֵן בַּכָּתוּב (שמות כב יד) "בָּא בִּשְׂכָרוֹ", שֶׁבָּא לַמְּלָאכָה הַהִיא וְעָשָׂה אוֹתָהּ בַּעֲבוּר שְׂכָרוֹ. וְלֹא יִתָּכֵן בְּעֵינַי שֶׁבָּא מֵעִיר אַחֶרֶת אֶל חֶבְרוֹן, שֶׁאִלּוּ הָיָה כֵּן הָיָה מַזְכִּיר אוֹתוֹ הַמָּקוֹם וְהָיָה הַכָּתוּב מְפָרֵשׁ "וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם וַיָּבֹא מִמְּקוֹם פְּלוֹנִי":

נגלו אליו האלהים. בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ שֵׁם אֱלֹהוּת וְאַדְנוּת בִּלְשׁוֹן רַבִּים, כְּמוֹ אֲדֹנֵי יוֹסֵף (שם ל"ט), אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ (שמות כ'), וְלֹא נֶאֱמַר בַּעֲלוֹ, וְכֵן אֱלֹהוּת שֶׁהוּא לְשׁוֹן שׁוֹפֵט וּמָרוּת נִזְכָּר בִּלְשׁוֹן רַבִּים, אֲבָל אֶחָד מִכָּל שְׁאָר הַשֵּׁמוֹת לֹא תִמְצָא בִּלְשׁוֹן רַבִּים: