פרשנות מצטטת על שמות כד:טז

בחודש השלשי לצאת בני ישראל וכו'. לבא אל ביאור הפרש' לשית לב (א) אומרו בחדש השלישי וכו'. מה נשתנית חניה זו מכל השאר. שנאמר בה זמן ובאיזה חדש. מה שלא עשה כן בשאר המקומות. (ב) או' הזה באו ומהראוי יאמר ביום ההוא. (ג) כי אחר הזכיר החניה. מזכיר הנסיעה שקדמה לה באומרו ויסעו מרפידים וכו'. (ד) שחוזר אחרי כן ומזכיר שנית החניה ואומר ויחנו במדבר. (ה) שחוזר שלישית להזכיר החניה באומרו ויחן שם ישראל וכו'. (ו) או' ויחן ל' יחיד שאם כפרש"י שחנו בלא מחלוקת. קשה כי היתכן כי בכל ל"ח חניות לא חנו באחת מהם בלא מחלוקת זולת זו. (ז) לדקדק ל' אומרו ומשה עלה ולא נאמר ויעל משה. (ח) למה עלה טרם יקראנו הוא ית'. כי אחר אומרו ומשה עלה אל האלהים נאמר ויקרא אליו ה' וכו'. (ט) כי יותר היה צודק אומרו ומשה עלה אל ההר ויקרא אליו ה' ויעל אל האלהים. (י) אומרו לאמר שאם הוא לאמר לישראל בכלל אומרו כה תאמר וכו' הוא ומה צורך אומרו לאמר ויותר הי' צודק יאמר ויאמר כה תאמר וכו'. (יא) למה חילק את ישראל לשנים בית יעקב ובית ישראל אם דבר שליחתו אל כלם הם דברים אחדים. (יב) או' אתם ראיתם כו' מה ממעט או' אתם שיראה ששולל זולתם. (יג) למה אינו מזכיר היציאה ממצרים כמו שמזכיר מה שהיצר את מצרים. (יד) או' ואביא אתכם אלי כי אחר שהוא ית' הי' אתם תמיד יותר יצדק יאמר ואהיה עמכם ולא ואביא אתכם אלי ולדעת המתרגם לא תצדק בעצם מדת אלי. (טו) או' ועתה יתירה ובלתי צודקת. (טז) כפל אומ' שמוע תשמעו. (יז) כי בכלל אומרו ושמרתם את בריתי היא שמיעת הקול כי ע"כ הוצרכו בתנחומא (וב"ר פ' ס') לפרש כי על ברית מילה ידבר ולא על ברית התורה. (יח) מה זו סגולה מבל העמים ואיך תהיה נתינת טעם לדבר או' כי לי כל הארץ. (יט) אומ' ואתם תהיו לי כו' כי לא עם זולתם ידבר עד כה שיאמר עתה ואתם. (כ) או' ממלכת כהנים האם לכל ישראל יעשה הוא ית' מלכים וכהנים או מלכות של כהונה. (כא) אומ' וגוי קדוש איך קראם תחלה מלכים ואח"כ גוי. וטוב טוב הוא יאמר ממלכת כהנים וקדושים. (כב) אומ' אלה הדברים וכו' מי לא ידע כי אלה הם הדברים אשר ידבר אל בנ"י. (כג) או' ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם כו' למה שינה ולא דבר אל כל ישראל יחד וגם מלת וישם שהיה ראוי יאמר ויאמר אליהם את וכו'. (כד) או' וישב משה את דברי העם האם צורך היה לו ית' מגיד לו משה את דברי העם וגם מה ענין אומרו ל' וישב ולא אמר ויאמר. (כה) או' ית' בעבור ישמע העם בדברי עמך שיורה כי עמו היה מדבר אלא שישראל שומעים מה שהיה הוא יתב' מדבר עם משה. והלא עיקר גדול למדונו רז"ל כי עם כל א' וא' מישראל היה יתברך מדבר ואומר והדיבור עצמו היה מדבר עם כ"א ואו' לו מקבלני את עליך וכו' מקבל את אלהותי והוא אומר הן ורבים מאמרי רז"ל כאלה אין מספר. והוא עיקר גדול כי כל איש ישראל נצטוה מפיו יתב' אנכי ולא יהיה לך שמע כל איש ישראל מפי הגבורה ומקרא מלא דברה תורה פנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם וכן יראה מאומרו דבר אתה עמנו וכו' יורה כי מתחלה עמהם הוא ית' היה מדבר. (כו) אומר ויגד משה את דברי העם כו'. כי הלא לא דברו לו שנית שעליו יאמר ויגד אחר אומרו וישב משה את דברי העם. (כז) מה נתחדש עתה שאמר הוא ית' לך אל העם וקדשתם וכו' ולא אמר כן מתחלה כאשר השיב משה את דברי העם אל ה'. (כח) באומרו כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני והלא מיום החדש היה ה' על ההר ומקרא מלא דברה תורה סוף פרשת משפטים וירד ה' על ההר ויכסהו הענן ששת ימים ויעל משה ביום השביעי וכו':

כאשר דבר השם עם ישראל פנים בפנים עשרת הדברות, וצוה אותם על ידי משה קצת מצות שהם כמו אבות למצותיה של תורה, כאשר הנהיגו רבותינו עם הגרים שבאים להתיהד (יבמות מז:), וישראל קבלו עליהם לעשות כל מה שיצום על ידו של משה, וכרת עמהם ברית על כל זה, מעתה הנה הם לו לעם והוא להם לאלהים כאשר התנה עמהם מתחלה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה (שמות י״ט:ה׳), ואמר ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שם יט ו), והנה הם קדושים ראוים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם ולכן צוה תחלה על דבר המשכן שיהיה לו בית בתוכם מקודש לשמו, ושם ידבר עם משה ויצוה את בני ישראל:
והנה עקר החפץ במשכן הוא מקום מנוחת השכינה שהוא הארון, כמו שאמר (שמות כ״ה:כ״ב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, על כן הקדים הארון והכפרת בכאן כי הוא מוקדם במעלה, וסמך לארון השלחן והמנורה שהם כלים כמוהו, ויורו על ענין המשכן שבעבורם נעשה אבל משה הקדים בפרשת ויקהל את המשכן את אהלו ואת מכסהו (שמות ל״ה:י״א), וכן עשה בצלאל (שמות ל״ו:ח׳), לפי שהוא הראוי לקדם במעשה: וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר וכמו שנאמר שם (שמות כ״ד:ט״ז) וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכתיב (דברים ה כא) הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו, כן כתוב במשכן וכבוד ה, מלא את המשכן (שמות מ׳:ל״ד). והזכיר במשכן שני פעמים וכבוד ה' מלא את המשכן, כנגד "את כבודו ואת גדלו"; והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני. ובבא משה (שמות ל״ד:ל״ד) היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני. וכמו שאמר במתן תורה (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כך במשכן כתיב (במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו:
ונכפל "וידבר אליו" להגיד מה שאמרו בקבלה שהיה הקול בא מן השמים אל משה מעל הכפרת ומשם מדבר עמו' כי כל דבור עם משה היה מן השמים ביום ונשמע מבין שני הכרובים, כדרך ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד לו), ועל כן היו שניהם זהב וכן אמר הכתוב (להלן כט מב מג) אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ונקדש בכבודי, כי שם יהיה בית מועד לדבור ונקדש בכבודי: והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם (עי' להלן פסוק כא) יבין סוד המשכן ובית המקדש, ויוכל להתבונן בו ממה שאמר שלמה בחכמתו בתפלתו בבית המקדש, ה', אלהי ישראל (מלכים א ח׳:כ״ג) ' כמו שאמר בהר סיני ויראו את אלהי ישראל (שמות כ״ד:י׳), והוסיף שם לפרש "ה'"לענין שרמזנו שם למעלה כי אלהי ישראל יושב הכרובים (מלכים א ח כג), כמו שאמר וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה (יחזקאל י יט כ) ואמר דוד ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה' (דהי"א כח יח), וכן יזכיר תמיד בבית המקדש לשם ה, (מלכים א ה׳:י״ט), לשמך (שם ח מד), ויאמר בכל פעם ופעם ואתה תשמע השמים (שם ח לב), במדת רחמים, וכתיב (שם ח מד מה) והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך ושמעת השמים, ובביאור אמר כי האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך (דהי"ב ו יח). וכתיב על הארון להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו (שמואל ב ו׳:ב׳). ובדברי הימים (א יג ו) להעלות משם את ארון האלהים ה' יושב הכרובים אשר נקרא שם, כי השם יושב הכרובים:

ויקרא אל משה. תמיד מתוך הענן, כענין בהר סיני כאמרו ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן כי לא יכנס שם לעולם בלי רשות: