פרשנות מצטטת על שמות כה:ד

אמר אברהם המחבר. משפט אנשי לשון הקדש פעם יבארו דבורם באר היטיב, ופעם יאמרו הצורך במלות קצרות שיוכל השומע להבין טעמם, ודע כי המלות הם כגופות, והטעמים הם כנשמות, והגוף לנשמה הוא כמו כלי, על כן משפט כל החכמים בכל לשון שישמרו הטעמים, ואינם חוששים משנוי המלות, אחר שהם שוות בטעמן, והנה אתן לך דמיונות, אמר השם לקין ארור אתה מן האדמה, כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך, נע ונד תהיה בארץ, (ברא' ד יא יב) וקין אמר הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה (שם פ' יד) ומי שאין לו לב שיחשוב כי הטעם אינו שוה בעבור שנוי המלות, והנה אמר אליעזר הגמאיני נא (שם כד יז) והוא אמר, ואומר אליה השקיני נא (שם פ' מה), אמר משה, בכור השבי אשר בבית הבור (למעלה יב כט), וכתוב, בכור השפחה אשר אחר הריחים (שם יא ה), ומשה הזכיר התפלה במשנה תורה שהתפלל על ישראל בעבור העגל, ואינו דומה לתפלה הנזכרת בפ' כי תשא למי שאין לו לב להבין, והכלל כל דבר שנוי כמו חלום פרעה, ונבוכדנצר, ואחריהם רבים תמצא מלות שונות רק הטעם שוה, וכאשר אמרתי לך שפעם יאחזו דרך קצרה, ופעם ארוכה, כך יעשו פעמים להוסיף אות משרת, או לגרוע אותו, והדבר שוה, אמר השם ותכלת וארגמן (למטה כה ד), ומשה אמר תכלת וארגמן (למטה כח ו), אמר השם אבני שהם (למטה כה ז), ומשה אמר, ואבני שהם (למטה לה ט), וכאלה רבים, ושניהם נכונים, כי הכתוב בלא וי"ו אחז דרך קצרה, ולא יזיק, גם הכתוב בוי"ו לא יזיק, בעבור שהוסיף לבאר, והנה הוי"ו שהיא נראית במבטא הפה, אין אדם מבקש לו טעם למה נגרע, ולמה נכתב, ולמה נוסף, כי זה וזה נכון, והנה על הנראה שיבוטא בו לא יבקש עליו בכתב טעם, א"כ למה נבקש טעם בנח הנעלם שלא יבוטא בו, כמו מלת "לעולם" למה נכתב מלא, או למה חסר, והנה בני הדור יבקשו טעם למלא גם לחסר, ואלו היו מבקשים טעם לאחד מהם או שמנהג היה לכתוב הכל על דרך אחד הייתי מחריש, והנה אתן לך משל, אמר לי אחד כתוב לרעי וזה כתוב, אני פלוני אוהבך לעולם, וכתבתי "פלני" בלא וי"ו, "אהבך" ג"כ בלא וי"ו, לעלם חסר, ובא ראובן ושאלני למה כתבת חסרים, ואני אין לי צורך לכתוב רק מה שאמר לי, ואין לי חפץ להיותם מלאים או חסרים, אולי יבוא לוי ויודיעני איך אכתוב, ולא ארצה להאריך, רק המשכיל יבין, ועתה אפרש לך השאלות הנזכרות:

קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח כו':
לשון של זהורית הוא לשון של צמר צבוע אדום תרגום ותולעת שני [שמות כה] וצבע זהורי ומשקלו שני סלעים. וכבר בארנו פעמים [בפרק בתרא דפאה ובפרק א דשקלים] משקל הסלע. והש"י אומר [ויקרא טז] וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל ולפיכך אומר בודוי ראשון אני וביתי ואומר בשני ובני אהרן לפי שהוא מכפר תחילה בעד נפשו ואחר כך בעד הכהנים ואח"כ מכפר על כל ישראל. וזה שתראה כתוב בשלשה הוידויין עון פשע וחטאה הוא דעת רבי מאיר והוא סומך על מה שאומר הכתוב [שם] והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ואין הדבר כן לפי שכוונתו בזה אינו אלא שיכלול מיני העונות. כי עונות הם העונות שאדם עושה במזיד. וחטאים הם הנעשים בשוגג. ופשעים הם מיני הכפירה והמרד בהש"י בעשיית העונות הגדולות שעושיהן נקרא פורק עול כחילול שבת ועבודה זרה. והעיקר אצלנו מתודה על הקלות ואח"כ על החמורות ולפיכך יהיה סדר הוידויין כולם ליחיד כמו לצבור חטאנו עוינו פשענו. ואין הלכה כרבי מאיר:

והמוציא מרשות לרשות. להיות כי מלאכה גרועה היא, שהרי היא מלאכת הבאה שאינה ממנין הל"ט מלאכות הרמוזות בתורה, כי מהאי טעמא נסתפקו בש"ס (דף מט:) ובוהמלאכה היתה דיים אם היא ממניינא או לא כמ"ש לעיל בד"ה ארבעים חסר אחד ע"ש, משום הכי הזכירה התנא בסוף אע"ג דלא היתה מלאכה זו במלאכת המשכן בסוף, ושאר המלאכות הנם כסדרם, שהרי מהזורע עד האופה הם מלאכות השייכות בסמני הצבע, והנם ראשונים בתרומה דכתיב (שמות כה, ג) וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת. ומאלו לא למדנו כלום, והדר כתיב (שם, ד) ותכלת וארגמן ותולעת שני. שהם הצבעים, והדר כתיב (שם) ושש ועזים. שמהם עם צמר תכלת וארגמן ותולעת שני עשו היריעות, ובהם שייכי כל המלאכות הנזכרות מהגוזז את הצמר ואילך עד הקורע על מנת לתפור שתי תפירות, וצווי היריעות תכלת וכו' נזכר בתורה בראשונה, והדר כתיב (שם, ה) ועורות אלים מאדמים ועורות תחשים. וכן בצווי כתיבי יריעות התכלת (שם כו, א) ויריעות עזים (שם כו, ז), ובהם שייכי כל המלאכות שמהצד צבי עד המחתכו, ואע"ג דהצידה בחלזון דווקא היתה כמ"ש לעיל בד"ה הצד צבי, מ"מ הואיל והוצרך התנא לומר צבי מהטעמים שכתבתי לעיל ד"ה צבי, נקט הצידה כאן בהדי שאר העבודות אחריה, והדר כתיב (שם) ועצי שיטים. וכמו כן בצווי, אחר צווי מכסה העורות נצטוו לעשות הקרשים למשכן, ובהם שייכי מלאכות הכתיבה והמחיקה לידע איזו בן זוגו (פי"ב מ"ג), ומשנעשו היריעות והקרשים ועשו הרושם בקרשים לזווגם, הנה הם היו מוכנים להקמה דבה שייך מלאכת הבונה, ואח"כ כשנוסעים עושים בו מלאכת הסותר, וכסדר הזה נשנו במתניתין, והדר תנן המכבה וכו' שפרשתים לעיל:

ובארגון. זה ארגמן:

וכרמיל. זו תולעת שני תדע שהרי לא נזכר כאן תולעת שני: