וְיָצַ֣קְתָּ לּ֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב וְנָ֣תַתָּ֔ה עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל־צַלְעוֹ֙ הָֽאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּעֹ֔ת עַל־צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית׃
מרבה לספר
המשפילי לראות בשמים וארץ רמז לצמצם שכינתו בין שני בדי ארון ושלמה אמר הן שמים ושמי השמים לא יכלכלוך ומרוב החיבה השפיל והי' שרוי' בינינו לראות בשמים וארץ כי מלא כל הארץ כבודו ולזה כתיב המשפיל יוד ר"ל שכינתו במקדש:
רש"י
צלעתיו. כָּאן הוּא לְשׁוֹן זָוִיּוֹת, כְּתַרְגּוּמוֹ, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר עַל שְׁנֵי צִדָּיו – עַל שְׁתֵּי זָוִיּוֹת שֶׁבִּשְׁנֵי צִדָּיו:
הכתב והקבלה
כי יבער איש. יוליך בהמותיו (רש"י), פירש מלת יבער בהוראה תאומית, ענין בהמה וענין השחתה, כי ביעור הוא לשון כליון והשחתה, כמו ובערתי אחר בית ירבעם (מלכים א י״ד:י׳), ובערת הרע מקרבך, וטעמו כאן יבער וישחית באמצעות הבעיר והבהמה, והוא מאמר כולל פרטים שנים, והם ושלח, ובער, והרצון בושלח נזקי מדרך כף רגל שהם יוצאים מן הדריכה שאינה מבערת במוחלט, והרצון בובער נזקי השן האוכלת ומבערת בהחלט, ושמושי הווי"ן בתיבת ושלח ובער, לחלק הכלל אל הפרטיים, כי גם זה אחד משמושי הוי"ו, וכענין הוי"ו של ושתי טבעות (לקמן כ"ה י"ב). רוו"ה: