פרשנות מצטטת על שמות כה:כו

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כו': ראיתי לדבר בכאן בעיקרים רבים באמונה גדולים ונכבדים עד מאד. הוי יודע כי בעלי התורה נחלקו דעותיהם בטובה שתגיע לאדם בעשיית המצות שצונו בהם הש"י ע"י משה רבינו ע"ה וברעה שתמצא אותו כשיעבור עליהם מחלוקות רבות מאד לפי השתנות שכליהם ונשתבשו בהם הסברות שבוש גדול עד שכמעט לא תמצא בשום פנים אדם שנתבאר לו דבר זה ולא תמצא בו דבר מוחלט לשום אדם אלא בשבוש גדול:

על שתי צלעותיו תעשה על שני צדיו: היום כ"ה תמוז תרי"ט נ"ל שהכוונה שתים שהן ארבע, שתי טבעות על שתי צלעותיו, אך לא שתים בין הכל, אלא שתים מכל צד, כמו שהיה בארון ובשלחן ובמזבח העולה, כי ודאי בטבעת אחת מכאן ואחת מכאן (כמו שפירש ר"י בכור שור) לא היה נכון לשאת אותו, כי יהיה מתמוטט ומזדעדע, ומה שלא נכתב בהדיא ארבע טבעות, אינו אלא לאהבת החלוף, ע"ד מנהג לה"ק לכפול הענין במלות שונות. הלא תראה כי בכל אחד משלשה כלים שנזכרו בהם בדים הלשון משונה תמיד, בארון כתוב (כ"ה י"ב) ויצקת לו וכו' ושתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות וגו', ובשלחן כתוב (כ"ה כ"ו) ועשית לו ארבע טבעות זהב ונתת את הטבעות על ארבע הפאות וגו', ובמזבח העולה (כ"ז ד') כתוב ועשית על רשת ארבע טבעות נחשת על ארבע קצותיו, ואח"כ כתוב והיו הבדים על שתי צלעות המזבח, וכאן במזבח הקטורת שנה ג"כ בלשונו ואמר שתי טבעות, ולא אמר ארבע טבעות, אבל פירש שתהיינה על שתי צלעותיו כלשון הנאמר במזבח העולה, ושם היו הטבעות ד' ולא ב', וחזר ופירש על שני צדיו, כלו' ב' מכל צד. אח"כ מצאתי שכן היא ג"כ דעת דון יצחק, שהיו שם ד' טבעות, אלא שהוא אומר שהיו על הזויות, וזה אפשר, אבל אין ספק כי צלעותיו איננו זויותיו, ואולי המתרגם בחר לתרגם זיוייתיה, כי היה הענין מתמיה וזר להזכיר הצדדים שתי פעמים תכופות, אך באמת אין מלת צלע מורה כלל על הזוית.

על קרנות מזבח קטורת הסמים: ממה שכתוב "על קרנות" עדן לא ידענו שצריך לתת על כל ארבעה קרנותיו דיש לומר שדי על שתי קרנות, דהא מצאנו פעמים שמפרש: "ונתת על ארבע פעמותיו" (שמות כ״ה:כ״ו), "על ארבע הפאות אשר לארבע רגליו" (שם שם), "ולקחת מדמו על ארבע קרנותיו" (יחזקאל מ״ג:כ׳). ואמר ר' שמעון שמה שכתב שנית בפר העדה "ומן הדם יתן על קרנות המזבח" מיותר, דסבירא ליה שמה שכתב (ויקרא ד, כ) "כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו" בא להשוותו למתן דם קרנות ולכן דינו כאילו כתוב בו "קרנות המזבח" בפירוש שהם ד' קרנות [דאף על גב דכתיב בסיפא "קרנת" חסר, סבירא ליה לר' שמעון דיש אם למקרא היכא דאינו יכול לקיים מקרא ומסורת כאחד כגון הכא דסותרים זה את זה – רש"י ותוס' זבחים (דף מ.). ועיין מ"ש בסנהדרין (דף ד.) ודלא כקרבן אהרן]. ור' יהודה לא סבירא ליה כר' שמעון כמו שמפרש בגמרא זבחים (שם) הטעם. ולמד לה ממה שכתוב "אשר באהל מועד" והוא על פי היסוד שבארתי למעלה (סימן מג) שמלת "אשר" (שהוא מלת הצירוך) צריך שתבא תיכף אחר השם שהוא מצורף עמו ולא תהיה שום מלה מפסקת ביניהם, עיי"ש באורך. והנה פה שכתוב "ונתן.. על קרנות..לפני השם" ולא כתוב "אשר לפני השם" כמו שכתוב בחטאת הקהל (ויקרא ד, יח) – מבואר ש-"לפני השם" מוסב על פעל "ונתן" - ונתן לפני השם, ואם כן כפי חוקי הלשון היה צריך לומר "ונתן על קרנות מזבח קטורת הסמים אשר באהל מועד לפני השם" כמו "והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה' ". ומזה הכריח ר' יהודה ש"אשר באהל מועד" מוסב על פעל "ונתן" – ונתן על קרנות אשר באהל מועד ולכן לא נכתב אחר השם שהוא מצורף עמו כי אין מלת "אשר" מצורף אל שם "מזבח", רק אל פעל "ונתן על קרנות". ובזה יתבאר מ"ש בגמרא (שם) ור' שמעון האי באהל מועד מאי עביד ליה? מבעיא ליה שאם נפחת תקרה של היכל לא היה מזה. ואידך? מ-"אשר". ואידך? "אשר" לא דריש. רצונו לומר, ר' שמעון סבירא ליה כדעת המסורה שמסר על זה ב' סבירין 'אשר לפני השם' וסימן: "והביא את הפר" דנפש קדמאה, "ויעל שלמה שם על מזבח הנחשת לפני השם" (דה"ב א, ו) ואם כן גם "לפני השם" דינו כאילו כתוב "אשר לפני השם" כמו בחטאת העדה שכתוב "אשר לפני השם" ואין בו זרות מה שכתוב "אשר באהל מועד" מאוחר. וגוף הדבר מה שכתוב "אשר באהל מועד" מבעיא ליה שאם נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה. ואידך ר' יהודה מוכיח מ"אשר" – כי לדעתו, אחר שלא כתב "אשר לפני השם", הוא תואר פעל "ונתן", ואם כן אם נאמר שמלות "אשר באהל מועד" מוסב על שם "מזבח" (שיהיה המזבח באהל מועד, לאפוקי אם נפחתה התקרה) היה ראוי שיבא תיכף אחר שם הצירוף כפי חוקי הלשון, ועל כרחך שמוסב על פעל "ונתן" כנ"ל. ואידך "אשר" לא דריש: ר' שמעון לא סבירא ליה דיוק הזה וסבירא ליה כדעת המסורה שחסר מלת "אשר" ולכן אין לו הכרח ממלת "אשר" שבא שלא במקומו. ועיין זבחים (דף יח.) מנחות (דף מג.) ובתוס', ובמה שכתבנו לא קשיא מידי.