פרשנות מצטטת על שמות כו:טז

מה משכן. צריך קלעים לחצר סביביו מוקף גובה עשר אמות דהא הכי הוה גובהה דכתיב (שמות כ״ו:ט״ז) עשר אמות אורך הקרש. אף מזבח צריך היקף קלעים עשר אמות. והא דכתיב שגובה הקלעים היה ה' אמות היינו משפת מזבח ולמעלה ר"ל למעלה מן המזבח היה בגובהן ה' אמות. ועי' כל זה בזבחים דף נט ע"ב.

ולכך אמר ודגלו עלי אהבה רמז למחנה השכינה אשר היא תוך הד' דגלים כדכתיב (במדבר ב') ונסע אהל מועד ממחנה הלוים בתוך המחנות ומצאנו כמו כן ציורי המשכן הוא דוגמת כבודו של הקב"ה ודוגמת העולם הזה, וזהו שאמרו חכמינו ז"ל כמדרש רבה (פרשת נשא דף רע"ח ע"ד ובשה"ש כ' ע"ב) ר' יהושע דסיכנין בשם ר"י הלוי אמר בשעה שאמר הקב"ה למרע"ה ועשו לי משכן היה לו לעמוד ד' קונדיסון ולמתוח המשכן עליהם ולו (שם הגי' אלא) אמר מלמד שהראה הקב"ה אש אדומה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה אמר לו בתבניתם אשר אתה מראה בהר. ר' ברכיה אמר משל למלך שהיה לו לבוש משובח עשוי במרגליות אמר לבן ביתו עשה לי בזה אמר לו אדוני המלך יכול אני לעשות כמותו אמר לו אני בכבודי ואת בסממנך כך אמר מרע"ה לפני הקב"ה אוכל לעשות כאלה א"ל בתבניתם בתכלת ובארגמן ותולעת השני ובשש וכן נכלל (העולם) בבנין המשכן, בעולם כתיב (בראשית א') ברא אלהים את השמים ואת הארץ וכתיב (תהלים ק"ד) נוטה שמים כיריעה ובמשכן יריעות עזים לאהל, בשני יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל ובמשכן והבדילה הפרוכת לכם, בשלישי יקוו המים אל מקום אחד ובמשכן ועשית כיור נחושת, ברביעי יהי מאורות ובמשכן מנורת זהב טהור, בחמישי ועוף יעופף על הארץ ובמשכן והיו הכרובים פורשי כנפים, בששי נברא האדם ובמשכן ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, בשביעי ויכולו ובמשכן ותבל, בבריאת עולם כתיב ויברך אותם אלהים ובמשכן ויברך אותם משה, בשביעי ויכל אלהים ביום השביעי ובמשכן ויהי ביום כלת משה, בשביעי ויקדש אותו ובמשכן יקדש אותם. כל זה רומז כי העוה"ז שואב חיים ונקשר ונדבק בשמו של הקב"ה וכן הארון וכליו לרמז למעלה שרפים עומדים. למטה עצי שטים עומדים, למעלה יושב הכרובים למטה ויהיו הכרובים פורשי כנפים, למעלה האופנים למעלה (נ"ל ולמטה) מעשי האופנים כמעשי אופן המרכבה:

ורוחב המשכן עשר אמות כו'. יראה שדקדקו זה מדכתיב (פסוקים כב, כג) "ולירכתי משכן ימה תעשה ששה קרשים ושני קרשים תעשה למקצעות", אם כן אין אלו שני קרשים רובם בצד המערב תוך המשכן, שאם כן לא היה קורא אותם "מקצעות" כיון שהיו רוב הקרשים תוך המשכן. ואם כן על כרחך הקרש שהיה אמה וחצי רחבו (פסוק טז) היה רוב הקרש במקצוע, ואינו נראה תוך המשכן. ואין לומר שהיה כולו במקצוע, ולא היה נראה כלל במשכן, זה אין לומר, דאם כן יקשה למה אמר הכתוב (פסוק כה) "והיו שמנה קרשים ואדניהם כסף" כלל הכתוב את הקרשים יחד עם קרשי מערב, ולא כלל אותם עם קרשי דרום או צפון, דמאי ענינם למערב יותר מן קרשי דרום וצפון, אלא היה נראים במערב. ועל כרחך דהיו שני שלישים במקצוע שאינו נראה, ושליש במשכן נראה. אבל אין לומר דהיה רוב הקרש במקצוע אינו נראה ומיעוטו נראה, דכיון דהכתוב מוכח שהיה קצת במערב, אם כן יש לחלק אותה חלוקה הראשונה אל שלשה חלקים, שאין לומר שהקרש שהיה רוחבו ט' טפחים, היו ד' טפחים מבפנים וה' מבחוץ, אם כן צריך אתה לחלק את הקרש על ט' חלקים, עד שתוציא מזה המעוט, דהיינו ד' טפחים, כי ד' טפחים מן הקרש הם ארבע חלקים כאשר נחלק הקרש על ט' חלקים, ואין זה ראוי לעשות, רק ראוי שנחלק לשלשה חלקים ושליש היה נראה מבפנים, ושני שלישים מבחוץ. והשתא אין צריך לחלק אותו רק לשלשה חלקים לא לתשעה חלקים:
וכך אני מפרש הא דאמרו בפרק קמא דפסחים (ד ע"ב) שאסור חמץ בערב פסח מחצות, וילפינן מדכתיב (לעיל יב, טו) "אך ביום הראשון" שאין כולו אסור רק חציו. והקשו מנא לן חציו, דלמא שליש או רביעית, ורש"י פירש שם כאשר מבואר שם. אבל אני אומר, לפי שאמר הכתוב "אך", כלומר מקצת הימנו, אם אתה אומר המקצת הוא שעה אחת, כלומר חלק אחד מי"ב, אם כן היום נחלק להרבה חלקים ולהרבה מקצת. ואם שתי שעות מן היום, שהוא חלק ששה, נחלק היום לששה חלקים, ולכך יש לנו לומר שחצי היום הוא אסור, ומעתה לא נחלק היום רק לשני חלקים^*32. וכך כאן גם כן, כיון דילפינן שמעוט הקרש היה במערב עד שנחשב קרש מערבי, אין לנו לומר רק המעוט הזה הוא השליש, שהוא חצי אמה בכל קרש מקצוע, עד שהוא רחב עשר אמות, ופירוש זה נכון מאוד:
ועוד יש לנו לומר, דאם כן לא היה שיעור שוה למשכן, שלא היה דבר קצוב, לא עשר אמות ולא תשע אמות, וכיון שהאורך – אמות שלימות, בודאי הרוחב גם כן אמות שלימות, ואי אפשר רק שהיה חצי אמה מן קרש מערבית צפונית תוך המשכן נראה, וחצי אמה מן קרש מערבית דרומית, עד שהיה מדתו עשר אמות. והתוספות פירשו (שבת ריש צח ע"ב) דמן בית עולמים גמר, דהיה ארכו ששים אמה ורחבו עשרים אמה (מ"א ו, ב), דהוא שליש ארכו, והכי נמי רחבו שליש ארכו:

ועשרים לכל רוח - שהמשכן ארכו ל' כדכתיב (שמות כ״ו:ט״ז) עשרים קרשים ורוחב הקרש אמה וחצי ורחבו של משכן תופש עשר אמות כדכתיב ששה קרשים שהן תשע אמות ושני קרשים למקוצעות שהן ג' אמות רוחב והאמה מכאן והאמה מכאן לכסות עוביין של קרשים של צלע ארכו אמה וחצי אמה מכאן וחצי אמה מכאן להשלים ולמלא החלל לעשר וכשאתה מעמידו לסוף חמשים ובאמצע רחבה של חצר נשארו מהחמשים על חמשים של חצר עשרים אמות לשלש הרוחות אלא שעובי הקרשים ממעט מהן אמה לכל צד והכא חללה חשיב ועובי הכתלים בכלל העשרים של כל רוח ולפניו למזרחו לא היו קרשים אלא מסך והיינו וילון: