פרשנות מצטטת על שמות כו:כט

שמעמידין את ציפוין - הציפוין של זהב קבוע בהן במסמרות של זהב כדכתיב (שמות כ״ו:כ״ט) ואת הקרשים תצפה זהב ולא היה עושה טס ארוך כמדת הקרש שיעמוד מאיליו:

אמר רב כהנא באטבעי - בריוח שבין צדי הקרשים שהטבעות קבועות בהם קאמר רב דהוי רשות הרבים כלומר אי אפשר לסדר בה ארבע סדרים כדקאמרת לפי שטבעות קבועין בקרשים כדכתיב (שמות כ״ו:כ״ט) ואת טבעותיהם תעשה זהב שהיה תוחב הבריחים לתוכן לפי שהן גבוהות וכשיושבות על האדנים שאינם אלא אמה מנענעות לפנים או לאחור אלא שהבריחים מחברים את כולם והבריח התיכון מחבר כל ג' הרוחות ומחזיקין זה את זה ואותן טבעות זקופין היו ולא שוכבין והיו רחבין ואי אפשר להן לעמוד זה כנגד זה באותו ריוח לפיכך מושיב שתים זו אצל זו בראש העגלה האחת ופונה צד הטבעות של חיצונה לחוץ ושל פנימית לפנים ואין צריך להניח ריוח ביניהן וכן בראש העגלה השני וכל אחת הריוח באמצע בין צדי הטבעות כך פירשו רבותי וכך היו גורסין אמר רב כהנא באטבעי אטבעי היכא מנח להו אגבא דעגלה ועגלה גופה מקורה הואי אמר שמואל ביתדות ומפרש אטבעי כמו טבעי ופרכינן הנך רווחא דאטבעי היכא מנח להו אגבא דעגלה כדפרישית והתינח צדיהן וביניהן רשות הרבים אלא תחתיהן היכי הוי רשות הרבים הא עגלה גופה מקורה הואי דקא סלקא דעתך שהיו עשויות כעלייה מלמטה כאותן שלנו שטוענין בהן חול ועפר לבנין:

רש"י ד"ה יהיה סרוח וכו', ...למדה תורה דרך ארץ, שיהא אדם חס על היפה. ע"כ. ומבאר "דבק טוב" שאם לא ללמדנו זאת, לא היה הכתוב צריך לכתוב "...יהיה סרוח" וגו', שהרי בהכרח כך, ומה בא ללמדנו. אבל אינו מפרש את עיקר הקושי - מה טעם ביפה כשהוא מכוסה תמיד? ומעין פרושו של "דבק טוב" גם אצל "משכיל לדוד", ומעין זה גם אצל "באר יצחק" בשם רבנו בחיי, אך גם שם אין נדרשים לשאלתי. יתירה מזו יש לשאול להלן (כו, כט) "וצפית את הבריחם זהב" - לשם מה ציפוי מסובך זה (ראה רש"י שם), והרי לא ראו זאת אלא בשעת הקמת המשכן ופריקתו, כי כל יתר הזמן הכל היה מכוסה ביריעות האהל. וראה תוספות מנחות (לב ע"ב ד"ה הא) שדבר המסותר מן העין אינו צריך הידור, כלומר קשה מכאן על דעת רבנו תם זו, אף כי היא יפה ביותר בפשטותה. וראה ראב"ע להלן (פסוק יח). (פ' תרומה תשמ"ח, תשנ"ז) הערת הגר"א נבנצל שליט"א: עיין מה שכתבתי לעיל (ריש הפרק - דרך ארץ ג).