פרשנות מצטטת על שמות כו:לד

בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכְלֶנּוּ – לִמֵּד עַל קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין אֶלָּא בָּעֲזָרָה וּלְזִכְרֵי כְּהוּנָּה, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר י״ח:י׳). וְלֹא הֲבִינוֹתִי זֶה, כִּי קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֵינוֹ מְקוֹם אֲכִילַת הַקָּרְבָּנוֹת, כִּי הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ תֵּאָכֵל בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד״ (ויקרא ו י״ט), וְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הוּא בִּמְקוֹם הָאָרוֹן לִפְנִים מִן הַפָּרֹכֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים״ (שמות כ״ו ל״ג), וּכְתִיב: ״וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים״ (שם פסוק ל״ד), וְאֵין שָׁם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, שֶׁאֵין נִכְנָס שָׁם אֶלָּא כֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְרָאִיתִי בְּסִפְרֵי: רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, הֲרֵי גּוֹיִם שֶׁהִקִּיפוּ אֶת הָעֲזָרָה, מִנַּיִן לְקָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁנֶּאֱכָלִין אֲפִלּוּ בַּהֵיכָל? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכְלֶנּוּ״. וְהִנֵּה ר׳ יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא נִתְעוֹרֵר בָּזֶה וְהֶעֱמִיד הַכָּתוּב בִּמְקוֹם הָאֹנֶס, וְהִזְכִּירוֹ בְּאֵימָה שֶׁאָמַר "נֶאֱכָלִין בַּהֵיכָל", וְהָרָאוּי שֶׁיֹּאמַר שֶׁנֶּאֱכָלִין אֲפִלּוּ לִפְנַי וְלִפְנִים אִם הִקִּיפוּ אֶת הַהֵיכָל. וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט נְפָרֵשׁ בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכְלֶנּוּ – שֶׁתֹּאכְלֶנּוּ בִּקְדֻשַּׁת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, כִּי אָמַר תְּחִלָּה: ״קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא וּלְבָנֶיךָ״ (במדבר י״ח:ט׳), שֶׁלֹּא תִנְהֲגוּ בָּהֶם מִנְהַג קָדָשִׁים קַלִּים, אֲבָל יִהְיוּ בְּיֶדְכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְחָזַר וּפֵירַשׁ "בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכְלֶנּוּ" – שֶׁתִּהְיֶה אֲכִילָתְךָ בָּהֶם בִּקְדֻשָּׁה חֲמוּרָה. וּלְפִי שֶׁכְּבָר פֵּירַשׁ בַּמִּנְחָה וּבַחַטָּאת אֶת הַחוֹמֶר שֶׁיֵּשׁ בַּאֲכִילָתָן יוֹתֵר מִקָּדָשִׁים קַלִּים בִּמְקוֹמָן וּבִזְמַנָּן, לֹא הֻצְרַךְ לְהַאֲרִיךְ כָּאן אֶלָּא לוֹמַר שֶׁיְּהוּ כֻּלָּן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים בַּאֲכִילָתָן, שֶׁתִּהְיֶה אֲכִילָתָן בָּהֶם בִּקְדֻשָּׁה חֲמוּרָה, לֹא כְּקָדָשִׁים קַלִּים. וְשִׁמּוּשֵׁי הַבֵּי״ת רַבִּים, כִּי בֵּי״ת הַכְּלִי כַּאֲשֶׁר תַּחְזִיק הַמָּקוֹם וְהַזְּמַן כֵּן תַּחְזִיק הָעִנְיָן, וְכֵן ״בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה״ (בראשית ג י״ז):

ולפיכך לא היה כלי במקדש יורה על כתר שם טוב, כי אם היה כלי במקדש מורה על הכתר, היה הכתר הזה במקום מוגבל. אבל כתר שם טוב אין לו מקום מוגבל, שהרי אמר (קה"ר ז, א) כי שם טוב הוא מסוף עולם ועד סופו. ולכך אין ראוי שיהיה כלי במקדש מורה על כתר זה. ואף הארון, הלא היה מונח בקדש הקדשים (שמות כו, לד), שהיה נבדל מן האדם לגמרי, ולא נכנס שם אדם רק כהן גדול ביום הכפורים (רש"י ויקרא טז, ג). וזה יורה כי הכתר של תורה נבדלת גם כן מן האדם. וכתר שם טוב עולה על גביהן, כי השם טוב הוא יותר נבדל. לכך אי אפשר לומר שיהיה לו כלי בבית המקדש שעליו הכתר. וזהו הטעם שהוא ברור, ואין ספק בו.

והבאת שמה מבית לפרוכת את ארון העדות לא יצונו עתה שיעשה כסדר הזה שיתן הפרוכת תחת הקרסים ואחרי כן יביא שמה אל מבית לפרוכת את הארון, כי אין עתה הצואה בהקמת המשכן אלא. בעשייתו, וכן (שמות כ״ו:ל״ד) ונתת את הכפורת על ארון העדות בקדש הקדשים, אין פירושו שיתן הכפורת על ארון העדות כשהארון שם בקדש הקדשים, אבל הענין שיצוה אותו הכתוב שישים הפרכת תחת הקרסים כדי שיהא הארון שמה מבית לפרכת ותבדיל הפרכת בין הקדש ובין קדש הקדשים, וכן אמר ונתת את הכפורת על ארון העדות בקדש הקדשים להודיע שהכפרת עם כרוביו על הארון יהיו כלם שם בקדש הקדשים הנזכר שהוא מבית לפרכת אבל כשמגיע לצוות הקמתו אמר ושמת שם את ארון העדות (שמות מ׳:ג׳), ואחרי כן וסכות על הארון את הפרכת, וכן במעשה (להלן מ כ כא) ויתן את הכפורת על הארון מלמעלה, ויבא את הארון אל המשכן, ואחרי כן וישם את פרוכת המסך: