וְעָשִׂ֤יתָ מָסָךְ֙ לְפֶ֣תַח הָאֹ֔הֶל תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ מָשְׁזָ֑ר מַעֲשֵׂ֖ה רֹקֵֽם׃
נתינה לגר
מעשה חושב, עובד אמן. ובכ"י שלי אימן במלאפום, ולקמן (כ"ו ל"ו) "מעשה רקם" ת' "עובד ציר" וכן לקמן (ל"ה ל"ה) "חרש וחשב ורקם" ת' "נגר ואומן וציר" והנה במס' יומא (דף ע"ב ע"ב) "מעשה רקם מעשה תשב אר"א שרוקמין במקום שחושבין תנא משמיה דר' נחמיה רוקם מעשה מחט לפיכך פרצוף אחד וחושב מעשה אורג לפיכך שני פרצופות" ערש"י שם שכתב שמצד זה ארי ומצד זה נשר וכ"כ בחומש, אבל הרמב"ם בפ"ח מה' כלי המקדש ה' ט"ו כתב "כל מקום שנאמר בתורה מעשה רוקם הוא שתהיינה הצורות הנעשות באריגה נראות מצד אחד בפני האריג ומעשה חושב הוא שתהיה הצורה נראית משני צדדים פנים ואחור" וכ' המל"מ שם שהוציאו מהירושלמי פ' בתרא דשקלים הלכה ד' "וחורנה אמר מעשה רוקם ארי מכאן וחלק מכאן מעשה חושב ארי מכאן וארי מכאן, ובנוסחתנו בירושלמי "נשר מכאן" כרש"י. והמעיין יראה שאונקלוס ת' במעשה רוקם "צייר" ר"ל שמצייר רק פרצוף אחד מכאן, ובמעשה חושב ת' "אומן" שזה צריך אומנות רבה למעשה אריגה בשני פרצופין מזה ומזה.
רבנו בחיי
והנני מבאר הענין דרך כלל, דע כי המשכן היה ארכו שלשים אמה ורחבו עשר אמות וקומתו עשר אמות, ארכו שלשים אמות שכן מצינו בקרשים ועשית את הקרשים למשכן עשרים קרש לפאת נגבה תימנה והיו הקרשים נתונים מעומד שנאמר עצי שטים עומדים, והיו נתונים לארכו של משכן, והיה רוחב כל קרש וקרש אמה וחצי, הוא שכתוב ואמה וחצי האמה רוחב הקרש האחד והקרשים הללו היו עשרים לפאת דרום ועשרים לפאת צפון הרי לך שיש ברוחב הקרשים שלשים אמות. ורחבו עשר אמות ממה שכתוב (שמות כ״ו:כ״ב-כ״ג) ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים, וכתיב (שם) ושני קרשים תעשה וכתיב (שם) והיו שמונה קרשים בין כולם לצד מערב וזהו שאמר ולירכתי המשכן ותרגומו ולסייפי כי המערב סוף המזרח, וכשם שקרא הכתוב מזרח פנים ומערב אחור כך יכול לקרותם ראש וסוף, והרי לך שמונה קרשים שהיו לצד המערב יש בהם י"ב אמות לפי חשבון רחב הקרש אמה וחצי, וקבלת רז"ל במשכן שרחבו עשר אמות ואותם שתי אמות העודפות הן הנכנסות בשעור רוחב הקרשים של צד צפון ולצד דרום והיו עובי הקרשים בולעים אמה אחת לכל צד נמצא חלל רוחב המשכן עשר אמות לא יותר. והנה לצד מזרח שבו פתח האהל לא היו קרשים כלל כי אם ארבעה עמודים שעליהם תלוי המסך כענין שכתוב (שמות כ״ו:ל״ו) ועשית מסך לפתח האהל, וקומתו עשר אמות זה מבואר ממה שכתוב עשר אמות אורך הקרש כי קומת המשכן כקומת הקרשים.
ברכת אשר
רש"י ד"ה ואת פרכת המסך, ...כל דבר המגין בין מלמעלה וכו'. ושוב מביא רש"י ראיתו מרחוק (איוב והושע), ולא מן הקרוב - למעלה (לג, כב), וכפי שכבר שאלתי למעלה (כו, לו), וראה מה שכתבתי שם. (פ' ויקהל־פקודי תשנ"ט)