וּלְשַׁ֨עַר הֶֽחָצֵ֜ר מָסָ֣ךְ ׀ עֶשְׂרִ֣ים אַמָּ֗ה תְּכֵ֨לֶת וְאַרְגָּמָ֜ן וְתוֹלַ֧עַת שָׁנִ֛י וְשֵׁ֥שׁ מָשְׁזָ֖ר מַעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֑ם עַמֻּֽדֵיהֶם֙ אַרְבָּעָ֔ה וְאַדְנֵיהֶ֖ם אַרְבָּעָֽה׃
משנת ארץ ישראל
והשתחווה ויצא נכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו – במקדש היו שתי פרוכות, אחת בין קודש הקודשים לקודש, ומעבר לה נכנס הכוהן הגדול רק פעם בשנה, ולבד, והפרוכת השנייה פרושה על פתחו של היכל, כלומר על פתח האולם2ראו עוד תוס', חגיגה פ"ג הי"ט; ממנה משמע שעל פתח ההיכל הייתה פרוכת. . יסודה של הפרוכת בדברי התורה המדברים על מסך שער החצר (שמות כז טז). על הפרוכת של ההיכל אנו שומעים בתוספתא: "פרוכת ארכה ארבעים אמה, ורחבה עשרים אמה, והיתה נארגת 'תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה חשב' (שמות כז לא). אחרת היתה שם ארכה עשרים אמה ורחבה עשר אמות והיתה נארגת 'תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר מעשה רוקם'3"מעשה חושב" מוסבר כ"שתי פרצופות", כלומר שתי רקמות משני צדדים, ומעשה רוקם הוא אריגה, כלומר פרצוף אחד (תוס', שקלים פ"ג הי"ד). הירושלמי מצטט את התוספתא ומוסיף מחלוקת תנאים, גם היא מדור אושא: "רבי יודה ורבי נחמיה, חד אמר 'מעשה רוקם' ארי מיכן וארי מיכן, מעשה חושב 'ארי מיכן וחלק מיכן', וחורנה אמר 'מעשה רוקם' ארי מיכן וחלק מיכן, 'מעשה חושב' ארי מיכן ונשר מיכן" (שקלים פ"ח ה"ד, נא ע"ב). הבבלי פירש מימרה זו בדרך שונה, שמעשה רוקם הוא רקמה על האריג ("מעשה מחט") מצד אחד, ומעשה חושב הוא אריגה שרואים אותה משני צדדים (יומא עב ע"ב). התנא האנונימי בתוספתא הוא רבי נחמיה, ואכן המשפט הקודם בתוספתא מיוחס לרבי נחמיה (והמשפט "שלנו" הוא המשכו), והבבלי גרס את דברי רבי יהודה. אם כן, הדעות הן: טכניקה (בבלי) מספר פרצופים (תוס') צד א (ירו') צד ב (ירו') מעשה חושב מעשה מחט שני פרצופים אריה אריה אריה נשר מעשה רוקם אריגה פרצוף אחד אריה חלק אריה חלק לפי הירושלמי האריגה הייתה כה אמנותית עד שהייתה מצד אחד בלבד, או שבשני הצדדים נארגו תמונות שונות. (שמות כח לט), והיתה פרוסה על פתחו של היכל מבחוץ. רבי יהודה אומר זו שמוציאין אותה מבפנים היתה מקופלת אחד לשנים ושנים לארבעה, היתה פרוסה על פתחו של היכל מבחוץ. אמרו לו מי ששימש בקדושה חמורה יחזור וישמש בקדושה קלה?" (שקלים פ"ג הי"ג). אם כן היו שתי פרוכות, הראשונה היא הפרוכת שבין קודש הקודשים לקודש4בעניינה נחלקו תנאים, האם היו שם פרוכת אחת או שתיים (יומא פ"ה מ"א). והשנייה (ה"אחרת") בפתח ההיכל מבחוץ. חכמים נחלקים על פרטי השימוש בהן. לדעת רבי יהודה הפרוכת הפנימית הייתה מלכתחילה מתאימה גם לפתח ההיכל (על ידי קיפול מתאים), ועל כך חכמים חולקים5מחלוקתם של חכמים נראית כדיון בית-מדרשי לפי ערכים מאוחרים, בעוד שדברי רבי יהודה הם מן הסתם מסורת רֵאלית. אמנם העיקרון של "מעלים בקודש" הוא כללי, אך עדיין אי אפשר להשתמש בשנית בפרוכת שהייתה חשופה לשמש כל ימות השנה פעם נוספת. אך פרוכת פנימית במצב טוב ראויה לשימוש חוזר. . יש להעיר שבהמשך התוספתא מוצע שפרוכת שנייה הייתה בעלייה של ההיכל, מעל המעבר שבין השטח שמעל הקודש לשטח שמעל קודש הקודשים (תוס', שקלים פ"ג הי"ד). ייתכן שהוא חולק על התוספתא שציטטנו וטוען שהפרוכת השנייה לא הייתה על פתחו של היכל, אלא בעלייה. אבל גם אפשר שלדעתו היו שלוש פרוכות (בקודש הקודשים, בפתח ההיכל ובעלייה)6ועוד בתוספתא שם: "רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר שתי פרכות היו שם, אחת פרוסה ואחת מקופלת, נטמאת פרוסה פורסין את המקופלת. מערב יום הכפורים מכניסין את החדשה ומוציאין את הישנה" (שקלים פ"ג הט"ו). אם כן הייתה פרוכת שקיפלוה, אלא שלדעת תנא קמא בתוספתא הקודמת שם הקיפול היה כדי להתאים את רוחב הפרוכת הפנימית (אורכה 40 אמה כפתח קודש הקודשים) לרוחב פתח ההיכל (10 אמות). כל הדיון בפרוכות בתוספתא הוא של חכמי דור אושא (רבי נחמיה, רבי יהודה, רבי חנינא בן אנטיגונוס), וכנראה הם הכירו מסורת על פרוכת מקופלת ונחלקו מה היה תפקידו של הקיפול. התנא האנונימי בהי"ד הסביר שהקיפול נעשה כדי להתאים את אורך הפרוכת לרוחב השערים השונים (זאת בעקבות המסורת הקדומה שרבי יהודה מביא על שתי פרוכות), ורבי חנינא מציע שהפרוכת המקופלת היא פרוכת רזרבית. .
ביאור
קרוב לסוף עשה ח'. וצ"ע טובא כעת. שוב מצאתי בתשו' ברכת אברהם להר"א מיימון ז"ל בנו של הרמב"ם ז"ל (סי' מ"א) שכבר נשאל מאת רבינו דניאל הבבלי ז"ל על דברי הרמב"ם אלו. שהרגיש בקצת מזה. אבל כל מה שהשיב לו שם על זה. דבריו תמוהים מאוד אצלי ואינם מספיקים כלל אף לדחות השגות הר"ד הבבלי ז"ל. וכ"ש שאין בהם תשובה להראיות שהבאתי אנכי בפנים. וז"ל הר"ד הבבלי ז"ל. וקשיא לי על דבר זה. שהרי מצינו שער שאין לו דלתות ומיקרי שער. דכתיב ומסך פתח שער החצר. ואע"פ שלא היה לו לחצר דלתות נקרא שער וכו' עכ"ל. ועל זה השיב לו הר"א מיימון ז"ל שם בתשובתו. וז"ל שהקשית מדכתיב ומסך פתח שער החצר. המסך כנגד הדלתות (רצה לומר המסך הוא במקום דלתות. והרי יש לו דלתות). לפיכך איקרי שער. ועוד הא כתיב פתח. ואינו כמו ובשעריך שאין בו זכרון פתח כלל. וענין הכתוב פשוט. ומסך שעל הפתח שהוא במקום שער החצר. וסיועא איכא מינה וכו' עכ"ל עיי"ש. ודבריו ז"ל נפלאים בעיני. דמה שכתב דהמסך הוא כדלתות. מלבד דלפ"ז אית לן למימר דגם לענין מזוזה אפילו לדעת הרמב"ם ז"ל סגי לה במסך. ולא משמע הכי מדברי הרמב"ם ז"ל. שכתב דבעינן דלתות. דהרי ודאי אין מסך בכלל דלתות. בלא"ה כיון דבקרא כתיב ומסך פתח שער החצר. דודאי משמע פירושא דקרא ומסך פתח של שער החצר. א"כ מבואר דקרי ליה קרא שער החצר גם זולת המסך. ומש"כ הר"א מיימון ז"ל דפירושא דקרא הוא ומסך הפתח שהוא במקום שער החצר. אע"פ שכתב שהוא הפירוש הפשוט. לענ"ד לא משמע הכי מפשטי' דקרא כלל. אלא הפירוש הפשוט הוא ואת מסך הפתח של שער החצר. כמו קרא דלעיל מיניה בסמוך דכתיב ואת מסך פתח אהל מועד. דע"כ אי אפשר לפרשו בענין אחר. וכן תרגם אונקלוס שני מקראות הללו. וכן תרגם יונתן שם עיי"ש. ותמיהני איך נטה מזה הר"א מיימון ז"ל ואיך לא השגיח על התרגום. וא"כ ראייתו של הר"ד הבבלי ז"ל מוכרחת. וביותר נפלא מה שסיים וכתב דאדרבה מינה איכא סיועא להרמב"ם ז"ל. ולענ"ד לא מינה ולא מקצתה. והשגת הר"ד הבבלי ז"ל לא זזה ממקומה אף כחוט השערה. ומש"כ עוד הר"א מיימון ז"ל לדחות דשאני התם דכתיב נמי פתח. לא ידענא. דאפילו לפי דבריו אכתי מה יענה למאי דכתיב (פרשת תרומה) ולשער החצר מסך עשרים אמה. הרי בהדיא דקרי ליה שער אע"פ שלא היו לו דלתות. וכן (פ' ויקהל) כתיב ואת מסך שער החצר. והתם פתח לא כתיב. וכן כתיב שם עוד לקמן ומסך שער החצר. ותרגם אונקלוס ופרסא דתרע דרתא. וכן (פ' פקודי) כתיב ואת המסך לשער החצר. ולא כתיב שם פתח. ולא ידענא למה הוצרך הר"ד הבבלי ז"ל להוכיח מהקרא המאוחר דכתיב (פרשת נשא) מסך פתח שער החצר. ולא הוכיח כן מהמוקדם הרבה לפני זה בפרשיות מלאכת המשכן כמו שכתבתי. ועכ"פ ודאי גם ראייתו מוכרחת. ודברי הר"א מיימון ז"ל לענ"ד אינם אלא תימא:
רש"י
חמשים אמה. אוֹתָן נ' אַמָּה לֹא הָיוּ סְתוּמִים כֻּלָּם בַּקְּלָעִים, לְפִי שֶׁשָּׁם הַפֶּתַח, אֶלָּא ט"ו אַמָּה קְלָעִים לְכֶתֶף הַפֶּתַח מִכָּאן, וְכֵן לַכָּתֵף הַשֵּׁנִית, נִשְׁאַר רֹחַב חֲלַל הַפֶּתַח בֵּינְתַיִם כ' אַמָּה, וְזֶהוּ שֶׁנֶּ' וּלְשַׁעַר הֶחָצֵר מָסָךְ כ' אַמָּה – וִילוֹן לַמָּסָךְ כְּנֶגֶד הַפֶּתַח כ' אַמָּה אֹרֶךְ, כְּרֹחַב הַפֶּתַח:
תורה תמימה
זמין למנויי פרימיום בלבדגור אריה
זמין למנויי פרימיום בלבדהעמק דבר
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
ואדניהם נחשת. לְהָבִיא אַדְנֵי הַמָּסָךְ, שֶׁלֹּא תֹאמַר לֹא נֶאֶמְרוּ אַדְנֵי נְחֹשֶׁת אֶלָּא לְעַמּוּדֵי הַקְּלָעִים אֲבָל אַדְנֵי הַמָּסָךְ שֶׁל מִין אַחֵר, כֵּן נִרְאֶה בְעֵינַי שֶׁלְּכָךְ חָזַר וּשְׁנָאָן: