פרשנות מצטטת על שמות כח:א

"...אתה ואהרן נדב ואביהוא" וגו'. ועדיין אלעזר ואיתמר אינם נחשבים. ואי־אפשר לומר שקטנים היו עדיין, שהרי מות נדב ואביהוא אירע בשנה השניה ליציאת מצרים. אבל להלן (כח, א) כולם מוזכרים. (פ' משפטים תשנ"ח) הערת הרב איתן שנדורפי שי': ראה פירוש "הטור הארוך" על אתר שכתב: תימא לי, למה לא עלו אלעזר ואיתמר, שהרי גדולה מעלתם ממעלת הזקנים... ? ונראה לי משום שהקב"ה לו נתכנו עלילות, וידע שבעלילה זו נתחייבו, כדאמרינן (תנחומא בהעלותך טז) שמכאן נתחייבו שריפה, אלא שלא רצה הקב"ה לערבב שמחת התורה, והמתין לנדב ואביהוא עד יום שמיני של מלואים, ולזקנים עד תבערה, ואילו מתו אלעזר ואיתמר היה נכרת כל זרע אהרן, ולא רצה הקב"ה שיכרת זרע כהונה הקדושה. וראה "העמק דבר" שם.

וידבר ה' אל משם דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות עד קח את הלוים. כתב הראב"ע שנסמכה זאת הפרשה לדבור השם למשה באהל מועד מפני כי הדבור יהיה גם בלילה כי יהיה שם נר דלוק ולא יכבה. והקשה עליו הרמב"ן שהרי משה לא היה מנבא בליל אלא ביום ואין ספק שכן הוא דעת חז"ל וסמכוהו (שמות ו' כ"ג) ויהי ביום דבר ה' אל משה שביום דבר עמו לא בלילה. ואומר אני שאין בזה קושיא כלל כי לא היה דעתם ז"ל בשלילות נבואתו בלילה אלא להגיד שלא היתה נבואתו בחלום הלילה אלא בהקיץ והשתמשות חושיו וכמ"ש בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה אבל נבואת בהקיץ מזולת חלום לא שללו חז"ל שתהי' למשה ביום ובלילה כי אם הוא היה מנבא בכל עת שירצה יתחייב כי גם בלילה ברצותו לנבא תבואהו הנבואה. והנה כשעמדו על הים היה בלילה כמו שהעיד הכתוב ובאתהו הנבואה אז כמו שנזכר שם. אבל מפני היותם בהקיץ לא עשו בו חז"ל ספק. והם גם הם אמרו ושאלו שבהיות משה עליו השלום בהר בנבואה מתמדת במה היה יודע משם מתי היה יום ומתי היה לילה הרי שלדעתם גם בלילה היה מנבא שם. וא"כ צדקו דברי הראב"ע גם לדעת חז"ל ויהיה הענין בסמיכות הפרשיות שבעבור שזכר למעלה שבבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול אבל אהרן לא הי' שומע אותו לכן סמך לזה שיצוה את אהרן על הדלקת הנרות במנורה אשר בהיכל הקדש כדי להודיע שאהרן וגם בניו יכנסו בהיכל בכל יום בבקר ובערב להדליק את הנרות ועכ"ז לא ישמע אהרן את הקול שיהיה שומע משה. גם משה היה נכנס שם פעמים בלילה לשמוע את דברי ה' והי' ההיכל מאיר מנרות המנורה להיישיר דרכו של משה בבאו אל קדש הקדשים לשמוע נבואתו וזהו סמיכות הפרשיות האלה נאה ומתישב. ואין ספק שהדלקת הנרות לא לבד היתה מיוחדת לאהרן כי גם בניו היו מדליקים אותה וכמו שאמר יערוך אהרן ובניו מערב עד בקר וכן היה בהקטרת הקטורת. אבל יחס הכתוב הדלקת הנרות במקום הזה לאהרן לבד לצוותו בעצמו שהוא קדש ה' וידליקם בכל ימיו מפני כבוד המשכן שנעשה בימיו וכן היה שאהרן הוא בעצמו הדליקם כל ימי חייו. ועל זה נאמר כאן ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה. והנה כשיעויינו הפרשיות שבאו בתורה על הדלקת המנורה נראה שהם כלם לצורך לפי שמה שנא' בסדר תצוה כמו שפירשתי שמה אינו מצוה שאז יצוה על שמן המאור אבל הוא הודעת מה שיהיה ויאמר הכתוב ואתה תצוה ר"ל שבעבור שאתה תצוה שעתיד אתה לצוות את ישראל ויקחו אליך וגו' והעבודה ההיא יערוך אותה אהרן ובניו לכן מפני זה אתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו וגו' כי זו היא גזרת המאמר ואתה הקרב אליך. ומפני שלא היתה הכוונה שם לצוות על ההדלקה לכן לא היתה הצואה ההיא לאהרן ולבניו. וגם שם לא פירש כמו שזכר הרמב"ן במה יהיו הנרות אם במנורה ואם במקום אחר לפי שהכוונה כלה בפרשה ההיא היתה להקריב לאהרן ולבניו לעבודת הקדש לא זולת זה. אמנם בסדר אמור אל הכהנים בא הצווי לישראל על ענין שמן למאור שהם יתנו אותו מממונם אבל לא צוה לאהרן ולבניו על ההדלקה. ובעבור זה הוצרך יתברך לומר עתה למשה שמלבד מה שאמר לישראל על שמן המאור. עוד יצוה לאהרן על אופן ההדלקה והוא אמרו דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות וגו' כי לא צוה אותו שידליק את הנרות אלא שכאשר ידליקם יעשה בזה האופן שיזכור. ואמרו המפרשים (רש"י שם ב' ח') בפירוש בהעלותך כאשר תדליק את הנרות שעליית הלהב מההדלקה תקרא העלאה ויותר נכון לפרש כי שבעת הנרות היו מודלקים ממנה ובהיטיבו את הנרות היה מורידם ומסירם מן המנורה כדי לנקותם משמרי השמן והפחם ואחרי נקייתם היה נותן בהם שמן זית זך ופתילות חדשות ומדליקם ואז היה מעלה הנרות הדלוקים ומניח אותם על המנורה ונצטווה עתה שבהעלות הנרות על המנורה יניחם באופן שיפנו ויאירו הנרות ההם אל מול פני המנורה. ופני המנורה הוא גופה כמו ופניך הולכים בקרב אם לא על פניך יברכך. והענין שהנרות ג' מכאן וג' מכאן יהיו פונות אל האמצעי והיא פונה אל עבר פניה שהוא כנגד קדש הקדשים. והיותר נכון בסמיכות הפרשיות האלה וענין זאת המצוה הוא שאחרי שזכר הכתוב מנין העם והבדלת הלוים במקום הבכורות וחנוכת המזבח שעשו הנשיאים בא הכתוב לסדר מדרגות שלמות ראשי בני ישראל. וזכר ראשונה מדרגת משה היה מנבא בכל עת שירצה ונכנס לפני לפנים בכל שעה וע"ז אמר ובבא משה אל אהל מועד אחרי שזכר מדרגות משה ע"ה זכר מדרגת אהרן שהיה נכנס להיכל להדליק את הנרות בכל יום והיה מעלה את הנרות ומסדר אותם וכבר ביארתי בסדר תרומה שהמנורה ושבעה נרותיה היו רומזים כפי דעות הרבה מהחכמים על כוכבי הנבוכה והיה הנר האמצעי כנגד השמש. וששת הנרות כנגד ששת הכוכבים האחרים חצים מלמעלה ממנו וחצים למטה ממנו. וביארתי שלדעתי המנורה רמז לחכמות העיוניות ולכך היו בה שבעה נרות רמז לשבע חכמות שהם מאירות נפש האדם ומפני שאהרן נשתלם בכלם כדי ששפתי כהן ישמרו דעת לכן כשרצה הכתוב כאן לבאר מדרגת שלמות אהרן בחכמות זכר שהוא יעלה הנרות ושאל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות רוצה לומר שתהיינה מסכימות אל ארון העדות ולתורה האלהית. ומפני זה דבר כאן הכתוב במנורה ולא בקטורת בהיות הענין שוה בשניהם ולזה אמר כאן וזה מעשה המנורה מקשה זהב כלומר המנורה לא דבר רק הוא כי היא היתה מקשה מבלי ריקות כלל כי אם רבוי ידיעה ואמר זה במקום התכלית שאין תכליתה דבר ריק ובטל. עוד ביאר שלמות חומר המנורה באמרו זהב כי החכמה היא נצחיית וקיימת כזהב בין המתכות. ולענין הצורה אמר עד ירכה עד פרכה מקשה היא רוצה לומר שמהירך שהוא היותר גס ועב עד הפרח שהוא היותר דק שכל זה נכלל בצורת המנורה מקשה היא כלומר לצורך ורמז רב נתכוון ולא דבר ריק הוא ובאר שלמות הפועל באמרו כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה. הנה א"כ שבח הכתוב את המנורה בכל ארבעה סבותיה התכליתיית וצוריית וחמרית מהפועלת וכ"ז לא נזכר בכתוב להודיע מעשה המנורה כי כבר זכרו במקום שצוה עליהם אלא לבאר מעלת אהרן שהיה שלם מאד בחכמת הגלגלים ושאר החכמות העיוניות הנרמזות בה. וכאלו גלה הכתוב בזה ששלמות משה העליון היה במעלת נבואתו ולכן היה נכנס לפני לפנים ושלמות אהרן היה בחכמות העיוניות הנרמזות במנורה וסבותיהם ולכן היה נכנס באהל מועד בלבד ואמנם הלוים שהיו למטה מאהרן במדרגה לא היו נכנסים באהל מועד ככהנים אבל היו משרתים לכהני השם. ולכן סמך אליו פרשת קח את הלוים והותרו במה שפרשתי בזה שתי שאלות הא' והב':

קח את אהרן. תניא, א"ר ענני בר ששון, למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה, לומר לך, מה קרבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים ^אפירש"י למה נסמכה בפ' צו זאת תורת העולה והדר קח את אהרן ואת הבגדים, עכ"ל, אבל בערכין ט"ז א' פירש דהכונה לפרשת תצוה שהיא פרשת המלואים וסמוכה לפרשת בגדים דלמעלה שם ונראה עיקר כפירושו בערכין, משום דעיקר פרשת בגדים שם היא, וגם דקדקתי בכ"מ כשאמרו בגמרא למה נסמכה פרשה זו לפרשה זו תפסו לעולם מקודם את הלשון דכתיב מאוחר בתורה, כמו בברכות י' א', למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג (תהלים ב' ג'), ופרשת אבשלום כתיב לאחר פרשת גומ"ג, ושם ט"ז א' למה נסמכה אהלים לנחלים [עיי"ש ברש"י], ועוד שם ס"ג א' למה נסמכה פ' סוטה לפ' תרומות ומעשרות, ובמו"ק כ"ח א' למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה, ועוד שם למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה, ובסוטה ב' א' למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, ובירושלמי יומא פ"א ה"א למה נסמכה מיתת אהרן לשבירת לוחות (פ' עקב), ובתנחומא נצבים למה נסמכה פרשת נצבים לפרשת תוכחה, וברש"י ר"פ שלח למה נסמכה פ' מרגלים לפרשת מרים, וגם כאן אם היה הפירוש כמש"כ רש"י כאן דמכוין לפרשה זו דכתיב זאת תורת העולה והדר קח את אהרן ואת הבגדים, הול"ל למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות ולא פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה, ודו"ק.
והנה בגמרא כאן באו מפורטים כל הבגדי כהונה על מה הם מכפרים, ומפני כי ע"פ מש"כ שייכא עיקר אגדה זו לפ' תצוה לכן קצרנו כאן בהעתקת אגדה זו וכן בבאורה, ובאה מועתקה ומבוארה היטב לפנינו בפ' תצוה (כ"ט א') ויעו"ש. .
(זבחים פ"ח ב')