שִׁשָּׁה֙ מִשְּׁמֹתָ֔ם עַ֖ל הָאֶ֣בֶן הָאֶחָ֑ת וְאֶת־שְׁמ֞וֹת הַשִּׁשָּׁ֧ה הַנּוֹתָרִ֛ים עַל־הָאֶ֥בֶן הַשֵּׁנִ֖ית כְּתוֹלְדֹתָֽם׃
מגלה עמוקות
ואלה שמות בני ישראל. סבא נשמותיהם באו למצרים ושמותיהם ממש שהוא סוד (דברים טז) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים שכתב האר"י ז"ל שראשי שמותם בגימטרי' תזכ"ר הם ירדו עמהם כמ"ש (שמות יג) וחמשים עלו בני ישראל ממש הם חמשים אותיות שלהם שעלו ג"כ עמהם. גם בשעת חורבן הבית (קהלת יב) ביום שיזועו שומרי הבית והתעותו אנשי החיל שהם בני ישראל ממש שניתנו באותו היום י' מרגליתין לשרו של אדם לנקום נקמת יוסף ונרמז בקינות (איכה ב) השליך משמים ארץ תפארת ישראל (שם א) גת דרך ה' באותו פרק הן הן ראשי גייסות שלהם שהם בגימ' תרכ"ז כמנין ג"ת דר"ך מנין אד"ם שלם במלואו גימטרי' תרכ"ז וב' כוללים. ובשעת קידוש לבנה אנו אומרים פוע"ל אמ"ת גרסינן ולא פועלי אמת כי על הקב"ה קאי ונרמזין ג"כ שהם עתידין להתחדש כמותה וי"ב ראשי חדשים כנגד י"ב שבטים ומשה שהיה כלל כל י"ב שערים עליונים אתמר עליה (במדבר יב) בכ"ל בית"י נאמ"ן הו"א בגימ' הכי הוי ז"ש (דברים לג) ויהי בישורון מלך על משה קאמר שהוא מאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל ראש"י ע"ם בגי' תרכ"ז עם ו' אותיות כי (שמות כח) ששה משמותם על אבן אחת וששה משמותם על אבן השנית והיה לזכרון שהוא לשון הזכר צאתך לכן פסוק זה מתחיל בו' ומסיים בו' שהוא ששה מול ששה ראש"י ע"ם בגי' ג' פעמים או"ר שהם שלשה אורות עליונות תרכ"א כלל ישראל יניקתם שלשה אורות ראשי עם כשתאסף יחד אזי תמצא שבטי ישראל כי כלל ישראל בגימ' ג"כ ראשי עם פתח בו' ומסיים בו' כאן נרמז סוד ואו שהנה יש בשנה י"ב חדשים ו' בקיץ נגד ששה משמותם על אבן אחת ו' בחורף נגד ששה משמותם על אבן השנית א' שיש באמצע הוא סוד ויוסף היה במצרים כי חודש עיבורו קבל יוסף. ז"ש אלה תולדות יעקב יוסף רזא דו' ומשך דו' אמת ושלום כחדא אזלי ז"ש (בראשית לז) ויבא יוסף א"ת ד"בתם ר"עה ר"ת אדר כי יוסף רזא דמטטרוןוהוא נע"ר חנוך נער (תהלים ל) ע"רב י"לין ב"כי ו"לבוקר ר"נה ר"ת עיבו"ר שהוא חודש עיבור. ובגימ' מטטרון שר הפנים כאן נרמז סוד שובבי"ם ת"ת (שם קלט) אם אס"ק שמים שם אתה ביגמ' אל"ף ק"ס כמנין י'נ'ק תינוק ינ"ק משדי אמו לכן מסוכן חדש עיבור את דבתם רעה בסוד (ירמיה ג) שובו בנים שובבים על אותן ניצוצון דאזדרקו שזה גורם אשה רעה חיה רעה אכלתהו. ויוסף היה מאסף לכל ישראל והוא מלקט כל הכסף אשר היה במצרים:
העמק דבר
אבני זכרון לבני ישראל. הוא מיותר. דרק בצווי ראוי להודיע לאיזה תכלית באים. אבל במעשה לא נצרך לפרש עוד. תדע שבחשן לא פי׳ הכתוב שבא לזכרון כמו דכתיב בצווי וכן במעיל. וא״כ למאי פי׳ הכתוב כאן. אלא בא להאיר עינינו על השנוי שבאבנים הללו משעת הצווי עד שעת המעשה. וכבר ביארנו בפ׳ תצוה דזכרון האבנים של האפוד בא לפרנסת ישראל שהוא מזכיר זכות העבודה. וזכרון אבני חשן משפט הוא למתבע עולבן ב״י והיינו הגנה על ישראל שהוא מזכיר זכות תורה. ונוסיף כאן. דמש״ה באבני האפוד נחקקו כל שמות השבטים ביחד. וראוים היו להיות רשומים על אבן אחת ג״כ. ומש״ה כתיב לעיל כ״ח י׳ הנותרים כמש״כ שם. משא״כ באבני החשן הקפיד הכתוב שיהי׳ דוקא כל שבט באבן בפ״ע כמש״כ שם כ״א. משום דבעבודה שהיה ע״י תרומת הלשכה וכל ישראל שוין בדבר. משא״כ תורה כל שבט נזכר לטובה לפי ערך עמלו בתורה. והנה כ״ז הוא לדורות בעת שהיו ישראל בא״י והגיעה פרנסה בזכות עבודה כמש״כ כ״פ משא״כ במדבר שלא ניזונו בשביל עבודה כלל כמש״כ בפ׳ תמידים. אלא בשביל תורה לחוד. וכמו אנשי מלחמה שמתפרנסים מאוצר המלוכה בלי שום עסק בפרנסה. מש״ה באו עתה אבני האפוד זכרון גם לפעולת האפוד גם לפעולת החשן היינו שיהיו לזכרון לפרנסה בשביל עמל תורה. מש״ה כתיב במעשה האבנים הללו בפ׳ בפ״ע בין אפוד לחשן ומש״ה הקפיד בצלאל להשים בעצמו אבני זכרון הללו שהוא היה כלול בתורה מאד ולא בעבודה. ופעולתו בזה עשתה זכרון חדש מה שלא כתיב בצווי היינו זכרון לפרנסה בזכות התורה. מש״ה פי׳ הכתוב כאן אבני זכרון ועכ״ז כתיב כאשר צוה וגו׳. כ״ז היה מקובל מפי משה:
מגלה עמוקות
אופן א' תכלית ירידת ישראל למצרים עבור ב' יחודים ששה תיבין של שמע ששה תיבין של ברוך שם וגומר בסוד איש וביתו באו יחוד שמע הוא איש ה' איש מלחמה בש"כ הואביתו שהוא שם של אדני לכן פתח באלה שמות בו' ומסיים בו' באו על סוד שמות בני ישראל שהם (שמות כח) ו' משמותם על אבן אחת ו' משמותם על אבן השני והנה בפסוק הראשון תמן תשכח תלת מהן ולכן בפ' ואתחנן אשר נשבע לאבותיך וסמיך לי' שמע ישראל כי שם הראשון לקבל אברהם (בראשית כא) ויקרא לו בשם ה' אל עולם ובכל מקום תמצא גבי מראה אברהם ה' אבל גבי יצחק אמר אלהי ולא זכר שם ה' ולכן שם אלקים מורה על יצחק ה' השני על יעקב ולכן בתפלת שחרית אבל אנחנו עמך זכר אבות וכו' ואחר כך שמע ישראל והנה ע"ז רמז יוסף מאלמים אלומים מיחדין שמהן עילאין ותתאין לקבל אברהם קמה אלומתי לקבל יצחק נצבה לקבל יעקב תסובנה אלמתיכם ולקבל תרין יחודין אלין אמר כפל מאלמים אלומים אנחנו דייקא שהם ו' בני רחל תתאה ו' בני לאה עילאה לפי שסוד סלם הוא יוסף שראה יעקב תרין יחודין אלין יחוד ארצה בש"כ לקבלי' א' קמה אלומתי ולקבל שמע ישראל א' וראשו מגיע השמימה עז"א וגם נצבה והנה ה' נצב עליו ה' דייקא כי יחוד זה בשם הוי' אבל ברוך שם הוא באדני ולקבל מלאכי אלקים שעולים ביחודי תתאה ויורדים ביחודי עילאה בו ר"ל בסולם שהוא יוסף דרגא דמטטרו"ן לכן א' בכאן והנה תסובנה אלומותיכם (תהלים פט) ונורא הוא על כל סביביו מה נורא המקום הזה שאמר על יוסף: