פרשנות מצטטת על שמות כח:יז

רוחצים אותם בשינים. סמוך על פסוק ולבן שנים מחלב שהשניים לבנים כחלב והוא משל על ליבון ההלכות שחוזרים תמיד בפיהם ושיניהם עד שנעשים ההלכות לבנים כחלב ודורש כאן יושבות על מלאת הם השינים כמ"ש שמות כ"ח י"ז ומלאת בו מלואת אבן על שהאבן ממלא הגומא שיושב בו וכי השן ממלא גומא שלו:

דן. בהתחבר השמות הם על ששה דרכים, נכונים, האחד כמו עילם ואשור וארפכשד (ברא' י כב) והשני בנפך ארגמן ורקמה ובוץ (יחז' כז טז) השלישי אודם פטדה וברקת (למטה כח יז) הרביעי דן ונפתלי גד ואשר החמישי מור ואהלות קציעות (תה' מה ט) הששי אדם שת אנוש (דה"א א א):

רב אמר כו'. כתב בספר מנות הלוי דמאן דאמר שבעה חוץ משמונים ומאת דרש הקרי ובמלאת, אחר שנשלמה השמונים ומאת ימים עשה עוד שבעה ימים. ואידך דרש הכתיב ובמלואת, כלומר כשהגיע לתשלום השמונים ומאת ימים בשבעה האחרונים מהם עשה משתה. [מנחת שי] וביאורו כי הקרי הוא מקור, ופירושו כשנשלם אז התחילו השבעה ימים, מה שאין כן לפי הכתיב נוכל לקרות מְלּוּאַת, המ"ם בחיר"ק והלמ"ד בדגש ובשור"ק והאל"ף בפת"ח, והוא שם דבר כמו מלואת אבן (שמות כח, יז), כלומר הסוף והתשלום של הימים רבים נקראו מלואים, שבהם נשלם המספר ומלאו הימים שהיה בדעתו להרבות. וזה שכתוב במלואת כלומר בסוף הימים היה בהם שבעה ימים שעשה המלך משתה לכל העם הנמצאים וגו':

ישְׁבוֹת עַל מִלֵּאת. כָּל זֶה לְשׁוֹן נוֹי. לֹא בוֹלְטוֹת יוֹתֵר מִדַּאי וְלֹא שׁוֹקְעוֹת, אֶלָּא יוֹשְׁבוֹת עַל מִלֵּאת, גּוּמָא שֶׁלָּהֶם. (סְפָרִים אֲחֵרִים: הָעַיִן לְפִי הַגּוּמָא.) הָעִנְיָן לְפִי הַדֻּגְמָא. וְהוּא לְשׁוֹן כָּל דָּבָר שֶׁעָשׂוּי לְמַלּוֹאת גּוּמָא הָעֲשׂוּיָה לוֹ לְמוֹשָׁב כְּמוֹ "אַבְנֵי מִלֻּאִים", "וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן":

פטדת כוש. אבן טובה היא כמו אודם פטדה, כתם היא קבוצת עדי לתכשיטי נשים ונקראת הקבוצה כתם בלשון עברי ובלשון ערבי אלחלו והוא נזם זהב וחלי כתם (משלי כ״ה:י״ב) וכן ותעד נזמה וחלייתה (הושע ב׳:ט״ו) ויש פותרים כתם כתר ולא נכון כי לא מצינו פעולה בלשון זה כאשר מצינו בלשון כתר מכתיר כותרות: