וְעָשִׂ֙יתָ֙ עַל־הַחֹ֔שֶׁן שְׁתֵּ֖י טַבְּע֣וֹת זָהָ֑ב וְנָתַתָּ֗ אֶת־שְׁתֵּי֙ הַטַּבָּע֔וֹת עַל־שְׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַחֹֽשֶׁן׃
ברכת אשר
והנה מה שהעלתה בדיקתי בנדון: לשון זכר בא - (כח, כג) "שני קצות החשן", (שם, כו) "שני קצות החשן", (לט, ד) "שני קצותיו", (שם, טז) "שני קצות החשן", (שם, יט) "שני קצות החשן". ואילו לשון נקבה בא בפסוקנו. וכן להלן (לח, ה) "בארבע הקצות", (לט, יח) "שתי קצות שתי העבתת". השינוי מלשון ללשון החוזר בשתי הפרשיות אומר לכאורה דרשני, אך עדיין לא מצאתי לו דורש. (פ' תצוה תשנ"ג)