וְיִרְכְּס֣וּ אֶת־הַ֠חֹשֶׁן מטבעתו [מִֽטַּבְּעֹתָ֞יו] אֶל־טַבְּעֹ֤ת הָאֵפֹד֙ בִּפְתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לִֽהְי֖וֹת עַל־חֵ֣שֶׁב הָאֵפ֑וֹד וְלֹֽא־יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָאֵפֽוֹד׃
מלבי"ם באור המילות
העקב. בודד, והוא מענין מארב ואת עקבו מים לעיר וגדרו הדרך הסבובי שיסבב את חברו בעצה או בפועל ע"י ערמה, וע"כ נקרא המקום שיש בו רכסים, שהם הרים גבנונים מדובקים זל"ז (מענין וירכסו את החשן) עד שצריך לסבב להקיף הדרך, מקום עקוב :
אבן עזרא הקצר
ורב שלמה מפרש התורה מ"ב אמר, כי האורים והתומים מכתב בשם המפורש, והאמת כי הם בחשבון עגול, ועתה פקח עיניך, כי הכסא על שני סדנים נתון, והחשב הוא הקו הישר, וששה בצפון, וחלוקתם במחשבת בעבור הקו וכן בדרום, רק בחשן ששרש המשפט עליו הם נראים, כי יש הפרש ביניהם, על כן טעם ולא יזח החשן (פ' כח) שפי' מהטעם כמו יסור, ואין לו אח במקרא: