וְהָיָה֮ עַל־מֵ֣צַח אַהֲרֹן֒ וְנָשָׂ֨א אַהֲרֹ֜ן אֶת־עֲוֺ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר יַקְדִּ֙ישׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכָֽל־מַתְּנֹ֖ת קָדְשֵׁיהֶ֑ם וְהָיָ֤ה עַל־מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד לְרָצ֥וֹן לָהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
רש"י
לא הורצה - דכתיב והיה על מצחו תמיד לרצון להם (שמות כ״ח:ל״ח) ולא לעובדי כוכבים:
תורה תמימה
וזה הדבר. אמר ר' ענני בר ששון, למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה לומר לך מה קרבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרים דפירש"י למה נסמכה בפ' צו זאת תורת העולה וגו' והדר קח את אהרן [וגו'] ואת הבגדים, עכ"ל, אבל בערכין ט"ז א' פירש דהכונה לפרשה דהכא שהיא פרשת המלואים וסמוכה לפרשת בגדים דלעיל, ונראה עיקר כפירושו בערכין, משום דעיקר פרשת בגדים הכא היא, וגם דקדקתי בכ"מ כשאמרו חז"ל למה נסמכה פרשה זו לפרשה זו תפסו לעולם מקודם את הלשון דכתיב מאוחר בתורה, כמו בברכות י' א' למה נסמכה פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג (תהלים ב' ג'), והנה פרשת אבשלום כתיב לאחר פרשת גוג ומגוג, ושם ט"ז א' למה נסמכה אהלים לנחלים [עיי"ש ברש"י], ועוד שם ס"ג א' למה נסמכה פרשת סוטה לכרשת תרומות ומעשרות, ובמו"ק כ"ח א' למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה, ועוד שם למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה, ובסוטה ב' א' למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, ובירושלמי יומא פ"א ה"א למה נסמכה מיתת אהרן לשבירת לוחות (פ' עקב), ובתנחומא פ' נצבים [והובא בפירש"י] למה נסמכה פרשת נצבים לפרשת תוכחה, וברש"י ר"פ חיי למה נסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, ובר"פ שלח למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, ושם באותה פרשה למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת ע"ז, ובמרדכי הלכות קטנות סי' תתקמ"ו בשם מדרש ר' תנחומא [ולפנינו חסר] למה נסמכה פרשת ציצית לפרשת מקושש, בכולם מסודר ומוקדם המאוחר, וגם כאן אם היה הפירוש כמש"כ רש"י כאן דמכוין לפ' צו דכתיב זאת תורת העולה והדר קח את אהרן ואת הבגדים הול"ל למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרשת קרבנות, ודו"ק.
והנה פשטות הענין מורה שבגדי כהונה עצמן מכפרים, אבל לפי"ז צ"ע ברש"י יומא ע"ב ריש ע"ב שפירש במ"ש שם אלמלא בגדי כהונה לא נשתיירו משונאיהם של ישראל וכו', כתב הוא, אלמלא בגדי כהונה שעל ידיהם מקריבין הקרבנות המכפרין על ישראל, עכ"ל, ולמה לא פירש בפשיטות שבגדי כהונה עצמן מכפרים כפשטות הלשון הכא, וצ"ל דס"ל דרק או מכפרין הבגדים כשעושין בהם עבודת הקודש מעשה הקרבנות לא הלבישה עצמה. . כתונת מכפרת על שפיכות דמים, שנאמר (פ' וישב) וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם הרמז הוא לעתיד שכפרת שפיכות דמים תהיה בכתונת של בגדי כהונה, וטבילה היינו כפרה ומפרש בגמ' דכפרה זו היא רק ברוצח שאי אפשר לדונו, כגון שלא התרו בו, אבל רוצח שהוא בר קטלא אין מתכפר להצבור כל זמן שלא דנוהו, כדכתיב (ס"פ מסעי) ולארץ לא יכפר לדם כי אם בדם שופכו. וע' מש"כ בר"פ האזינו בפ' יערף כמטר לקחי. ובירושלמי יומא פ"ז ה"ג איתא שהכתונת מכפרת על לובשי כלאים, וכ"ה במ"ר פ' צו ובשה"ש פ' ד' סי' ז', ואמנם טעם דבר זה מכפרת כתונת על עון כלאים לא נתבאר, ובהגהות רד"ל למ"ר פ' צו שם כתב מפני שהכתונת היתה של כלאים, ופליאה גדולה על גאון מובהק כמוהו ששגה בדבר ידוע ופשוט, שבכל בגדי כהונה לא היו כלאים רק באבנט ובחשן ואפוד, [אם לא דנימא דט"ס בדבריו וצ"ל מפני שהכתונת לא היתה של כלאים, ור"ל מכיון שלא היה בה כלאים, לכן מכפרת על עון כלאים, אך לפי"ז לא יתבאר למה דוקא הכתונת ולא יתר בגדי כהונה שלא היה בהם כלאים וצ"ע) ותמה אני על מש"כ במהרי"ל הלכות יוהכ"פ (ג' ב') שאין נוהגים במגנצא לומר ביוהכ"פ הסליחה אבל אנחנו אשמים לפי שנתיסד בה שהכתונת של כה"ג היתה מכפרת על עון כלאים, וביאר דבריו הרוו"ה מפני שזה נגד דעת חז"ל בזבחים פ"ח ב' שהכתונת מכפרת על שפיכות דמים ולא כמש"כ בנוסח התפלה שמכפרת על עון כלאים, עכ"ל. ודבר פלא הוא, שהרי דעה זו מבוארת מפורש בירושלמי ובשני מקומות במ"ר, ומה שבחר בעל הסליחה בדעה זו נגד המבואר בגמרא הבבלית [ובעלמא קיי"ל דבבלי עיקר] אין זה דבר חדש בדרכי הפייטנים, וכבר כתבו התוס' בחגיגה י"ג א' שבכמה מקומות רגיל הפייטן להניח שיטת הבבלי ולאחוז בשיטת הירושלמי, וע' תוס' חולין ק"ט ב', וז"ל, והכל עשה [הפייטן] ע"פ הירושלמי, עכ"ל, וה"נ כן, אבל בודאי אין כל טעם וסברא למנוע מלומר בשביל זה כל נוסח הסליחה. . מכנסים מכפרין על גלע"ר, שנאמר (לעיל כ"ד מ"ב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. מצנפת מכפרת על גסי הרוח, יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה. אבנט מכפר על הרהור הלב – אהיכי דאיתי׳ ושהיו חוגרים כנגד אצילי ידיהם דהיינו כנגד הלב, ועיין תוס' ערכין ט"ו ב'. . חשן מכפר על הדינין, שנאמר ועשית חשן משפט. אפוד מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר (הושע ג׳:ד׳) אין אפוד ותרפים זפירש"י כשאין אפוד יש עון תרפים, עכ"ל, ולא ידעתו איפוא מצאו רמז לדרוש כן, והלא בפשטות המובן שאין אפוד וגם אין תרפים, ואילי מצאו רמז בהמשך לשון פסוק ההוא אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים, והנה בכל פרט צירף לכתוב המלה אין אע"פ שהיה יכול לכתוב אין מלך ושר, אין זבח ומצבה, ומדכתב בכל פרט אין ואין ורק בתרפים השמיט לכתוב אין לכן דריש ואין אפוד – [כלומר כשאין אפוד] יש תרפים. , מעיל מכפר על לשון הרע, יבא דבר שבקול ויכפר על קול רע חיבא דבר שבקול היינו הפעמונים שבמעיל שמשמיעים קול. ומה שמתאר בשם קול על לשה"ר אף דשייך גם בחשאי, מפני דעיקר ענין לשה"ר ילפינן מפסוק דמשלי מברך רעהו בקול גדול, כמבואר בסוגיא דערכין ט"ז א'. ואמנם על לשה"ר שבחשאי קטרת מכפרת, כמבואר לפנינו בפ' קרח בפ' ויתן את הקטרת ויכפר על העם ואמרו יבא דבר שבחשאי [שהקטרת נעשה בחשאי כדכתיב בזה וכל אדם לא יהיה באה"מ] ויכפר על מעשה חשאי, יעו"ש לפנינו. . ציץ מכפר על עזות פנים, בציץ כתיב והיה על מצח אהרן ובעזות פנים כתיב (ירמיהו ג׳:ג׳) ומצח אשה זונה היה לך טוסיפא דקרא מאנת הכלם, כדרך עזי הפנים שאין להם בושה, ועיין בירושלמי יומא פ"ז ה"ג ובמ"ר שה"ש ד' גירסות שונות בענין אגדה זו. .
(זבחים פ"ח ב')
והנה פשטות הענין מורה שבגדי כהונה עצמן מכפרים, אבל לפי"ז צ"ע ברש"י יומא ע"ב ריש ע"ב שפירש במ"ש שם אלמלא בגדי כהונה לא נשתיירו משונאיהם של ישראל וכו', כתב הוא, אלמלא בגדי כהונה שעל ידיהם מקריבין הקרבנות המכפרין על ישראל, עכ"ל, ולמה לא פירש בפשיטות שבגדי כהונה עצמן מכפרים כפשטות הלשון הכא, וצ"ל דס"ל דרק או מכפרין הבגדים כשעושין בהם עבודת הקודש מעשה הקרבנות לא הלבישה עצמה. . כתונת מכפרת על שפיכות דמים, שנאמר (פ' וישב) וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם הרמז הוא לעתיד שכפרת שפיכות דמים תהיה בכתונת של בגדי כהונה, וטבילה היינו כפרה ומפרש בגמ' דכפרה זו היא רק ברוצח שאי אפשר לדונו, כגון שלא התרו בו, אבל רוצח שהוא בר קטלא אין מתכפר להצבור כל זמן שלא דנוהו, כדכתיב (ס"פ מסעי) ולארץ לא יכפר לדם כי אם בדם שופכו. וע' מש"כ בר"פ האזינו בפ' יערף כמטר לקחי. ובירושלמי יומא פ"ז ה"ג איתא שהכתונת מכפרת על לובשי כלאים, וכ"ה במ"ר פ' צו ובשה"ש פ' ד' סי' ז', ואמנם טעם דבר זה מכפרת כתונת על עון כלאים לא נתבאר, ובהגהות רד"ל למ"ר פ' צו שם כתב מפני שהכתונת היתה של כלאים, ופליאה גדולה על גאון מובהק כמוהו ששגה בדבר ידוע ופשוט, שבכל בגדי כהונה לא היו כלאים רק באבנט ובחשן ואפוד, [אם לא דנימא דט"ס בדבריו וצ"ל מפני שהכתונת לא היתה של כלאים, ור"ל מכיון שלא היה בה כלאים, לכן מכפרת על עון כלאים, אך לפי"ז לא יתבאר למה דוקא הכתונת ולא יתר בגדי כהונה שלא היה בהם כלאים וצ"ע) ותמה אני על מש"כ במהרי"ל הלכות יוהכ"פ (ג' ב') שאין נוהגים במגנצא לומר ביוהכ"פ הסליחה אבל אנחנו אשמים לפי שנתיסד בה שהכתונת של כה"ג היתה מכפרת על עון כלאים, וביאר דבריו הרוו"ה מפני שזה נגד דעת חז"ל בזבחים פ"ח ב' שהכתונת מכפרת על שפיכות דמים ולא כמש"כ בנוסח התפלה שמכפרת על עון כלאים, עכ"ל. ודבר פלא הוא, שהרי דעה זו מבוארת מפורש בירושלמי ובשני מקומות במ"ר, ומה שבחר בעל הסליחה בדעה זו נגד המבואר בגמרא הבבלית [ובעלמא קיי"ל דבבלי עיקר] אין זה דבר חדש בדרכי הפייטנים, וכבר כתבו התוס' בחגיגה י"ג א' שבכמה מקומות רגיל הפייטן להניח שיטת הבבלי ולאחוז בשיטת הירושלמי, וע' תוס' חולין ק"ט ב', וז"ל, והכל עשה [הפייטן] ע"פ הירושלמי, עכ"ל, וה"נ כן, אבל בודאי אין כל טעם וסברא למנוע מלומר בשביל זה כל נוסח הסליחה. . מכנסים מכפרין על גלע"ר, שנאמר (לעיל כ"ד מ"ב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. מצנפת מכפרת על גסי הרוח, יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה. אבנט מכפר על הרהור הלב – אהיכי דאיתי׳ ושהיו חוגרים כנגד אצילי ידיהם דהיינו כנגד הלב, ועיין תוס' ערכין ט"ו ב'. . חשן מכפר על הדינין, שנאמר ועשית חשן משפט. אפוד מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר (הושע ג׳:ד׳) אין אפוד ותרפים זפירש"י כשאין אפוד יש עון תרפים, עכ"ל, ולא ידעתו איפוא מצאו רמז לדרוש כן, והלא בפשטות המובן שאין אפוד וגם אין תרפים, ואילי מצאו רמז בהמשך לשון פסוק ההוא אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים, והנה בכל פרט צירף לכתוב המלה אין אע"פ שהיה יכול לכתוב אין מלך ושר, אין זבח ומצבה, ומדכתב בכל פרט אין ואין ורק בתרפים השמיט לכתוב אין לכן דריש ואין אפוד – [כלומר כשאין אפוד] יש תרפים. , מעיל מכפר על לשון הרע, יבא דבר שבקול ויכפר על קול רע חיבא דבר שבקול היינו הפעמונים שבמעיל שמשמיעים קול. ומה שמתאר בשם קול על לשה"ר אף דשייך גם בחשאי, מפני דעיקר ענין לשה"ר ילפינן מפסוק דמשלי מברך רעהו בקול גדול, כמבואר בסוגיא דערכין ט"ז א'. ואמנם על לשה"ר שבחשאי קטרת מכפרת, כמבואר לפנינו בפ' קרח בפ' ויתן את הקטרת ויכפר על העם ואמרו יבא דבר שבחשאי [שהקטרת נעשה בחשאי כדכתיב בזה וכל אדם לא יהיה באה"מ] ויכפר על מעשה חשאי, יעו"ש לפנינו. . ציץ מכפר על עזות פנים, בציץ כתיב והיה על מצח אהרן ובעזות פנים כתיב (ירמיהו ג׳:ג׳) ומצח אשה זונה היה לך טוסיפא דקרא מאנת הכלם, כדרך עזי הפנים שאין להם בושה, ועיין בירושלמי יומא פ"ז ה"ג ובמ"ר שה"ש ד' גירסות שונות בענין אגדה זו. .
(זבחים פ"ח ב')
ביאור הגר"א
רעוא דרעוין: כמ"ש (שמות כ"ח) והי' על מצחו תמיד לרצון: אתגליא בצלותא דתתאי - כמ"ש (תהלים ס"ט) ואני תפלתי לך ה' עת רצון: אשגחא פקיחא דלא נאים ונטיר תדירא - כמ"ש (ירמיה ל"ב) אשר עיניך פקוחות ונאמר (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל: אשגחא תתאה באשגחותא כו'. כמ"ש (ישעיה נ"ג) כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון אשר עין בעין כו' (במדבר י"ד) וכמ"ש באדרא רבא: דנהירו דעלאה דביה - כמ"ש (שיר ה') רוחצות בחלב וכמ"ש לקמן בס"ד פ"ב ובאדרא רבא ואדרא זוטא: תרין כו' ואתער רוחא לכלא - ע"ש (בראשית ז') נשמת רוח חיים באפיו ושפכתי רוחי על כל בשר ונחה עליו רוח ה' כו' (ישעיה י"א) כמ"ש באדרא רבא: