פרשנות מצטטת על שמות לא:יא

ואת בגדי השרד לא ידעתי למה לא צוה תחלה לעשות הבגדים האלה, כאשר עשה בכל מלאכת המשכן ובבגדי אהרן ובניו, כי היה ראוי שיאמר לו ועשית בגד כליל תכלת לכסות בו הארון ובגד ארגמן לכסות בו המזבח ובגד תולעת שני לכסות בו השלחן, ועתה כאשר יצוה את העושים יכלול אותם עם שאר המלאכה. ואולי לא היתה בהם קפידא ויעשו אותם כרצונם בגדי שרד ממין אחד לבדו, והם עשו מן התכלת והארגמן ותולעת השני. ולא רצו בשש כי איננו נכבד כמותם. ואחרי שנעשו כן רצה השם שיהיה התכלת לארון, והארגמן למזבח, והשני לשלחן (במדבר ד, ו-יג), ולכן הספיק להם הצואה בקצרה כאשר צוה על העושים, כי לדעתם יעשו בגדי השרד: ואיננו הגון שיהיה בגד המכסה עשוי נקבים נקבים כדברי רש"י (רש"י על שמות ל״א:י׳), אבל הוא מלשון שריד, בעבור היותם מין אחד, כדברי ר"א: וכתבתי זה הענין לפי שיטת רש"י וכל זה איננו שוה לי, כי מה טעם שיאמר הקב"ה למשה ויעשו בגדי הקלעים או בגדי השרידה בלי שיבאר לו כמה יהיו, שנים או מאה, וכמה ארכם וכמה רחבם, ולמה יעשו, ואין הענין מובן כלל בדבור הזה. ועוד, שמזכיר אותם לעולם קודם בגדי אהרן. ועוד, מה טעם לשרת בקדש (שמות ל״ט:א׳), כי זה ירמוז על עבודת הקרבנות בקדש, כמו שאומר או בגשתם אל המזבח לשרת בקדש (שמות כ״ח:מ״ג), וכן אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש (שמות כ״ט:ל׳), לא על עבודת חוץ ומשא. ועוד, כי כתוב ועשו את כל אשר צויתיך (שמות ל״א:ו׳) את אהל מועד וגו' ואת בגדי השרד (שמות ל״א:ז׳-י׳) עד ככל אשר צויתיך יעשו (שמות ל״א:י״א), ולא צוה אותו תחלה על בגדי השרד כלל:
והעולה מדברי רבותינו, כי בגדי השרד הם בגדי כהונה עצמם, והוזכר זה במסכת יומא (יומא ע״ב). ואם כן הנכון שנפרש בגדי השרד, בגדי היחוד, כלומר בגדים שיתיחד בלבישתם אחד העם הגדול מאחיו. וכן ובשרידים אשר ה' קורא (יואל ג ה), השרידים שרדו מהם (יהושע י כ), מן פליט ושריד (ירמיה מד יד). וירמוז לבגדי אהרן, ויקראם כן, שלא ילבשם רק יחיד בדורו, אהרן בחייו, ואחריו הכהן הגדול אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא ידו ללבוש את הבגדים (ויקרא כא י). והכתוב יזכיר בגדי אהרן לעולם דרך כבוד, כמו שאמר לכבוד ולתפארת (שמות כ״ח:ב׳), בגדי קדש (שמות כ״ח:ד׳), ציץ הזהב נזר הקדש (ויקרא ח ט), ועל כן קראם בגדי השרד, בגדי מלכות. וזה טעם את בגדי השרד לשרת בקדש את בגדי הקדש לאהרן הכהן (שמות ל״ה:י״ט), כי שב לבאר. וכן יאמר בפרשת ויביאו את המשכן (שמות ל״ט:מ״א): ומה שאמר בכאן בפרשת ראה קראתי ואת בגדי השרד ואת בגדי הקדש לאהרן הכהן, טעמו שהם בגדי שתי מעלות, בגדי השרד ובגדי הקדש, להגיד שלא ילבשם רק אחד העם בבאו לשרת בקדש ומפני שלא הזכיר כאן לשרת בקדש, הוסיף לבאר שהם בגדי שרד ובגדי קודש. ועוד באו כמה ווי"ן יתירות בכתוב. ופירוש ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד לשרת בקדש (שמות ל״ט:א׳), שהוא מבאר אלה פקודי המשכן, ונתן חשבון בזהב ובכסף ובנחשת כמה הביאו ישראל, ומה עשו בהן, בעבור חשיבותם, ואח"כ אמר כי מן התכלת והארגמן ותולעת השני אשר הובא להם עשו בגדי שרד, לא הוסיף ולא גרע. ולא הזכיר השש, כי איננו חשוב. ואולי הביאו ממנו הרבה והותיר. ושב לבאר ויעשו את בגדי הקדש אשר לאהרן כאשר צוה ה' את משה, ויעש את האפוד זהב וגו' (שמות ל״ט:א׳):

ואת קטרת הסמים טהור. לא כתיב כאן קודש. וכבר כתבתי לעיל ל׳ ל״ה. שלא נתקדשו אלא במכתשת שהיה ממולח. וזה לא היה בעצם מעשה האומנים. שהרי אין בזה אומנות ויותר טוב שלא יכתשו עד סמוך למעשה הקטרה. ולא עשה בצלאל אלא העירוב שיהא נצרך לכתוש עם המעלה עשן שהיה בזה אומנות יתירה. ומש״ה כתיב לעיל ל״א י״א ואת קטרת הסמים לקודש. פי׳ שיהא מוכן לקדש. אבל לא שיהא בצלאל מקדש במכתשת. ומש״ה כתיב כאן ואת קטרת הסמים טהור היינו בלי שום עירוב ד״א שהוא חוץ לצורך הקטרה. דבזה לא יהיה הקטרה טהור. אבל בשמן המשחה היה גמר האומנות הריקוח על האש ואז נצטוו לעשות קודש כמש״כ ועשית אותו שמן משחת קודש רוקח וגו׳: