וְאַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת־שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ כִּי֩ א֨וֹת הִ֜וא בֵּינִ֤י וּבֵֽינֵיכֶם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם לָדַ֕עַת כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃
ברטנורא
אינו חייב אלא חטאת אחת. על כל השבתות שחלל דכולה שגגה חדא היא דכתיב (שמות ל״א:י״ג) את שבתותי תשמורו ומשמע שמירה אחת לשבתות הרבה:
רבנו בחיי
לדעת את אשר בלבבך. להודיע, וכן (שם לא) לדעת כי אני ה' מקדשכם האמור במצות השבת, והכוונה בשניהם להודיע לאומות, וכדי שיתפרסם כי העבודה עיקר בריאת העולם.
שפתי חכמים
לומר שאינו דוחה כו'. דקשה לרש"י ל"ל להזהירם עוד על שבת הא כבר הזהירם אלא לומר וכו'. וא"ת דלמא אדרבה לכך הוכפלה לומר לך אע"פ שכתוב לא תעשו כל מלאכה מ"מ מלאכת המשכן דוחה שבת. וי"ל כיון דכתב בתחלה פרשת שבת ואחר כך פרשת מלאכת המשכן ודאי אותו שנכתב תחילה הוא עיקר והשני נדחית מפניו ותדע לך שכן הוא דאם לא כן קשה למה מרע"ה היפך הענין דבפרשת כי תשא בדבור הקב"ה למשה הי' אזהרת שבת לאחר מלאכת המשכן ולהכי כתיב שם אך את שבתותי תשמרו וגו' ופירש"י כל אכין ורקין מיעוטין הן למעוטי שבת ממלאכת המשכן א"כ קשה למה לא אמר משה לישראל הענין כמו שצוה הקב"ה אלא מ"ה הקדים כדי להודיע שאין מלאכת המשכן דוחה את השבת: