פרשנות מצטטת על שמות לב:ג

"דבר אל בני ישראל" וגו'. אימתי נאמרה פ' תרומה? שתי תשובות יש לשאלה זו בדברי קדמונינו: לפי רש"י (לא, יח; לג, יא) נצטווה משה על עשיית המשכן רק אחרי מעשה העגל, ולפי זה סדר הזמנים בפרשתינו הוא: לאחר פרשת משפטים בא מעשה העגל שבפרשת כי תשא, ואחריו באות הפרשות תרומה, תצוה, ויקהל ופקודי. מקורו של רש"י בדברי חז"ל (תנחומא ח), וזו לשונם: אימתי נאמרה למשה הפרשה הזו של משכן? ביום הכפורים עצמו. אף־על־פי שפרשת המשכן קודמת למעשה העגל, אמר רבי יהודה ברבי שלום: אין מוקדם ומאוחר בתורה, שנאמר: "נעו מעגלתיה לא תדע" (משלי ה, ו) - מטולטלות הן שביליה של תורה ופרשותיה, ...אתה מוצא שביום הכפורים נתכפר להם ובו ביום אמר לו הקב"ה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם על מעשה העגל, ולכך נקרא "משכן העדות", שהוא עדות לכל באי העולם שהקב"ה שוכן במקדשכם. אמר הקב"ה: יבא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו את העגל, שכתוב בו: "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב" וגו' (שמות לב, ג). ואם ישאל השואל: אם כן - שקדם חטא העגל לציווי על מלאכת המשכן, מה ראתה התורה לשנות כאן מן הסדר ולהקדים את הציווי על המשכן לחטא העגל? על כך משיב רבנו בחיי להלן (פסוק ו) וכותב: ואף־על־פי שהעוון ההוא קודם למעשה המשכן, שהרי העוון היה בתמוז ומעשה המשכן היה לאחר יום הכפורים בסמוך, מכל מקום התורה ש"דרכיה דרכי נֹעם וכל נתיבֹתיה שלום" (משלי ג, יז), רצתה להקדים ענין מעשה המשכן, שהוא הכפרה קודם שיזכיר העוון ההוא, כי כן מדתו של הקב"ה שמקדים רפואה למכה, וכענין שדרשו רז"ל (מגילה יג ע"ב): הקב"ה בורא רפואה לישראל תחילה ואחר כך מכה אותם, שנאמר: "כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים" (הושע ז, א). בדרך אחרת ביאר רמב"ן (לה, א ד"ה ויקהל משה; ויקרא ח, א ד"ה קח את אהרן): ועל דרך הישר, נצטווה משה במלאכת המשכן קודם למעשה העגל, וכשנתרצה לו הקב"ה והבטיחו שישרה שכינתו בתוכם, ידע מעצמו שמצוות המשכן במקומה עומדת, וציוה לישראל עליה. וראה דבריה של נחמה ליבוביץ ז"ל בעיוניה (עמ' 337), שקושרת בין שתי תשובות אלו לשאלת משמעות המשכן ותכליתו בכלל. (פ' תרומה תשנ"ה)

וע"ד המדרש והוא כתוב בפירוש רש"י ז"ל, ויקחו אליך פרה אדומה, ויקחו אליך משלהם, כשם שהם נשתתפו בעון העגל ופרקו נזמי הזהב כדכתיב (שמות ל״ב:ג׳) ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב, כך ישתתפו לכפרה ויביאו משלהם. פרה, משל לבן שפחה שטנף פלטרין של מלך, אמר תבא האם ותקנח צואת בנה, כך תבא פרה ותכפר על מעשה העגל. אדומה, על שם שהחטא קרוי אדום, שנאמר (ישעיהו א׳:י״ח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. תמימה, על שהיו ישראל תמימים ונעשו בו בעלי מומין תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמימות. לא עלה עליה עול, כשם שפרקו מעליהם עול מלכות שמים. אל אלעזר הכהן, כשם שנקהלו על אהרן הכהן לעשות העגל, ולפי שאהרן עשה העגל לא נתנה לו עבודה זו שאין קטיגור נעשה סניגור. ושרף את הפרה, כשם שנשרף העגל. עץ ארץ ואזוב ושני תולעת, שלש מינים כנגד שלשת אלפים שנפלו בעגל, וארז הוא הגבוה מכל האילנות, ואזוב נמוך מכולן, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא ישפיל עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו. למשמרת, כשם שפשע העגל שמור למשמרת לכל הדורות לפורענות שאין לך פקידה שאין בה מפקידת העגל, שנאמר (שמות ל״ב:ל״ד) וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם, כך זה היה שמור. וכשם שהעגל טימא כל העוסקין בו, שעבודה זרה מטמאה דכתיב (תהילים ק״ו:כ״ח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, וכתיב (ישעיהו ל׳:כ״ב) תזרם כמו דוה צא תאמר לו, כך פרה מטמאה כל העוסקים בה. וכשם שנטהרו באפרו שנאמר (שמות ל״ב:כ׳) ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים, כך ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל כלי.

וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם. לְדַעַת רז״ל (ספרי דברים א) הָיְתָה תְּרוּמָתָם זוֹ לְכַפָּרָה עַל זְהַב הָעֵגֶל, וּלְדֵעָה זוֹ נוּכַל לְפָרֵש שֶׁשָּׁלֹשׁ תְּרוּמוֹת שֶׁנִּזְכְּרוּ כָּאן הֵם שָׁלֹשׁ עֲבֵירוֹת שֶׁעָשׂוּ בְּמַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. בִּשְׁנַיִם הָיוּ כָּל הָעוֹבְדִים שָׁוִין, וּבַשְּׁלִישִׁית נִתְחַלְּפוּ בְּפָחוֹת וְיָתֵר, עַל כֵּן הֵבִיאוּ שָׁלֹשׁ תְּרוּמוֹת, וְרַק בִּשְׁנַיִם הָיוּ שָׁוִין. א׳, מַה שֶּׁקִּבְּלוּ אֶת הָעֵגֶל לֶאֱלוֹהַּ וַיֹּאמְרוּ ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״ (שמות לב:ד). וּבְחֵטְא זֶה הָיוּ כָּל הָעוֹבְדִים שָׁוִים, כִּי כֻלָּם קָרְאוּ לָעֵגֶל אֱלוֹהַּ וְאָדוֹן, עַל כֵּן הֵבִיאוּ תְּרוּמָה רִאשׁוֹנָה שֶׁהָיוּ כֻּלָּם שָׁוִים בָּהּ, וְנַעֲשׂוּ מֵהֶם כָּל הָאֲדָנִים, כִּי זֶה נִגְזָר מִלְּשׁוֹן ״אָדוֹן״ לְכַפֵּר עַל מַה שֶּׁקָּרְאוּ לָעֵגֶל אֱלוֹהַּ. וְרז״ל אָמְרוּ (סנהדרין סג:) שֶׁאִוּוּ לֶאֱלֹהוֹת הַרְבֵּה, רְצוֹנָם לוֹמַר לְהַרְבֵּה אֲדוֹנִים, עַל כֵּן נַעֲשׂוּ מִמֶּנָּה אֲדָנִים הַרְבֵּה. ב׳, מַה שֶּׁזָּבְחוּ לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּזְבְּחוּ לוֹ״ (שמות לב:ו). וּבִזְבִיחָה זוֹ הָיוּ גַּם כֵּן כֻּלָּם שָׁוִין בָּהּ, עַל כֵּן בָּאָה תְּרוּמָה שְׁנִיָּה שֶׁהָיוּ כֻּלָּם שָׁוִין בָּהּ, וְנַעֲשׂוּ מִמֶּנּוּ קָרְבְּנוֹת צִבּוּר לְכַפֵּר עַל ״וַיִּזְבְּחוּ לוֹ״. ג׳, הוּא מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַיִּתְפָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב״ וְגוֹ׳ (שמות לב:ג), כִּי עָשׂוּ נְדָבָה אֶל מְלֶאכֶת הָעֵגֶל מִמָּמוֹנָם, וְלֹא הָיְתָה יַד כָּל אָדָם שָׁוָה בָּהֶם, כִּי הֶעָשִׁיר הָיָה נוֹתֵן יוֹתֵר מִן הֶעָנִי. כְּנֶגֶד זֶה בָּאָה תְּרוּמָה שְׁלִישִׁית שֶׁלֹּא הָיוּ כֻּלָּם שָׁוִין בָּהּ, כִּי אִם אִישׁ לְפִי עָשְׁרוֹ נָתַן. וּמִטַּעַם זֶה מָנָה נִדְבַת הַנְּשִׂיאִים אַבְנֵי שֹׁהַם בָּאַחֲרוֹנָה, כִּי אֵצֶל הָעֵגֶל הָיוּ גַּם כֵּן נוֹתְנִים יוֹתֵר מִן הֶעָנִי, וְעַל כֵּן נִדְבָתָם נִזְכְּרָה בָּאַחֲרוֹנָה דֶּרֶךְ קְנָס, לְפִי שֶׁהָיָה לָהֶם חֵלֶק גָּדוֹל בְּחֵטְא זֶה. וְגַם לְפִי פְּשׁוּטוֹ לֹא הִקְפִּיד ה׳ עַל מַעֲלוֹת הַנְּדָבָה, כִּי אִם עַל מַעֲלַת הַנּוֹתְנִים, כִּי לִפְעָמִים יִתֵּן אָדָם חָשׁוּב מְעַט כֶּסֶף מִסַּת נִדְבַת יָדוֹ, וְאֵיזֶה עָשִׁיר בְּלִיַּעַל וְאִישׁ חָמָס יִתֵּן אַבְנֵי יְקָר, בְּלִי סָפֵק שֶׁנִּדְבַת הַצַּדִּיק יוֹתֵר מְקֻבֶּלֶת, עַל כֵּן מָנָה אַבְנֵי שֹׁהַם בָּאַחֲרוֹנָה.