פרשנות מצטטת על שמות לב:יז

ויאמר משה אל יהושע. כתב הרמב"ן מכאן נראה שמיום היותו לפני משה קראו יהושע וכן וישמע יהושע את קול העם ברעה ומה שכתוב במרגלים ויקרא משה להושע בן נון יהושע למבראשונה מדבר כלומר כי זה יהושע אשר נבחר במרגלים הוא אשר קראו משה יהושע ומה שדרשו רבותינו יה יושיעך מעצת המרגלים פי' בשביל שידע משה שהוא עתיד ללכת עם המרגלים קראו כן או נאמר כי אז קבע לו זה השם בפני כל העדה שלא יקראוהו אלא בזה השם בעצמו. ומה שלא הלך משה כדי שיתפלל בנשיאות כפים על הגבעה וגם שאין זרעו של עשו נופל אלא ביד בניה של רחל וכן עמלק ביד שאול והמן ביד מרדכי ועלה לראש הגבעה כדי שיראה לישראל הנלחמים וישים עינו עליהם לטובה וגם הם יראוהו פורש כפיו השמימה בתפלה ויבטחו ויוסיפו אומץ וגבורה. ועל הענין הזה שעשה משה מפני שהיה עמלק גוי חזק וישראל אינן מלומדי מלחמה והיו עיף ויגע כדכתיב במשנה תורה על כן פחד ממנו והוצרך לכל התפלה והתחנה. ויתכן שפחד משה פן יתגבר בחרבו מפני היותו נוחל החרב בברכת הזקן שאמר לו על חרבך תחי' כי המלחמה מן המשפחה הזאת היא ראשונה ואחרונה כי עמלק מזרע עשו היה ומזרעו של עשו היתה לנו הגלות והחורבן האחרון וכאשר ינוצח הוא ועמים רבים אשר אתו ממנה נושע לעולם כד כתי' ועלו מושיעים וגו' וכאשר עשו משה ויהושע בראשונה כן יעשו משיח ואליהו בזרעם ועל כן התאמץ משה בדבר:

ויאמר משה אל יהושע נראה מכאן כי משה מיום היותו לפניו היה קורא אותו יהושע, וכן כתוב (שמות ל״ב:י״ז) וישמע יהושע את קול העם. והכתוב שאמר בענין המרגלים ויקרא משה להושע בן נון יהושע (במדבר יג טז), למבראשונה ידבר, הודיענו כי זה הושע בן נון אשר בחרו במרגלים הוא אשר קראו משה יהושע. וכדברי רבותינו (סוטה לד:) שאמר יה יושיעך מעצת מרגלים, להגיד כי בעבור זה המעשה שהיה משה יודע שהוא עתיד ללכת עם המרגלים קרא לו השם הזה. או נאמר כי אז קבע לו משה אותו השם בפני העדה שלא יקרא שמו עוד הושע ויהיה שמו יהושע: והטעם שצוה משה את יהושע להלחם בעמלק, בעבור שיתפלל הוא בנשיאות כפים על ראש הגבעה, ועלה שם כדי שיראה את ישראל הנלחמים וישים עינו עליהם לטובה, וגם הם יראו אותו פורש כפיו השמימה ומרבה בתפלה ויבטחו בו ויוסיפו אומץ וגבורה:
ובפרקי ר' אליעזר (פרק מד) עוד, כל ישראל יצאו חוץ לאהליהם וראו את משה כורע על ברכיו והם כורעים על ברכיהם, נופל פניו ארצה והם נופלים על פניהם ארצה, פורש את ידיו לשמים והם פורסים את ידיהם לשמים, כשם ששליח צבור מתפלל כך כל העם עונין אחריו, והפיל הקב"ה את עמלק ואת עמו ביד יהושע (עכ"ל) ואם כן יהיה טעם "ומטה האלהים בידי" לומר כי כאשר עלה על ראש הגבעה וראה את עמלק נטה ידו במטה להביא עליהם מכות דבר וחרב ואבדן, כענין הנאמר ביהושע נטה בכידון אשר בידך אל העי כי בידך אתננה (יהושע ח יח), כי בעת היותו מתפלל וכפיו פרושות השמים לא יתפוש בידו דבר:
והיה כל הענין הזה שעשה משה רבינו, מפני שהיה עמלק גוי איתן וחזק מאד, וישראל אינם מלומדי מלחמה ולא ראו אותה מעולם, כאשר אמר פן ינחם העם בראותם מלחמה (שמות י״ג:י״ז), והוא עיף ויגע ככתוב במשנה תורה (דברים כה יח), על כן פחד מהם והוצרך לכל התפלה והתחנה הזאת: ויתכן שפחד משה פן יתגבר בחרבו מפני היותו עם נוחל החרב מברכת הזקן שאמר לו ועל חרבך תחיה (בראשית כז מ), כי המלחמה מן המשפחה הזאת היא הראשונה והאחרונה לישראל, כי עמלק מזרע עשו (שם לו יב), וממנו באה אלינו המלחמה בראשית הגוים, ומזרעו של עשו היה לנו הגלות והחרבן האחרון, כאשר יאמרו רבותינו (ע"ז ב:) שאנחנו היום בגלות אדום, וכאשר ינוצח הוא, ויחלש הוא ועמים רבים אשר אתו, ממנה נושע לעולם, כאשר אמר (עובדיה א כא) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה והנה כל אשר עשו משה ויהושע עמהם בראשונה יעשו אליהו ומשיח בן יוסף עם זרעם, על כן התאמץ משה בדבר:

והיתה לו ולזרעו וגו' כהנת עולם תחת וגו'. בת'י'ב'ע והמה בוכים דהוו בכיין וקורין את שמע הוא הדבר אשר דברתי שראו שנתקיימה עניינו של בלק שאמר לבלעם ועתה לכה ארה לי אמר לכה בה' יתירה לרמוז על שרצה לנכות כ"ה אתוון דיחודא (ברכות כב) דקי"ל כר"מ שי"י אי"א עד כאן צריכה כוונת הלב דברי ר"מ וזו היא ק"ש של ר' יהודה הנשיא אינון כ"ה אתוון דיחודא וז"ש ויקח רמ"ח בידו היא סוד רמ"ח תיבין של ק"ש כי נחלקה שיעור קומה של ק"ש על ה' חלקים ועז"א בלק לכה ארה לי את העם כי מתחילה מב' תיבין פ' ראשונה צריך לכוון שיהיה ראשו מרכבה לשכינה ואח"כ עד ושמתם ע"ב תיבין שיהיו זרועותיו מרכבה לשכינה אח"כ מן ושמתם נ' תיבין שיהיה גופו מרכבה ואח"כ פ' ציצית ס"ט תיבין שרגליו מרכבה לשכינה הרי סוד שיעור קומה רל"ו אח"כ ו' חיבין דיחודא עלאה ו' תיבין דיחודא תתאה הרי רמ"ח ז"ס בידו כי על ה' חלקים נחלקה ענין זה לכן בפסוק (תהלים קו) ויעמד פינחס ויפלל כ"ה אותיות נגד כ"ה אותיות של ק"ש שיחוד פנחס שם שמים או שרצה לנכות ה' פרצופין שישראל אחוזין בהם ז"ש כ"י ר"ב הוא בגי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם ד' אותיות השם שהם נחלקין לה' פרצופין ומהם נתפשט נפש רות נשמה חיה יחידה לכן ה' תיבין ובכל תיבה ה' אותיות שנתייחדו ה' פרצופין כלם בסוד (ישעיה ד) כי על כל כבוד חפ"ה ח"משה פ"רצופי ה"נפש ויקת רמ"ח הם סוד איברי הנשמה שהם ב' פעמים רמ"ח ונחלקין על י"ד שהוא נחלקת על ה' אצבעות של יד והנה על משה אתמר (שמות ג) ועתה לכה בה' יתירה ואשלחך אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם ועתה אמר הקב"ה למשה לכן אמור אתה להם שהוא ירית אחרוי והנה אותה מדריגה של ה' שהיתה אצל משה כי זכה משה ליחידה בשעה שעמד על הר סיני גם פנחס זכה עתה לזו המרכבה ז"ש ויעמוד פנחם ויפלל קאים בדינא וזכה להוסיף מן צדק לעשות צדקה בה' ז"ש (תהלים קו) ותחשב לו לצדקה לדור ודור גם נקרא (ישעיה כו) צדיק שומר אמונים בי' קטיעא של בריתי שלום לרמוז שנעשה שלום בי' מן צדק עביד צדיק וכשמזדווגין צדיק וצדק (תהלים לג) אוהב צדקה ומשפט בזה דקאים בדינא ועביד דינא והשיב ח"י'מ'ה (שם) ח"סד י"י מ"לאה ה"ארץ בלעם שהיה בגלגול ג' כושן רשעתיים דעביד שהי רשעיות א' בימי יעקב וא' בימי משה כשם שכאן רצה לנכות חדא ידא תקיפא ס"א ב' ידים שהם ב' כוחות ימין ושמאל כ"ח אתוון של אמ"ן יה"א שמיה רבא מברך ולכן שלח לו כ"ח דרגין דקוסמין כן בימי סיסרא התחילה הנביאה (שופטים ה) בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו י"י שלמדו רז"ל (שבת קיט) כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו קורעין לו גזר דין של ע' שנה מרעה לטובה ודרש מהאי קרא בשעת עגל (שמות לב) וישמע יהושע את קול העם ברע"ה התחיל משה לסדר תפלתו ולהוסיף כח בגבורה של מעלה וכן במרגלים (במדבר יד) ועתה יגדל נא כח י"י לכן אתמר (שמות לב) וירא משה את העם כי פרוע הוא על סוד בפרוע פרעות בישראל לכן אמר (שם) נ"א מ"ספרך א"שר כתבת סוד אמ"ן מלמטה למעלה ז"ש מה אקב לא קבה א"ל שהוא סוד של אמ"ן מתחיל א"ל מ"לך נ"אמן ובלק שאמר ועתה לכ"ה נא ארה לי רמז על ב' אותיות אלו של אמ"ן שהם נ"א כי מ' של אמן כבר היתה אצלו שבלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא מאחר שהוא נעשה עתה מלך בקליפה למואב דתמן מ"ט קליפות ממנין מוא"ב הרי שהיה חושב שיש לאל ידו למשול על א' ולבטל השפע טובה שבאה מאות מ' ולפי שמשה היה מדריגתו מ' בסוד (שם ב) כי מן המים משיתיהו (שם כה) מ"בין ש"ני ה"כרובים בין מ' פתוחה למ' סתומה שהיא הי' שבנתים רזא דחכמה עלאה:

ויקם משה ויהושע משרתו. לֹא יָדַעְתִּי מַה טִּיבוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ כָּאן, וְאוֹמֵר אֲנִי, שֶׁהָיָה הַתַּלְמִיד מְלַוֶּה לָרַב עַד מְקוֹם הַגְבָּלַת תְּחוּמֵי הָהָר שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לֵילֵךְ מִשָּׁם וָהָלְאָה, וּמִשָּׁם וַיַּעַל מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל הַר הָאֱלֹהִים, וִיהוֹשֻׁעַ נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ וְנִתְעַכֵּב שָׁם כָּל אַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁכֵּן מָצִינוּ כְּשֶׁיָּרַד מֹשֶׁה וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה (שמות ל״ב:י״ז), לָמַדְנוּ שֶׁלֹּא הָיָה יְהוֹשֻׁעַ עִמָּהֶם: