פרשנות מצטטת על שמות לב:לג

עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. יש דברים שמגיע עליהם הראיה כמעשה הרשעים. ויש דברים שמגיע עליהם השמיעה. כדבר אחת הנבלות. ולכך הוא אומר עין רואה. ואוזן שומעת. וכדי שלא תאמר יש שכחה לפני כסא כבודו. לכך הוא אומר וכל מעשיך בספר נכתבים הוא ספר הזכרונות שזכר הפייטן בפיוט ימים הנוראים. וגם בתורה נאמר מספרך אשר כתבת: אמחנו מספרי. והיה מספיק למניעת העבירות: כשיסתכל וידע שמעשיו בספר נכתבין. ואין זה אלא כדי שפעלו וגמולו ישלם לו. אבל לא ידע ויבין את זאת כי אם בהקדים לו הידיעה שיש רואה ושומע. לכך הוצרך להקדים גם אלו השנים. וכתב בדרך חיים. כי אמר עין ואוזן בלשון יחיד כי לא אדם הוא שיש לו עיני בשר ודם. חס ושלום:

היסוד אחד עשר
כי הוא הש"י נותן שכר למי שעושה מצות התורה ויעניש למי שעובר על אזהרותיה וכי השכר הגדול העולם הבא והעונש החזק הכרת וכבר אמרנו בזה הענין מה שיספיק והמקרא המורה על היסוד הזה מה שנא' (שמות ל״ב:ל״ב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא והשיב לו הש"י מי אשר חטא לי אמחנו מספרי ראיה שיודע העובר והחוטא לתת שכר לזה ועונש לזה:

אמר בכאן כי כלל המאמר אינו רק לדקדק עליהם ראייתם לא לתאר איך ראו, ואמנם דקדק עליהם תוכן השכלתם והשגתם אשר כללם מן הגשמות מה שכללה ירצה שהפסוק שאמר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, כללות זה המאמר אינו בא רק לדקדק ולהגיד מה ראו, כלומר שראו אלהי ישראל, וסמוך אליו ונמשך ממנו בלי אמצעי החומר הראשון שהוא כמעשה לבנת הספיר ושאינו לתאר איך ראו, ר"ל שלא נחשוב שיהיה פי' הכתוב שראו את אלהי ישראל, ושהגיד איך ראו והשיגו אותו, ואמר שהיה באמצעות ההויה וההפסד, שהיא תורה על תנועת הגלגל, והתנועה ההיא תורה על המניע, וזהו לתאר איך ראו, כלומר איך ראו אלהי ישראל, ושהיה על דרך ואראה את ה' (ישעי' ו' א') והגיד איך ראה אותו, והוא אומר עוד, שרפים עומדים ממעל לו, ואם היתה הכוונה לתאר איך ראו, לא היה בזה עון אליהם. והנה הכריח הרב שלא בא לתאר איך ראו, מג' טענות, האחד, שאם היה כן היה מתחיל מראית מעשה לבנת הספיר שהוא החמר הראשון, וטבע ההויה וההפסד, וממנו ילך לראיית אלהי ישראל, כי עם היות שישעיה הנביא התחיל ואראה את ה', מפאת מעלת שלימותו התחיל מלמעלה למטה, אבל ביעקב שהיה מתחיל בהשגתו ונבואתו התחיל מלמטה למעלה באומרו, והנה סולם מוצב ארצה וממנו בא לראשו מגיע השמימה, ולמלאכי אלהים, ולה' הנצב עליו, ולכן האצילים בהיות השגותיהם בהתחלה, היה ראוי שילכו מלמטה למעלה. ומאחר שלא היה כן, ואמר ויראו את אלהי ישראל ראשונה, ואחר כן ותחת רגליו, יורה שלא בא לתאר איך ראו. הטענה הב', לפי שאם היה לתאר איך ראו, היה מבאר כל האמצעיים ההכרחיים בהשגה, והם הגלגלים והמלאכים, ומאחר שהשמיט כלם, וזכר לבד החומר הראשון, והאל ית', יורה שלא היה מתאר איך ראו, כי אם תוכן השגתם. הטענה הג', כי אם היה מתאר איך ראו איך יאמר עליהם ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ותרגם אונקלוס לא הוה נזקא. ואמרו חכמים ז"ל מכלל שהיה ראוי לשלוח בהם יד ושנשרפו בעון הזה אחרי כן בתבערה, וזה ממה שיורה שטעו בהשגתם מה שלא יהיה אם היה מתאר איך ראו. הנה מכל הטענות הג' האלה יתבאר שכלל הפסוק הוא לבד לדקדק עליהם ראייתם, ואמר שהוא לבאר שהשגתם כללה מן הגשמות מה שכללה, כי ביחסם לאל יתברך היותו מגיע קרוב בלי אמצעי לחמר הראשון, ולהוה ולהפסד כללה בזה הגשמה מהשגתם, כי המניע הקרוב לחומר א"א אם לא כשימשש (צ"ל כשיגשם) וזהו אשר כללה מן הגשמות מה שכללה. ואמר הרב, חייב זה הרסם קודם שלימותם, ר"ל חייב להם הטעות הזה, והיה סבה בו לפי שהם לא נשתלמו בהצעות וההקדמות הראויות, והוא הורסם בעיונם קודם היותם שלמים בהקדמות הצריכות, ומפני זה התחייבו כלייה במ' (צ"ל במדבר או במתן תורה) ורצה בזה מה שבאר הרב בפ' ל"ב מזה החלק, שהשכל העיוני בעיינו בדברים העמוקים בלי הקדמות, הנה יקרה לו כמו שיקרה לחוש כשירצה לראות במה שיעבור גבולו בהבטת השמש, שלא די שלא ישיגהו אבל גם יאבד מה שהיה לו בראשונה, כי יפסד החוש מכל וכל, וכן השכל בעיינו במה שאין לו עליו אפשרות ולא הצעות. ולרמוז לזה אמר הרב כאן ונתחייבו כלייה ר"ל הפסד כללי לעיונם במה שהוא חוץ מטבעם. ואם תאמר אם נתחייבו איך לא מתו. לזה אמר ונעתר להם ע"ה, ולפי שהיה בלתי ראוי אם הם חטאו שיכפר להם הש"י בעבור משה, והכתוב אומר מי אשר חטא לי אמחנו מספרי (שמות ל"ב ל"ג) לזה אמר הרב, והאריך להם השם, כי בעבור משה האריך אפיה וגבי דיליה עד שנשרפו בתבערה. ולהורות יושר העונש, אמר ונשרפו נדב ואביהוא באהל מועד, ר"ל באהל מועד בהשגה אלהית חטאו באהל מועד מתו. ואמר לפי מה שבא בקבלתם האמיתית, לא נחשוב שחוזר לנדב ואביהוא שמתו באהל מועד, כי הדבר הזה הפסוק אמרו בפירוש ולא נצטרך לקבלתם, אבל אמר לפי מה שבאה הקבלה האמתית יחזור לכל מה שאמר למעלה שנעתר להם משה, ושהאריך השם להם, ושנשרפו בתבערה, והוא מה שאמרו חז"ל ותאכל בקצה המחנה בקצינים שבעם והם אצילי בני ישראל. הנך רואה פי' דברי הרב בפרק הזה מסכים למה שאמרתי מפי' דעתו בטעות האצילים: