פרשנות מצטטת על שמות לג:ה

וְאָמְרוֹ יִשָּׂא – לֶעָתִיד, לְפִי שֶׁאַחַר מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל נִקְלְפוּ מֵהֶם הָעֲטָרוֹת הָהֵם שֶׁנָּשְׂאוּ עַל רֹאשָׁם, שֶׁהֵם הַמְדַבְּרִים אוֹתָם, וְהוֹרִידוּ עֶדְיָם בְּהַר חוֹרֵב (שמות לג:ה), וְזָכָה בָּהֶם מֹשֶׁה (שבת פח.), כְּאָמְרָם (חגיגה טו.) זָכָה נוֹטֵל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ בְּגַן עֵדֶן, וְהוּא סוֹד אָמְרוֹ (שמות לג:ח) ״וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה״ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קי.) שֶׁחֲשָׁדוּהוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ, פֵּרוּשׁ – הִיא הַתּוֹרָה הַמְאוֹרָסָה לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּטַל מֹשֶׁה כָּל חֶלְקָם. לָזֶה אָמַר ״יִשָּׂא״ שֶׁעֲתִידִים לַחְזוֹר לָהֶם לֶעָתִיד לָבֹא, וְאָמְרוּ עוֹד רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סידור ר׳ אשר בשם האר״י ז״ל) שֶׁבְּיוֹם שַׁבָּת חוֹזְרִים הָעֲטָרוֹת לְרֹאשׁ יִשְׂרָאֵל וְלֹא נִשְׁאָר לְמֹשֶׁה אֶלָּא חֶלְקוֹ הַמַּגִּיעַ לוֹ, וְלָזֶה הוּא שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּיוֹם שַׁבָּת ״יִשְׂמַח מֹשֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ״, פֵּרוּשׁ – יִשְׂמַח הֲגַם שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא מַתְּנַת חֶלְקוֹ שֶׁכְּבָר הֶחְזִיר לְיִשְׂרָאֵל חֶלְקָם בַּחַיִּים.

עדיו - מיני תכשיטין לפי שנהגו אבלות, כדכתיב: ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו. שהרי אמר להם הקב"ה הורד עדיך.

וישמע העם את הדבר הרע. ומהו, הוא הכתוב אחריו ויאמר ד' אל משה אמור אל בני ישראל (פ' ה), וכמוהו ויאמר ד' אל משה במדין (למעלה ד יט) וכבר פירשתי, הגם לחם יוכל תת (תה' עח כ), כי כמוהו ויצו שחקים ממעל (שם שם כג) וכבר צוה שחקים וככה זה, ואין צורך לתיקון הגאונים שעשה ככה תמיד: