פרשנות מצטטת על שמות לג:ט

ה' מסיני בא יאמר כי השם מסיני בא לישראל כי משם השכין שכינתו בתוכם ושוב לא נסתלקה מהם והענין כי ירד הכבוד בהר סיני כמו שנאמר (שמות יט כ) וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר ויקרא ה' למשה וגו' ושם היה כל הימים שהיה משה עולה ויורד כמו שנאמר (שם כד יז) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר וגו' וכאשר נתנו לו הלוחות האחרונות שכן הכבוד באהל מועד כמו שנאמר (שם לג ט) והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה וכתיב (שם פסוק יא) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים וגו' וכאשר הוקם המשכן שכן הכבוד במשכן שנאמר (שם מ לד) ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן ומשם היו לו כל הדברות כל ימי המדבר:

ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ומתמלל עם משה וכו'. נראה שפירש זה פעם שני, כי בתרגום אונקלוס כתב 'ומליל ה' עם משה', ולפיכך פירש רש"י שראוי להיות 'ומתמלל עם משה' כמו שתרגם למעלה (ר' פסוק ט) "ודבר ה'" 'ומתמלל'. ולכך לא אמר (רש"י כאן) 'כתרגומו ומתמלל', מפני שתרגום אונקלוס שלפנינו 'ומלל', ודעת רש"י כי הנוסחא הנכונה 'ומתמלל'. ואני אומר שהדין הוא עם אונקלוס, מפני כי למעלה כתב (ר' פסוק ט) "וירד עמוד הענן ועמד פתח האוהל ודבר אל משה", ודעת התרגום כי "ודבר אל משה" על הכבוד הנראה בעמוד הענן, ולפיכך תרגם "ודבר" 'ומתמלל'. אבל כשכתב (כאן) "ודבר ה'", תרגם אותו 'ומלל'. וכן "את הקול מדבר אליו" (במדבר ז, פט) תרגם אותו (שם) 'ומתמלל', מפני שכתוב "את הקול מדבר". וזה החילוק שיש לאונקלוס; במקום שכתב "את הקול מדבר אליו", או שכתב "וירד עמוד הענן וגומר", תרגם אותו 'ומתמלל'. וכשהוא מצורף אל השם תרגם אותו 'ומלל'. והוא דבר ידוע מאוד זה החילוק, כי אין לומר על הקול 'ומלל', וכן כאן (פסוק ט) שלא דבר רק הכבוד, לא תרגם 'ומלל' רק, ומתמלל':

מסרה האהלה ה׳ וימהר אברהם האהלה וגו׳ ועשי עוגות. (בראשית כ״ד:ס״ו-ס״ז) ויביאה יצחק האהלה שרה אמו. (שמות י״ח) לקראת חותנו ויבואו האהלה. (שם ל״ג) יקומו כל העם וגו׳ והביטו אחרי משה עד בואו האהלה. וחבירו (שם) והיה כבוא משה במדבר י״א:כ״ומדבר י״א) וישארו שני אנשים במחנה וגו׳ ולא יצאו יהושע ז׳:כ״ביהושע ז׳) וישלח יהושע מלאכים וירוצו האהלה. והנה טמונה באהלו והכסף שופטים ד׳:י״חופטים ד׳) ותצא יעל לקראת סיסרא וגו׳ ויסר אליה האהלה. וסימנם תיתי בשלמא בחברותא ואשתארת באתטמרותא כד מחפיא. פי׳ אברהם רומז לנשמה ושרה לגוף כנז׳ במדרש הנעלם. ובעוד הנשמה בתוך הגוף ראוי שתתעורר על הגוף להזהירו שלא יטה אל הרע ויתאמץ לעסוק בתורה שליש במקרא וגו׳. וז״ש וימהר אברהם האהלה אל שרה כדי לזרז ולמהר ללכת לאהל התורה ויעסוק בתורה ובמשנה ובתלמוד והיינו ג׳ סאין קמח סלת ומזה יושג שלימות הנפש והגוף יחד קמח סלת עולה תר״ם עם צירוף ב׳ אותיות לרמוז שבבית המדרש משיג חכמת תרי״ג מצות וסודות התורה הכלולה מכ״ז אותיות. וג״כ מזאת החכמה תושג השגה עליונה. וזהו לושי ועשי עוגות ראוי לכל ירא אלהים שהוא בר דעת להשלים פעולותיו ולרדוף אחר מעלת הנשמה. וז״ש ויביאה יצחק האהלה שרה אמו שהיה צדיק ועשה מעשה אביו. ובזה קבלה נחמה גדולה הנשמה שהגוף זך ונקי ונכנע למצות הנשמה וזרז עצמו ויזרז לאחרים להביאם תחת כנפי השכינה כמשה שהקריב את חמיו להיות עובד ה׳ ולעסוק בתורה. וז״ש ויצא משה לקראת חותנו ויביאהו האהלה אהל החכמה ולחסות תחת כנפי השכינה. וג״כ צריך לאדם לירא מן החכם ולכבדו. כאומרו ומורא רבך וגו׳. וז״ש יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו לפי שראוי להזדרז לקבל מרבו כל מה שיאמר. וג״כ יכבד חבירו ולקנות אותו לפי שממנו ילמד יותר מן הרב כאומרו ומתלמידי וגו׳. וז״ש תרי בעניינא חדא הרב והחבר צריך. כדי לקנות החכמה. ולכן ראוי לכבדם ושכר המשתדל בקנין החכמה ולא יפנה אנה ואנה. והמתבודד באהל החכמים ובבית המדרש שכרו הוא שיזכה להשיג השפע האלהי ושכלו כאלדד ומידד שנשארו במחנה ובאו לאהל החכמה ולא זזו משם ויתנבאו ולא יספו ולא פסקין ובהפך מכל זה בעכן שלא דמה לאחיו כשרז״ל (סנהדרין מ״ד) בני זרח זמרי ואיתן והימן וכלכל ודרדע כלם חמשה וזמרי הוא עכן שעשה מעשה זמרי שחטא ולקה בעה״ז. ועכ״ז כלם חמשה בעה״ב. וז״ש והנה טמונה באהלו שהוא סיבת רעתו הפך מה שעשתה יעל כי גדולה עבירה לשמה שכוונה להנקם מאויבי ה׳. ועם היות שאהל שלה לא נשאר שלם כ״כ אמנם לתכלית טוב נעשה וז״ש תבורך מנשים יעל מנשים באוהל תבורך שהם שרה ורבקה ורחל שהיו באהל שנכוונתה הטובה עשתה אהלה כאהל א׳ מאלו ותמיד יתנהג האדם תחת היצה״ט. ובזה יזכה לשלימות הנצחי וז״ש הסימן בעובדתא תיתי בשלמא בחברותא ר״ל הנפש תכנס בשלום עם הצדיקים לג״ע במעשיה הטובים שעשתה בעה״ז ונשארת גנוזה תחת כנפי השכינה וז״ש ואשתארת באתטמרותא כד מחפיא: