פרשנות מצטטת על שמות לג:י

כי בענן אראה אל הכפורת. לא אמר הכתוב כי אראה בענן על הכפורת שאילו אמר כן היה במשמע כי ההראות יהיה בענן, וא"כ מה המעלה היתרה שהיתה לכהן גדול יותר משאר כל ישראל, והלא כל ישראל היו רואין הכבוד בענן, הוא שכתוב (שמות ט״ז:י׳) והנה כבוד ה' נראה בענן אל כל בני ישראל, ועוד כתיב (שם לג) וראה כל העם את עמוד הענן. אבל עתה כשאמר כי בענן אראה על הכפורת, באר כי לאחר שיבא שם בענן ישמט הכבוד מן הענן ויהיה מתראה על הכפורת, ומפני זה סמך ההראות אל הכפורת, וכן דרך הכבוד בכל שאר ימות השנה להראות שם על הכפורת, וכהן גדול אינו רשאי להכנס שם בשאר ימות השנה כי אם ביום הכפורים, ולפיכך היה צריך ביום הכפורים לקטורת כדי שיהיה לו כסות עינים ולא יזונו עיניו מזיו הכבוד. ורז"ל דרשו, כי בענן אראה על הכפורת, בענן הקטורת, ומכאן שהיה צריך לעשות ענן הקטורת לפני ולפנים, לא שיתקן מבחוץ ויכניס כדעת הצדוקין, וכן הכתוב מוכיח בפרשה שאמר (ויקרא טז) וכסה ענן הקטורת את הכפרת אשר על העדות ולא ימות, ולכך העמידו בגמרא כי שני כתובים אלו, זה לעונש וזה לאזהרה,כי בענן אראה הוא לאזהרה, וכסה ענן הקטורת, לעונש.

וירא כבוד ה׳ אליהם. לא לכל העדה כאשר היה עד כה מפני שני טעמים. א׳ שזה הוא דרך נסיי שיהיו הכל רואים ומרגישים בכבוד ה׳. וע׳ ספר שמות ל״ג י׳. וכאן פסק זה הדרך. ב׳ שאז ג״כ לא נראה לכל כי אם לצורך כמש״כ לעיל י״ד י׳ ט״ז י״ט. אבל כאן לא היה כי אם מריבת דברים וכאשר עלו משה ואהרן אל פני א״מ שתקו ולא דברו מאומה. ע״כ לא נראה אלא למשה ואהרן. וידעו המה כי כבודם חדש עוד עמהם:

מסרה והשתחוו ז׳. וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי וגו׳. (שמות ל״ג:י׳) וראה כל העם את עמוד הענן עומד פתח האהל וקם כל העם והשתחווישעיהו ס׳:י״ד ס׳) והלכו אליך שחוח בני מעניך והשתחוו על כפות רגליך. (שם כ״ז) והיה ביום ההוא יתקע וגו׳ והשתחוו לה׳ וגו׳. (יחזקאל מ״ו:ג׳) והשתחוו עם הארץ וגו׳ בשבתהילים צ״ט:ה׳ (תהילים צ״ט:ה׳) והשתחוו להדום רגליו קדוש הוא. וחבירו (שם). וסימנם יפלחון עמא בצלותא בירושלם בזמניהון בכורסיה יקריב די אלהנא. וכן אמרו זמירותשמואל ב כ״ג:א׳ב׳ כ״ג) אלה דברי דוד האחרונים נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הקם על משיח אלהי יעקב ונעים זמישעיהו כ״ד:ט״ו-ט״זל. (ישעיהו כ״ד:ט״ו-ט״ז) מכנף הארץ זמירות וגו׳. (תהלים קי״ט) זמירות היו לי חקיך ואיוב ל״ה:י׳וב ל״ה) ולא אמר איה אלוה עושי נותהילים צ״ה:ב׳ בלילה.תהילים צ״ה:ב׳ה׳ (תהילים צ״ה:ב׳) נקדמה פניו בתודה בזמירות נריע לו. וסימנם פתגמי זכותא בביתא די אלהנא מיבבין. פי׳ לפי שהשליח צבור בין קבוע בין שאינו קבוע נקרא עובר לפני התיבה ונקראו עבדים לאל ית׳ שהם במקום הכהנים שעושים העבודה בבהמ״ק שהתפלה במקום עבודה שאין לנו אלא שיח שפתותינו. וכן כל המתפללים נקראים עבדי האל. וז״ש וירדו כל עבדיך וגו׳ שהאל ית׳ אומר לישראל כל העבדים היורדים לפני התיבה יתפללו אלי וישתחוו לפני בכוונה שלמה עד שאומר צא אתה וגו׳. ואחרי כן אצא כאומרו עמו אנכי בצרה גלו שכינה עמהם. והנה הש״צ צריך להיות זריז ומהיר לקום באור הבקר להתחנן ולהתפלל לפניו ית׳. וז״ש וראה כל העם את עמוד הענן וגו׳ וקם וגו׳ והשתחוו וגו׳. וג״כ צריך שיהיה קולו ערב. וז״ש ונעים זמירות ישראל לזמר ולהתפלל. וג״כ צריך שיהיה מטופל וריקם מן העבירות. וז״ש מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק. ר״ל שהזמירות והתפלות ראוי שיהיו נשמעים מן הצדיק וז״א צבי ותפארת להאל ית׳. וג״כ צריך בב״ה במקום קבוע. וז״ש זמירות היו לי חקיך בבית מגורי שהוא ב״ה. וג״כ לא ימנע מלהתפלל תמיד בבקר ובערב לאקדומי ולאחשוכי. וז״ש נותן זמירות בלילה. ובתנאים אלו בש״צ כנזכר והעם יתפללו אז ודאי. וז״ש נקדמה פניו בתודה בזמירות נריע לו. וז״ש הסימן פתגמי זכותא בביתא די אלהנא מיבבין. ר״ל שהצדקות והתפלות ראוי שיהיו בבית אלהינו בב״ה. ובזכותם יהיו נגאלים ויצאו מהגלות שברוב התפלה והצעקה שעשו ישראל במצרים יצאו לחירות. כאומרו ויצעקו בני ישראל וגו׳ וידע אלהים. וז״ש והלכו אליך שחוח וגו׳ ויהיה קבוץ גליות. וז״ש והיה ביום ההוא יתקע וגו׳. וא״ת בשלמא אותם שיכולים לקום בבקר. וג״כ להעריב בלילה להתפלל טוב. אמנם אותם בעלי מלאכות שאינם יכולים לבטל ממלאכתם. לפחות ראוי להשתדל בשבתות ובמועדים להתפלל בבית ה׳ ולשמוע ד״ת מפי הדורשים. וז״ש והשתחוו עם הארץ וגו׳ בשבתות ובחדשים. ועליהם נאמר והשתחוו להדום רגליו. שאין מעלתם גדולה כאותם שמתפללים תמיד בב״ה ערב ובקר וצהרים שעליהם נאמר והשתחוו להר קדשו. וז״ש הסימן יפלחון עמא בצלותא בירושלם. ר״ל שבזכות התפלה נזכה לעבוד האל ית׳ בירושלם בעבודת הקרבנות ולעלות ג׳ רגלים עם כל ישראל אחינו ב״ב בבית המקדש שהוא כורסיה יקריה די אלהנא אמן: