פרשנות מצטטת על שמות לג:יט

והנה משה רבינו ע"ה שאל שתים אלה (שמות ל״ג:י״ט) הודיעני נא את דרכך הוא החלק האפשר, והושב בזה אני אעביר כל טובי על פניך (שם), הראני נא את כבודך הוא החלק הנמנע, והושב בזה לא תוכל לראות את פני. והנה שתים אלה כשם שחייב אדם ומצוה עליו להמנע מחקור החלק הנמנע, כן מצוה וחובה עליו לדרוש ולחקור על החלק האפשר, כי בזה יתרצה עבד אל אדוניו ונדענו מתוך פעולותיו ועל כן חייבה החכמה שתתחיל התורה בחדוש העולם להגיד לעמו כח מעשיו. ומפני שכל שרשי האמונה נסמכים ונשענים על אמונת החדוש, כי החדוש מופת על ההשגחה וההשגחה מופת על גודל הנבואה ועל אמתת עונש ושכר, וכל העקרים הגדולים האלה מתבארים מן הפרשה הזאת, הודיענו תחלה כי העולם מחודש נברא יש מאין אחר שהיה ראשיתו תהו ובהו ברא כל הנמצאים בששה ימים ובששי ברא אדם והשגיח עליו בג' ענינים בבריאה וביצירה ובעשיה, וצוה עליו במצות עשה ובמצות לא תעשה, וכל זה עדות ומופת גמור על ההשגחה ועל הנבואה, כי ידבר ה' את האדם ויצוה עליו לעשות מה שירצנו וימנע ממנו מה שירחיקנו, ועם זה נתבאר השכר והעונש לצדיק ולרשע, נתבאר השכר שהניחו בגן עדן בהיותו זכאי באמרו (בראשית ב׳:ט״ו) ויניחהו בגן עדן, ונתבאר העונש בחטאו שגרש אותו משם הוא שנאמר (בראשית ג׳:כ״ד) ויגרש את האדם, וגם נתבאר העונש לקין על הרציחה והשכר לחנוך שהתהלך עם האלהים, גם עונש אנשי דור המבול על מעשה הזנות והוא שהביא עליהם המבול, והשכר לנח הצדיק אשר מצא חן בעיני ה' וניצל, הא למדת שכל העקרים העצומים האלה נמשכים מאמונת חדוש העולם וכל התורה כלה מיוסדת ובנויה עליהם, וכל אחד ואחד מחייב את חברו, חדוש העולם מחייב ההשגחה וההשגחה מחייבת העונש והשכר ומחייבת את הנבואה ומתוך הנבואה תבא התורה, ואם כן מוכרח היה להתחיל התורה בחדוש העולם, וזהו שכתוב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.

ויש לך להתבונן למה הוצרך לומר (שם) והכית בצור ולא אמר והכית בו. והכבוד הזה הוא שאמר ליעקב (בראשית לא) אנכי האל בית אל, כי הכבוד הזה הוא אלהי אביו שכן אמר לו (שמות ג) אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים, ובאר לך הכתוב כי הכבוד הזה בית אל שם נמצא השם המיוחד ושם ידבר עמנו, והוא הטוב שכתוב בו (שם לג) אני אעביר כל טובי על פניך והוא העובר על פני משה שנאמר (שם לד) ויעבור ה' על פניו ושם אבאר בע"ה והוא שכתוב (שם) את פני האדון ה' אלהי ישראל.

דיקנא עד דכלא: כמ"ש לקמן תחלת פ"ג כל מה דאתטמר כו' ובאדרא רבא ד' קל"ב ע"ב ובגין דאיהו יקירא וטמירא כו' ובדף קל"ט ע"א ואיתימא דיקנא לא אשתכח כו' ור"ל שלא נזכר תיבת זקן בפירוש חוץ מזקן כ"ג זקן אהרן כו' כמ"ש שם ד' קל"ב ע"ב ע"ש: ואמר יקירותא כו'. כנ"ל בפ"א יקירו דיקירותא וכמ"ש באדרא רבא כמש"ל ובאדרא זוטא דרפ"ט ע"א בדיקנא דעתיקא קדישא תלייא כל יקירא דכלא כו' והענין כי הזקן הוא כבוד לאדם כמ"ש הדרת פנים זקן וכמ"ש והדרת פני זקן וכ"ש דיקנא דעתיקא קדישא סבא דסבין נאמר מפני שיבה תקום ונגד זקניו כבוד ולכן נקרא יקירו דיקירותא: וענין הכבוד כאן הוא כשמתגלה הדיקנא מתגלה רחמיו ונכפין כל הדינין והרשעים כלין ושמו מתגדל בעולם כמ"ש (שמות ל"ג) הראני נא את כבודך כו' אני אעביר כו' ויעבור כו' הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות כו'. וכן בקריעת י"ס אמר לקמן סוף פ"ד דבעא לאוקיר דקניה ונאמר (שם י"ד) ואכבדה בפרעה ובכל חילו כו' כי גאה גאה כו' שמעו עמים כו'. וכן לע"ל שאמר באדרא רבא דף קל"ד ע"ב ובההוא זמנא דאתער כו' דביה זמין לאוקיר דיקניה כו' ונאמר שם (זכריה י"ד) והיה ה' למלך כו' ונאמר (ישעיה מ"ג) תכבדני חית השדה כו' והגידו את כבודי בגוים כו' (שם בסופו) כי לי תכרע כו' והתגדלתי והתקדשתי (יחזקאל ל"ח). והכל שהרשעים כלים כמ"ש באדרא רבא דף קל"א ע"ב ואינון תליסר כו' לתברא כו' ושם בדף קל"ב ע"א ומהאי תקונא מתכפיין כו' ושם בדף קל"ד ע"א ובאו במערות צורים כו' ובדף ק"מ ע"א אלא תאנא כל הני כו' ובאדרא זוטא ד' רפ"ט ע"ב תשעה כו' לאכפיי' דינין. # ובאדרא זוטא דף רצ"ה ע"ב כל יקירו כו' דכלהו אכפיין לדינין בשעתא דמזלא כו':