פרשנות מצטטת על שמות לד:ח

מִפֶּתַח הָאֹהֶל. שֶׁהִתְחִיל מִן הַפֶּתַח לָרוּץ לִכְבוֹדָם, כִּי הַזְּרִיזוּת לַדָּבָר יוֹרֶה עַל חֲשִׁיבוּתוֹ בְּעֵינֵי הַמִּזְדָּרֵז אֵלָיו, כְּעִנְיָן (שמות לד:ח) "וַיְמַהֵר מֹשֶׁה וַיִּקֹּד אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ".

כי קרן. לְשׁוֹן קַרְנַיִם, שֶׁהָאוֹר מַבְהִיק וּבוֹלֵט כְּמִין קֶרֶן; וּמֵהֵיכָן זָכָה מֹשֶׁה לְקַרְנֵי הַהוֹד? רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ מִן הַמְּעָרָה, שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָדוֹ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי (תנחומא):

נקוד - נראה לי טלאי הקדקד והצואר. שהרי ויקד ארצה כפיפת הצוואר והקדקד. והוא נדגש שהוא כמו ויפל מגזרת נפל. ונקוד - מן ויקוד הוא על שם הקדקד. כמו: עקוד ברגל, על שם: ויעקוד את יצחק קשירה ברגל.