פרשנות מצטטת על שמות לד:יב

כי יביאך ה' אלהים וגו' עד לא מרבכם וגו' הפרשה החמישית הזאת באה כנגד החמשה דברות שהיו בלוח השני וענינה להגיד שעם היות שישמעו באותם דבורים לא תרצח ולא תנאף ולא תגנוב לא תענה ולא תחמוד. אין ראוי שיחשב שאלו הדברים כלם אסורים בשבעת העממים או מותרים בהם כלם כמות זה כן זה. אינו כן. כי כאשר יביאך ה' אלהיך אל הארץ ונשל מפניך את הגוים ההם לא תנהג בהם דבור לא תרצח אבל בהפך. כי הכה תכה אותם. ולא תנהג גם כן מנהג דבור לא תגנוב בדבר שבממון. אבל החרם תחרם אותם. ולא תכרות להם ברית ולא תחנם. ר"ל לא תעשה עמהם חן וחסד האמנם דבור לא תנאף שהוא הדבור השלישי ראוי לנו להיות נוהג בהם. וזהו אמרו לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך. ינתן הסבה לזה למה לא תקח בתו לבנו של ישראל באמרו כי יסיר את בנך מאחרי. ר"ל כי ימשך הבן אחרי אמו ויסיר את לבו מאחרי. ואמנם כנגד הבת שלא יתן לבנו אמר ועבדו אלהים אחרים וגו' הנה אם כן אסר בהם כל מיני זווג וניאוף וכבר באו המצות האלה בפרשת משפטים ובפרשת כי תשא. וגם כאן צוה שלא יחמוד דבר מכל אשר להם כדי שלא יבא ללוקחו לעצמו ויהיה שעור הכתוב כי אם כה תעשו להם להחרימם מזבחותם תתוצון ומצבותם תשברו וגומר. ולא תבאו לחמד אותם הנה אם כן לא תרצח ולא תגנוב אינם נוהגים בשבעת העממין. אבל לא תנאף ולא תחמוד הם נוהגים בהם בחומרא רבה. וכל זה ממה שיגלה שמה שקבל משה רבינו עליו השלום. הוא אמתת התורה ועקרה. ובענין לא תענה לא זכר כלל. לפי שהעדות שקר הוא דבר רע מפאת עצמו ואין ראוי לנהוג אותו לא עם האוהבים ולא עם האויבים. וכמו שאמר המשורר (תהילים קי״ט:קס״ג) שקר שנאתי ואתעבה. והתבונן אמרו בפרשה הזאת כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ונשל גוים רבים. הנרצה לומר שכיון שהאל יתברך נתעצם כנגד האויבים ונתנם בידיהם. אין ראוי שיכרתו להם ברית ולא להשלים עמהם כי האדון או המלך בהתעצמו בעבור עבדו לאבד את אויביו. אין ראוי לעבד שישלים עם האויבים ההם מזולת רשות האדון וחפצו. ולזה אמר לא תכרות להם ברית ולא תתחתן בם. כי אין כבוד למנצח שיתחתן במנוצח. כי במקום שהיה משועבד אליו ישוב להיות כמוהו בשווי ומעלה מצד החתון. וכבר באה המצוה הזאת בפרשת משפטים באמרו לא תכרות להם ולאלהיהם ברית. לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי. ונתן כאן הסבה למה לא יתחתו בהם באמרו כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה. ואין ראוי שיתערב דם וזרע הקדש הנבחר בדם הנמאס ובזרע המקולל ששלח השם יתברך מארצו. הנה התבאר מזה צורך חמש הפרשיות האלה ושהן ביאר אל עשרת הדברות אשר זכר. ולכן הביא מרע"ה במקום הזה עשרת הדברות ואחריהם חמשת פרשיות האלה. כדי לגלות לישראל שמה ששמעו הם. מסכים עם מה שהשמיעם הוא עליו השלום. ושמצות התורה כלן נכללו בעשרת הדברות. והוא ממה שיורה היותם אלו ואלו אלהיות כלם מאת השם יתברך. ולכן באה מצות היחוד בהיותה נכללת בדבור הראשון. והותרו בזה הספקות כ"ד וכ"ה:

אין כורתין ברית לעכו"ם כדי שנעשה עמהן שלום ונניח לעבדם שנאמר לא תכרות להם ברית אלא יחזרו מעבודתם או יהרגו וכו'. עי' בלח"מ במלחמה מיירי כנראה בדבריו אח"כ.
אמנם מסתימות לשונו נראה דאסור לכרות ברית עם כל העכו"ם, ועי' במל"מ בס' פרשת דרכים דרך מצותיך סוף ח"ב שדעת הסמ"ג בסי' מ"ז שלא תכרות ברית לא נאמר רק בז' עממים ולא בשאר האומות כמצינו בגבעונים אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית וכתיב ויכרתו שלמה וחירום מלך צור והביא גם דברי התוס' במס' יבמות דף כ"ג שהקשו משלמה וכתבו וי"ל דשמא לא אסר [אלא] כריתות ברית לשם ע"ז וכו' או שמא חירום מלך צור גר תושב היה ועוד י"ל דלא מתסר כריתות ברית אלא דוקא בז' אומות עיי"ש ובפרשת דרכים שם המצוין בהגהות מל"מ כאן, ועי' בסה"מ ל"ת מ"ח כתב רבינו לא תכרות וכו' בז' אומות עיי"ש, וכן המקראי קודש שמות כ"ג לא תכרות להם ולאלוהיהם ברית ודברים ד' כי יביאך וכו' לא תכרות להם ברית וכו' שניהם בז' אומות נאמרו מפורש באר היטב וכמו כן שמות ל"ד וראיתי בפרשת דרכים בנימוקיו על ס' החינוך פרשת משפטים סי' צ"ג המצוין כמו כן בהגהות מל"מ שהביא דברי הסה"מ וכתב דכאן דעתו בכל עכו"ם כמו דס"ל לא ישבו כולל בכל האומות עיי"ש וברבינו להלן ה"ו, אמנם עי' בתוס' יבמות הנ"ל דף כ"ג ע"א בד"ה קסבר שכתב וז"ל ועוד נ"ל לומר דלא מתסר כריתות ברית אלא דוקא בז' אומות מדכתיב גבי גבעונים אולי וכו' משמע דבשאר אומות שרי ואע"ג דלא תחנם איירי בכל אומות כריתות ברית שאני דמוכח ענינא דאיירי דוקא בז' אומות כמו לא תחיה כל נשמה דדוקא ז' האומות היו מצווים להחרים דכתיב שבעת גוים וכו' החרם וכו' וצוה הכתוב שלא לכרות להם ברית שלום שלא להכותם כדי לכבוש א"י עכ"ל, וכן י"ל לדעת הרמב"ם אף דלא ישבו וכו' בכל עכו"ם לדעתו לא תכרות רק בז' אומות נאמר כמ"ש בסה"מ, וכן דעת הרמב"ן בפרשת משפטים ופי' לא תכרות להם ולאלוהיהם ברית כי בעודם עובדי' לאלוהיהם לא תכרות להם ברית אבל אם קיבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז רשאי לקיימם עיי"ש ועי' בפ"ו ה"ד ברמב"ם וראב"ד ובכ"מ שם בזה עיי"ש.
גם כמ"ש בס' החינוך בפרשת משפטים יש ליישב דברי רבינו שכתב ואין אזהרה בהם דוקא אלא נשמע אזהרה שלא לכרות ברית לכל עע"ז אלא ששאר האומות אם אינם נלחמים עמנו אין מצוה עלינו להרגם אלא שלא ישבו בארצנו עד שיעזבו ע"ז ואלו הז' עממים נצטוונו להרגם בכ"מ שנוכל להם אלא א"כ יניחו ע"ז וכו' עיי"ש, וא"כ נראה ע"כ לרבינו דלא תכרות כולל בז' האומות להרוג אותם ולא להשלים עמהם ובשאר עכו"ם שלא ישבו וכו' אבל שלום בלי ישיבה שלא ישחיתו אותנו כמו בין שלמה לחירום ובין הגבעונים שהיו בפ"ע ונשמרים מהכהנים אינם בכלל לא תכרות, והנראה דזה שלחצו להמל"מ לומר דחזר ממ"ש בסה"מ משום דאם לא ישב האיך שייך כריתות ברית אבל כמ"ש י"ל ועל כרחך צ"ל כן ממשמעותא דקרא ומהוכחת התוס' וסמ"ג הנ"ל.
והנה ראיתי במהרש"ל בביאורו לסמ"ג שכ' ואע"פ שכתב עוד בפרשת כי תשא השמר לך פן תכרות ברית וכו' למה אינו עובר בג' לאוין וצ"ל כל פעם שנאמר לאו בהדיא פן והשמר אינו אלא תוספות אזהרה על הלאו עכ"ל, הנה כלל זה דבר חדש הוא, אבל לא ידעתי האיך נאמר דעובר בב' לאוין דמפורשים בלשון לאו שמות ודברים הנ"ל.
ועיין עוד בענין כריתות ברית דלז' אומות דוקא בתוס' במס' ע"ז דף כ' ע"א בד"ה דאמר, ועי' בתוס' במס' סוטה ל"ה ע"ב בד"ה לרבות האיך קיבלו לרחב ובאם קיבלו ז' מצות הז' אומות שמקבלין אותם עיי"ש, ועיין בפ"ו ה"א מהל' מלכים בלח"מ באריכות בענין זה עיי"ש.

השמר דלאו לאו - רבי אלעזר סבר השמר דכתיב במילתא דמזהר רחמנא לא תעשה הוי לאו גמור ללקות כגון (דברים כד) השמר בנגע צרעת דמשמע שלא יקוץ בהרתו וכן (שמות לד) השמר לך פן תכרות ברית וגו' אבל השמר דעשה כגון האי דמשמע לעשות תפילין עשה הוא:

השמר דלאו לאו והשמר דעשה עשה - פירוש השמר שלא תעשה כן כגון השמר לך פן תכרות ברית וגו' (שמות ל״ד:י״ב) השמר לך פן תנקש וגו' (דברים י״ב:ל׳) השמר בנגע הצרעת (שם כד) שלא יקוץ בהרתו השמר דעשה כי האי ושמרת את החוקה: