כִּ֛י לֹ֥א תִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה לְאֵ֣ל אַחֵ֑ר כִּ֤י יְהוָה֙ קַנָּ֣א שְׁמ֔וֹ אֵ֥ל קַנָּ֖א הֽוּא׃
ברית משה
שלא (א) להשתחוות לשום עכו"ם שנ' לא תשתחוה להם ואע"פ שאין דרך עבודתה בכך כו'. לכאורה ק"ל על רבינו ז"ל דמדוע ל"כ אזהרה על השתחואה את הפסוק כי לא תשתחוה לאל אחר דפ' כי תשא פרשה ל"ד פ' י"ד כמ"ש הגמ' סנהדרין ס' ע"ב מנין לרבות השתחואה ת"ל וילך ויעבוד וגו' עונש שמענו אזהרה מנין ת"ל כי לא תשתחוה לאל אחר ופירש"י ז"ל ד"ה אזהרה מנין וז"ל והאי נמי אם אינו ענין לכדרכה תניהו ענין לשלא כדרכה וספרים דכתוב בהו לא תשתחוה שיבוש הוא דהא מיתה הכא לא כתיבא [ופירוש על מ"ש רש"י וספרים כו' עי' בח"ש שם] ולכאורה על הגמרא גופא קשה מדוע לא הביא את הפסוק ולא תשתחוה להם על אזהרת השתחואה ואי"ל משום דסובר דולא תשתחוה להם דדברות בא להזהיר על השתחואה כדרכה וכמ"ש אביי סנהדרין ס"ג ע"א שלש השתחוואות בעכו"ם למה אחת כדרכה ואחת שלא כדרכה ואחת לחלק ופירש"י שלש וז"ל לא תשתחוה להם דעשרת הדברות [שמות כ'] כי לא תשתחוה לאל אחר [שם ל"ד] לא תשתחוה לאלהיהם [שם כ"ג] והשתחואה דדברות אחרונות לא חשיב דאהדורי קא מהדר לי' משה לישראל מה ששמע בסיני ועל אחת כדרכה כתב רש"י וז"ל דאי כתיב חדא ה"א לא אסור אלא בעכו"ם דרך עבודתה בהשתחואה עכ"ל וזה דבר פשוט אצלי דעל השתחואה כדרכה בודאי ילפינן אזהרה מהפסוק ולא תשתחוה להם דדברות כיון שהוא הפסוק ראשון של שלש השתחוואות וע"כ נא' דכיון דהגמ' דף ס' שם קאי על השתחואה שלא כדרכה ע"כ הביא את הפסוק כי לא תשתחוה לאל אחר אבל זה דולא תשתחוה להם בא להזהיר על כדרכה באמת אא"ל כיון דהגמרא שם ס"ג הקשה לכדרכה מאיכה יעבדו הגוים האלה נפקא ומשני אלא אחת כדרכה ושלא כדרכה ואחת לשלא כדרכה ואחת לחלק עי' רש"י שם ותראה דהפשט בגמ' דאחת לשלא כדרכה דמכובדין [ומש"ה נקרא כדרכה ושלא כדרכה משום דדרכה לעבוד דרך כיבוד אבל לא בהשתחואה כמ"ש רש"י שם וגם ברבינו מל"ת י"ז במ"ש חד לע"ז שדרך עבודתה בהשתחואה ג"כ צ"ל הפשט כן וכ"כ בהגה על רבינו שם] ואחת לשלא כדרכה דמבוזין ואחת לחלק וכיון דולא תשתחוה להם דדברות ג"כ בא להזהיר על השתחואה שלא כדרכה דהיינו על השתחואה שלא כדרכה דמכובדין א"כ אכתי על הגמ' גופא קשה מדוע לא הביא אזהרה על השתחואה שלא כדרכה מהפסוק ולא תשתחוה להם דדברות אעכצ"ל דהגמרא רצה למינקט פסוק דיכלינן למילף מיניה אזהרה על השתחואה בכל מיני עבודות בין כדרכה ושלא כדרכה דהיינו שלא כדרכה דמכובדין ובין שלא כדרכה לגמרי דהיינו שלא כדרכה דמבוזין כיון דלפי האמת דכתיב שלש השתחוואות שפיר יכלינן למילף אזהרה לשלא כדרכה דמכובדין ג"כ מהפסוק כי לא תשתחוה לאל אחר מק"ו דעל השתחואה שלא כדרכה דמבוזין מוזהרינן מכ"ש על השתחואה שלא כדרכה דמכובדין וע"כ נקט הגמרא הפסוק כי לא תשתחוה לאל אחר כן צ"ל הפשט בגמ' וכמדומה לי שהוא בס"ד פשט אמיתי וא"כ קמה הקושיא הנ"ל על רבינו דמדוע לא נקט ג"כ לאזהרה את הפסוק שנקט הגמרא, ותו ק"ל דבקיצור הסמ"ג שלו כתב רבינו וז"ל לא להשתחוות לשום ע"ז שנ' לא תשתחוה לאל אחר כו' נרא' דבספרו הקצר נזהר מקושיתינו ונקט באמת הפסוק שנקט הגמ' וא"כ מדוע גם בחיבורו כאן לא נקט כן ואי"ל דבאמת ט"ס יש בחיבורו כאן וצ"ל כמ"ש בקיצור שלו כיון דגם ברמזיו רמז מל"ת י"ט הביא את הפסוק שנקט בחיבורו כאן וא"כ קשה עליו כהנ"ל וגם על הרמב"ם ז"ל ק"ל דבסה"מ מל"ת ה' נקט ג"כ את הפסוק שנקט רבינו ותו ק"ל דבחיבורו הל' עכו"ם פ"ג הל' ג' נקט את הפסוק שנקט הגמ' ובסה"מ וברמזיו הנדפס ריש הרמב"ם דמדע רמז מל"ת ה' לא נקט כן והסמ"ק ז"ל סי' ס"ד כתב וז"ל שלא להשתחוות אפילו לפעור דכתיב לא תשתחוה יתירה לרבות השתחואות אף למבוזים כו' ומדכ' אף למבוזים ע"כ דעל אזהרה שנקט הגמ' כיוון וא"כ על הסמ"ק באמת ל"ק מידי אבל על רבינו ועל הרמב"ם בסה"מ וברמזיו קשה כהנ"ל וזה אצלי קושיא גדולה:
אבן עזרא
איוב - היה מבני בניו של נחור אחי אברהם. והקרוב אלי: שהיה מבני עשו, והעניין מוכיח בארץ עוץ כמו: שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ ולא יתכן לומר שלא היה בעולם, בעבור שאמר יחזקאל: ונח דניאל ואיוב. ואם אמר טוען: אולי איוב אחר היה, שהזכיר הנביא? יאמר לו, אם כן אמור כן בדניאל ונח, והנה כתוב בפסוק אחר: אם יעמוד משה ושמואל לפני ואף כי מצאנו שמואל בן עמיהוד, והנה לא מצאנו איוב אחר כתוב בספרי הקדש, והאומר שהוא יובב בן זרח מבצרה, שמא בחלום ראה זה כי אין לו על מה ישען, לא על דברי הנביאים ולא על מה שהעתיקו חכמינו ז"ל. ואל תתמה על מלת איוב שמו, כי איננו רשע כלל והנה כתוב: ה' איש מלחמה ה' שמו. והפך הדבר: ויהי איש אחד מהר אפרים ושמו מיכיהו, אולי בעל הדרש על הרוב הנמצא דבר מקום איוב סמוך לחרן, מטעם וילך ארצה בני קדם.
רש"י
ופסח ומילה מצות עשה - ובכרת. פסח בכרת דכתיב (במדבר ט) והאיש אשר הוא טהור וגו'. מילה בכרת דכתיב (בראשית יז) וערל זכר אשר לא ימול וגו' ונכרתה. והני פסח ומילה מצות עשה [ואין קרבן על שגגתן] אבל אינך כולהו מצות לא תעשה נינהו וחייבים בקרבן דאין קרבן אלא על לאו כדמפרש לקמן וכגון לאוי דעריות דמפורשין הן. ובמגדף מצינו לאו (שמות כב) אלהים לא תקלל וכרת נמי דכתיב (במדבר טו) והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' את ה' הוא מגדף ונכרתה. ובכל הני עריות דלעיל כתיב כרת דכולל להו בסיפא ונכרתו הנפשות העושות ולאו נמי כתיב בהו בעריות כולהו (ויקרא יח) ערות אמך לא תגלה ובכולהו נמי לא תגלה כתיב. ובנדה נמי לאו (שם) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וכרת דנדה כולל עם אחריני דלבתר עריות כולהו כתיב ונכרתו הנפשות העושות. והאי דלא כתיב כרת לא באשת אחי אמו ולא באם אם חמותו דשניות הן מדברי סופרים דלא כתיבי באורייתא. והעובד עבודת כוכבים נמי לאו וכרת לאו דכתיב (שמות לד) לא תשתחוה לאל אחר וכרת דכתיב (במדבר טו) כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת ובעבודת כוכבים מיירי דבזה דבר ה' כדאמר מר בסנהדרין (דף צט.) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ולא יהיה לך בעבודת כוכבים מדבר. לאו דמולך (ויקרא יח) ומזרעך לא תתן להעביר למולך א"נ לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש כרת נמי אית בהו דכתיב (ויקרא כ) ואל בני ישראל תאמר איש איש מבני ישראל וגו' אשר יתן מזרעו למולך מות יומת וכתיב בתריה ושמתי אני את פני באיש ההוא והכרתי אותו וגו'. ובעל אוב נמי אית ביה אזהרה דכתיב (שם יט) אל תפנו אל האובות וגו' וכרת נמי דכתיב (שם כ) והנפש אשר תפנה אל האובות ונכרתה ובגמרא מפרש מאי טעמא לא תני הכא ידעוני. והמחלל את השבת אזהרה אית ביה דכתיב (שמות כ) לא תעשה כל מלאכה וכרת נמי דכתיב (שם לא) כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה וגו'. וטמא שאכל את הקדש בלאו ולא יאכל עד אשר יטהר ובכרת דכתיב (ויקרא כב) אמור אליהם לדורותיכם כל איש אשר יקרב וגו' וטומאתו עליו ונכרתה. הבא אל המקדש טמא לאו דכתיב (שם יב) ואל המקדש לא תבא ולא יטמאו את מחניהם כרת כי את משכן ה' טמא ונכרתה. אוכל חלב ודם בלאו דכתיב (ויקרא ג) כל חלב וכל דם לא תאכלו כרת בחלב (שם ז) כי כל אוכל חלב ונכרתה כרת בדם (שם יז) כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא וגו' כל אוכליו יכרת. אזהרה דנותר (שמות כט) ושרפת את הנותר באש לא יאכל כרת כדאמרן ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל ונכרתה. אזהרה בפגול נפקא לן מהאי קרא ואם יותר מבשר זבח שלמיו לא יאכל כי קדש הם כדגמרינן בפסחים בפ"ב (דף כד.) לא יאכל כי קדש הם כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו וכרת כדאמרן יליף עון עון מנותר. שוחט בחוץ מפרש בהאי פירקא (דף ג:) בלאו למאן דגמיר בגזירה שוה הבאה [הבאה דכתיב] בהעלאה ואל פתח אהל מועד לא יביאנו ונאמר כאן בשחיטה הבאה ואל פתח אהל מועד לא הביאו וגו' מה להלן לא ענש אא"כ הזהיר אף כאן נמי לא ענש אא"כ הזהיר ולמאן דמייתי לה בהיקשא אמר קרא שם תעלה עולותיך ושם תעשה מה העלאה לא ענש אא"כ הזהיר אף שחיטה נמי. מעלה בחוץ בלאו השמר לך פן תעלה וגו' (דברים יב) וכל מקום שנאמר פן ואל אינו אלא לא תעשה וכרת כדאמרן לעיל אשר יעלה עולה או זבח וגו' ונכרתה. אוכל חמץ בלאו כל מחמצת לא תאכלו (שמות יב) כרת כל אוכל חמץ ונכרתה (שם). והאוכל ביוה"כ בלאו מפרש ביומא (דף פא.) כל הנפש אשר לא תעונה וגמר עינוי עינוי מהתם על דבר אשר עינה את אשת רעהו (דברים כב) מה התם לא ענש אא"כ הזהיר ה"נ לא ענש אא"כ הזהיר וכרת נמי אית ביה באוכל דכתיב ביה ונכרתה באוכל ביוה"כ (ויקרא כג) כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה והאי לא תעונה בעינוי אכילה קמיירי דגמר (יומא עד:) עינוי עינוי מהתם דכתיב (דברים ח) ויענך וירעיבך מה להלן עינוי רעבון אף כאן עינוי רעבון. העושה מלאכה ביוה"כ אית ביה אזהרה וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה (ויקרא כג) כרת דכתיב (שם) והאבדתי וזהו כרת. והמפטם את השמן לאו ובמתכנתו לא תעשו כמוהו כרת אשר ירקח כמוהו ונכרתה וגו' (שמות ל). והמפטם את הקטרת לצרכו להריח. מפטם את השמן [כעין שעשה משה במדבר דכתיב] ואתה קח לך בשמים ראש (שם). מפטם את הקטרת [מערב י"א סממני הקטרת כמו דכתיב] קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה. הסך שמן המשחה נמי לאו על בשר אדם לא ייסך (שם) כרת אשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו (שם) מאותו שעשה משה לשמן המשחה. מפטם את הקטרת אזהרה במתכנתה לא תעשו לכם (שם) כרת אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת (שם) אבל המריח בקטרת של בית המקדש לא אזהרה ולא כרת דריח אין בו משום מעילה ולא דמי לסך שמן המשחה דהתם אית ביה מעשה מש"ה אית ביה לאו וכרת: