אֶת־חַ֣ג הַמַּצּוֹת֮ תִּשְׁמֹר֒ שִׁבְעַ֨ת יָמִ֜ים תֹּאכַ֤ל מַצּוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ךָ לְמוֹעֵ֖ד חֹ֣דֶשׁ הָאָבִ֑יב כִּ֚י בְּחֹ֣דֶשׁ הָֽאָבִ֔יב יָצָ֖אתָ מִמִּצְרָֽיִם׃
חזקוני
הזה זה ניסן שהרי כשהוא אומר חג האסיף תקופת השנה וחג האסיף בצאת השנה צא וראה איזה חדש שיש בו חג האסיף ותקופת השנה שהשנה יוצאה בו וקרוי שביעי כדפרש בפרשת אמור, אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה באספכם את תבואת הארץ וגו׳ אין אתה מוצא אלא חדש תשרי ולאחר שלמדת ששביעי הוא תשרי ניסן יהיה ראשון, ואעפ״י שאין ראיה לדבר זכר לדבר בחדש הראשון הוא חודש ניסן.
תוספות יום טוב
עבור השנה. כתב הר"ב מפני שלשה דברים מעברים. מפני התקופה והאביב והפירות. הכי ת"ר בגמרא ופירש"י התקופה. בין [על] תקופת תמוז שמתעכבת ונמשכת. שאין תקופת תשרי נופלת עד עבור החג מעברין דנפקא לן מקרא [וחג האסיף תקופת השנה (שמות ל"ד) עיין דף י"ג] בין על תקופת טבת שנמשך זמנה עד ט"ז בניסן. שהבאת העומר דילה בתוך תקופת טבת. מעברין. ועל האביב אם לא בשלה התבואה. מעברין דקרא כתיב (שם) בחדש האביב. ועל פירות האילן. אם מתאחר בשולם יותר מזמן העצרת. מעברין. שהעצרת זמן הבאת בכורים. דכתיב (במדבר כ"ה) וביום הבכורים. ואם לא יביאם בבואו לרגל. צריך לטרוח פעם אחרת לעלות:
מעשה ניסים
ושאינו יודע לשאול. הספיקות שבפיסקא הזאת הם אלו. א) למה אמר לשא"י לשאול תשובת של בן הרשע הקרא דבעבור זה עשה ה' לי דמשמע ולא לו. ב) לישנא דקרא קשה דוהגדת לבנך ביום ההוא לאמר דאין זה לאמר לזולת ועיין בשל"ה שתירץ דהפי' בקרא כך הוא דוהגדת לבנך דהיינו שתגיד לבנך בהמשכת הדיבור שהגדה היא המשכת הדיבור כמ"ש בפתיחה ותלמוד עמו כ"כ עד שיבין בכדי שיהיה הוא האומר לרשע בעבור זה עשה ה' לי דמשמע ולא לו וזה שפי' רש"י בכאן רימז תשובה לבן הרשע ועז"ש לישנא דלאמר שהיא אמירה לזולת וא"ש הכל. בעבור זה והנה בפרשה זו שהיא פרשת קדש לי כל בכור. טען הרב מהרי"א שמה ראה משה אחר שהש"י לא תצוה לו רק על קידוש בכורות ומשה הזהיר על אכילת חמץ ומצה ולזכור שהיום אתם יוצאים בחודש האביב כדכתיב ויאמר משה אל העם וגו'. וע"ז יפה כתב הרב בעל מעשה ה'. וגם ליישב על מה הקפידה תורה שיהיה הסיפור בחודש האביב דוקא כדכתיב היום אתם יוצאים בחודש האביב. וכן בפרשת משפטים כשצוה על השבת ובפרשת כי תשא כשהזהיר על ע"א שאמר אלהי מסכה לא תעשה לך. ובפרשת ראה כשצוה קדושת בכור בהמה. בכל אלו כתבה התורה אצלם אזהרת האביב. וטעם לזה שכולם לעורר הלבבות על האמונה האמתית שהשי"ת חידוש העולם יש מאין והוא ראשון לכל וע"כ ראוי לעובדו בכל הראשיות דהיינו בבכור אדם ובכור בהמה וראשית עריסותיכם וביכורים כי מצרים בחרו להם אמונת מזל טלה להיות מזל ראשון וחשבו היותו מושל בכל הראשיות ומכללם פרי בטן הראשון שהוא הבכור וע"ז צוה הקב"ה לשחוט טלה והכה בכוריהם לאשר שלפי דעתם הבכורות מושפעים ממזל טלה ולכן כשרצה משה לומר לישראל צווי הש"י על קידוש בכורות אמר להן מילתא בטעמא שיזכירו שיצאו בחודש האביב שהיה מזל טלה שולטות שהוא בכור למזלות. וגלל כן צוה אותם במצות השייכים לחודש זה ואח"כ אמר להם קדושת בכור ואמר שלי הם. כלומר שאינם משועבדים למזל טלה רק לראשון האמתי שהוא הש"י. ולזה ג"כ אצל שבת שהורה על חידוש העולם שהוא ית' הוא ראשון אמתי הזהיר ג"כ על האביב וכן אצל אזהרת אלהי מסכה שהיו עושין טלסמא לטלה חזר להזהיר על ענין האביב.