וַיְהִ֗י בְּרֶ֤דֶת מֹשֶׁה֙ מֵהַ֣ר סִינַ֔י וּשְׁנֵ֨י לֻחֹ֤ת הָֽעֵדֻת֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה בְּרִדְתּ֖וֹ מִן־הָהָ֑ר וּמֹשֶׁ֣ה לֹֽא־יָדַ֗ע כִּ֥י קָרַ֛ן ע֥וֹר פָּנָ֖יו בְּדַבְּר֥וֹ אִתּֽוֹ׃
רש"י
וְעֹז פָּנָיו יְשֻׁנֶּא. מִשְּׁאָר הַבְּרִיּוֹת עַד כִּי יָרְאוּ "מִגֶּשֶׁת אֵלָיו" "כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו":
רש"י
וכמימי אדמה - לקמן מפרש לה לכולהו במתניתין. ל"א כקרן כרכום כנוגה זיו כרכום כמו (שמות ל״ד:כ״ט) כי קרן עור פניו:
רש"י
או דילמא - דייסא של חטים יפה לאכול בשל שעורים ושל שעורים בשל חטים ואית דגרסי נקרני מלשון כי קרן עור פניו (שמות ל״ד:כ״ט) מלאים חכמה ומאירה פניהם שנא' חכמת אדם תאיר פניו:
רש"י
קרנים - מלשון כי קרן עור פניו (שמות לד) וזהרורין מיד הקב"ה לו לצדיק מזיו של הקב"ה ילכו זהרורין להקרין פני הצדיקים ולא יהיה אורם שוה לאורו אלא כנר בפני האבוקה:
רש"י
קַרְנַיִם. לְשׁוֹן ׳מָאוֹר׳, כְּשֶׁהוּא נוֹקֵב וְזוֹרֵחַ דֶּרֶךְ הַנֶּקֶב נִרְאֶה כְּמִין קַרְנַיִם בּוֹלְטִין, וְכֵן (שמות לד:כט) ״כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו״.