וְרָא֤וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת־פְּנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה כִּ֣י קָרַ֔ן ע֖וֹר פְּנֵ֣י מֹשֶׁ֑ה וְהֵשִׁ֨יב מֹשֶׁ֤ה אֶת־הַמַּסְוֶה֙ עַל־פָּנָ֔יו עַד־בֹּא֖וֹ לְדַבֵּ֥ר אִתּֽוֹ׃ (ס)
חפץ חיים
(ב) ואלו הן. ואכתוב למטה בהג"ה*ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו , וישמע את הקול מדבר אליו , וידבר אליו – אלו ג' מיעוטין כתוב סוף פרשת נשא פסוק אחרון: ונועדתי לך , ודברתי אתך , את כל אשר אצוה אתך אל בני ישראל (ובגרסתנו כתיב את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל" מאוחר קצת והגר"א הקדימו אחר שבפסוק אחד כתיבב כל אלו ג' מיעוטין) – הוא בריש תרומה פסוק כ"ב. הרי וי"ו מיעוטין: אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם – הוא בתצוה כ"ט פסוק מ"ב. הרי שבעה מיעוטין: אשר אועד לך שמה – הוא בתצוה ל' פסוק ו"יו. הרי שמונה מיעוטין: אשר צוה ה' את משה ביום צוותו את בני ישראל – הוא בפרשת צו ז פסוק ל"ח. הרי תשעה מיעוטין: עד בואו לדבר אתו (כן הוא גירסת הגר"א) – הוא פסוק אחרון מפרשת כי תשא. הרי עשרה מיעוטין: ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים. הרי אחד עשר: ואלה תולדות וגו' אל משה בהר סיני – הרי י"ב: ויקרא אל משה וידבר אליו – הרי י"ג מיעוטין: את מקומן עיין שם:
הדר זקנים
ומשה יקח את האהל. אלו הכתרים שנטלו מראשי בני ישראל ובכולם זכה משה. והקרא משמע כן שהרי כתוב מיד אחר ויתנצלו. ועוד י"מ דלשון את האהל. משמע אורה מגיד שלקח הכתר והאורה שבראשי ישראל ומצינו אהל קרוי אורה כמו בהלו נרו עלי ראשי. ומאותם כתרים קרן עור פניו כדמשמע בסוף הפרשה:
תוספות
ככוחלא דרישקא במינה. אע"ג דכחול הוא שחור כדפירש בה"ג אוכמא אוכמא [חולין מו:] היינו דמיא לכוחלא ה"פ כי היכי דכוחלא דרישקא מקרין ומאיר משאר כוחלא כך היא היתה נאה משאר נשים וקרן הפוך לשון כי קרן עור פני משה (שמות ל״ד:ל״ה) והשתא אתי שפיר הא דמייתי ותקרעי בפוך עיניך דכחול דומה לפוך שנותנין כחול בעין אבל לפירוש רש"י דגרס כי כורכמא דרישקא קשה לרשב"א א"כ מאי מייתי ותקרעי בפוך עיניך ויונתן תרגם נרד וכרכום רשק וכרכום כפרים עם נרדים עם רישקא (שיר השירים ד׳:י״ג):