פרשנות מצטטת על שמות לה:ד

ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. היינו האנשים והנשים כמש״כ הרמב״ן. ולא שהודיעם עתה אזהרה שאמר ה׳ אך את שבתותי תשמורו וגו׳. דזה ודאי אמר בכלל כל אשר דבר ה׳ אליו. וכן פרשה הסמוכה זה הדבר אשר צוה ה׳ לאמר קחו מאתכם וגו׳ א״א לומר שזהו ידיעה ראשונה מכל מעשה המשכן. דא״כ היאך שייך לומר את המשכן את אהלו וכל הענין. בעוד לא ידעו דבר מהו כ״ז. אלא ודאי מיד אחר שירד מהר סיני דבר להם כל הפרשיות של משפטים תרומה תצוה תשא עד מעשה העגל. אכן לא היו נאמרים בהקהל אלא מי שהוא ראוי לשמוע ולהבין. אבל ודאי היו כמה ע״ה אפילו בדור דעה הלז. וכש״כ נשים. והמה שמעו מהלומדים בדרך כלל ענין הפרשיות. עתה הקהיל את כל העדה האנשים והנשים. והזהירם על השבת נוסף על פ׳ אך את שבתותי תשמורו. והיינו שנכלל בלשון ה׳ שאמר למשה ואתה דבר אל בני ישראל וגו׳ וביארנו שם שדייק ה׳ בלשון ואתה. שהוא בעצמו ישגיח ויזהיר לכל אדם ע״ז ע״כ הקהיל ביחוד לענין פ׳ זו. ע״כ נפל בזו הפ׳ דעות ב״א ע״ה שאינן כהלכה ולא הניאן משה רבינו ממחשבתם והבנתם כאשר יבואר ומ״מ אחר שהיא כתובה בתורה ידענו שהיא מגוף התורה וראוי לדורשה על כל קוץ וקוץ:

דבר אל כל עדת בני ישראל מלמד שפרשה זו נאמרה להם בהקהל פי' לא כדרך שאר פרשיות שהיה אהרן נכנס תחלה ואח"כ זקנים ואאיכ ישראל אלא כולם שמעו אותה בבת אחת מפני שרוב גופי תורה תלויים בה. וא"ת הרי פרשת החדש הזה נאמר בה דברו אל כל עדת ופרשת ויקהל נאמר בה ג"כ אל כל עדת בני ישראל אעפ"י שאין רוב גופי תורה תלויין בה: התם לפי שהדבר היה צורך לכל ישראל באותה שעה עצמה פרשת החדש דברו אל כל עדת בני ישראל ויקחו להם איש שה לבית אבות צורך שעה היתה להם וכן פרשת ויקהל צורך שעה היתה להם וכן קחו מאתכם תרומה מיד. אבל שאר המצות שלא היה בהם צורך השעה לא נאמרה בהקהל אלא זו בלבד מפני שיש בה מצות הרבה ורוב עונשין של שלשים ושש כריתות: אבא שאול אומר פמליא של מלך מה עליה להיות מחכה למלך. פי' החיל של מלך מה עליו לעשות להיות מחכה למלך אי זו דרך ילך ועל אי זו עיר ילחם ואם ואם יקרא עליה לשלום או למלחמה כך ישראל הם פמליא של הב"ה מה עליהם לעשות אלא שישמעו את דבריו וילכו למקום אשר יצוה עליהם ואת הדרך ילכו בה ולא יפרדו ממנו. ואם ילכו עמו צריכים שיהיו קדושים כמו שהמחנה שלו קדוש:

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה. אֱמֹר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁחָפַצְתִּי שֶׁגַּבָּאִים יִגְבּוּ בַּעֲדִי תְּרוּמָה, וְכֵן עָשָׂה מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר, כַּאֲמֹרוֹ "וְאַחֲרֵי כֵן נִגְּשׁוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְצַוֵּם אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אִתּוֹ בְּהַר סִינָי" (שמות לד:לב), וְאַחַר כָּךְ "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות לה:ד) שֶׁהֵם הַסַּנְהֶדְרִין, "קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה" (שמות לה:ה), וּבָזֶה צִוָּה לָהֶם שֶׁיִּגְבּוּ. וְיִשְׂרָאֵל לֹא הִמְתִּינוּ שֶׁיִּגְבּוּ הַסַּנְהֶדְרִין, אֲבָל תֵּיכֶף יָצְאוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה וְהֵבִיאוּ עַד בְּלִי דַי, וּלְפִיכָךְ לֹא נִשְׁאַר עַל הַנְּשִׂיאִים שֶׁחָשְׁבוּ לִגְבּוֹת זוּלָתִי הָאֲבָנִים וְהַשֶּׁמֶן שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ יִשְׂרָאֵל עֲדַיִן.