וְכָל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נִמְצָ֣א אִתּ֗וֹ תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ וְעִזִּ֑ים וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים הֵבִֽיאוּ׃
שד"ל
ושפל, שישפל. (ראב"ע ורד"ק), כלו' ה' גזר על כל גאה ורם ועל כל נשא, שישפל, וכן תרגם יונתן. ודע כי טעות נפלה בטעמים, וראוי להיות וע֥ל כל־נש֖א במרכא טפחא, וכן הוא בדפוס ברישא שנת רנ"ד. הן אמת כי עדיין אין טעמי הכתוב הזה מדוייקים, כי באמת לא היה הפסוק ראוי לאתנח כלל, או היה ראוי שיבא האתנח בתיבת נשא (על־כל־גא֥ה ור֖ם וע֣ל כל־נש֑א). אך זה אחד ממשפטי הטעמים, כי תהיה הקריאה כבדה על הקורא, וגם לא תנעם לאזן השומעים, אם תהיינה כל תבות הפסוק רהוטות זו אחר זו עד התיבה הקודמת לאחרונה, ורק בסוף הפסוק תהיינה שתי הפסקות גדולות סמוכות זו לזו, אחת בסוף הפסוק ואחת בתיבה שלפניה. לפיכך כשאין מקום לטעות בהבנת הענין חולקין הפסוק לשני חלקים, ונותנין האתנח באמצע או קרוב לאמצע, אע"פ שבאמת לא היה מקומו אלא סמוך לסוף הפסוק; כמו בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני נ֑ח ואשת נח ושלשת נשי בניו אתם אל התבה. (בראשית ז' י"ג), וכן את צאנם ואת בקרם ואת חמריה֑ם ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו. (שם ל'ד כ"ח), וכן וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועז֑ים ועורות אילים מאדמים ועורות תחשים הביאו: (שמות ל"ה כ''ג).
רמב"ן
ואמר וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן כי לא נמצאו מאלה רק למקצתם: וחזר ואמר אשר נמצא אתו עצי שטים כי היו יותר מעטים שבידם עצי שטים: ואמר כל מרים תרומת כסף ונחשת כי לרוב האנשים היה כסף ונחשת במטבעות וכלים, אבל לא הזכיר זה למעלה (שמות ל״ה:כ״ב) עם כלי הזהב, בעבור שהזכיר שם הנשים ואין להם כסף ונחשת רק הזהב בתכשיטין כאשר אמר (שמות ל״ב:ב׳) נזמי הזהב אשר באזני נשיכם:
הכתב והקבלה
בסכות תשבו. ראיתי מתקשים בקרא דנחמי' ח' י"ג שנאמר, נאספו ראשי האבות לכל העם הכהנים והלויים אל עזרא הסופר ולהשכיל אל דברי התורה וימצאו כתוב בתורה אשר צוה ה' ביד משה אשר ישבו בנ"י בסכות בחג בחדש השביעי. דנראה לכאורה שהיתה מצות סוכה שכוחה לגמרי מלבם עד שהיתה בעיניהם כמציאה. ובאמת הדברים כפשטן, דלשון מציאה ישמש גם בדבר שהוא לפנינו, כמו שתי בנותיך הנמצאות דלוט, איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן (ויקהל ל"ה) וטעמו כאן כשפתחו הספר לקרות מצאו לפניהם כתוב המדבר ממצות סוכה, (פאָרגעפונדען) - ויש לשון מציאה המשמש על מציאה שאחר חפוש ובקשה, כמו ביום צומכם תמצאו חפץ (ישעיה נ"ח) תרגומו אתון תבעין צרכיכון, תחפשו למצוא, וכן לך מצא את החצים (ש"א כ') חפש ותמצא (אויפזוכען) וכן כאן שהיה דעתם לקרות פרשה המדברת ממצוה סוכה וכאשר פתחו הספר והיה לפניהם פרשה מפרשיות אחרות גללו את הספר וחפשו למצוא פרשה ממצות סוכה. - ויש לשון מציאה לענין השגת השכל, כמו אשרי אדם מצא חכמה, החקר אלוה תמצא, לא מצאתם חדתי (בעגרייפען, ערקלארען, אויספינדיג מאכען) כי המקרא לא ידבר רק מכללת המצוה, אבל פרטי' נלמדים אם ממלאים וחסרים, אם מגז"ש וכדומה מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, והנה הכהנים והלויים שמהם תצא תורה ככתוב יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, כאשר נאספו אל עזרא הסופר להשכיל בדברי תורה לדעת אמתת המקרא לפי כוונתו עפ"י התורה שבע"פ, וימצאו כתוב בתורה, כלומר השיגו בדעתם מקרא זה הכתוב בתורה ממצות סוכה, לדעת אופני הדפנות ופרטי הדינים הנצרכים לסכך, כדי שיוכלו לקיים המצוה כראוי. אחר זמן מצאתי להר"ן בחי' לסנהדרין כ"א ב', שתפס מכוון המקרא דנחמי' על פשטי', והדבר פלאי, ועיין ערכין ל"ב ב':