פרשנות מצטטת על שמות לט:ב

עוד יש לדקדק בפסוק שאמר ועשית בגדי קדש, ועשית משבצות, ועשית חשן, ועשית על החשן, ועשית מעיל, ועשית ציץ, ועשית מזבח מקטר קטרת, הכל הוא צווי למשה, והמעשה היה ע"י בצלאל שנאמר בפ' פקודי ועשה בצלאל בן. אורי בן חור את כל אשר צוה ה' את משה, אלא אמר הקב"ה למשה משה אע"פ שהמעשה הוא על ידי בצלאל שלזה נברא מששת ימי בראשית, ושמא גרים בצלאל, הוא יושב בצלי, ואני יושב כביכול בצלו, עיקר עשייתן הוא הכונה, כי כונה גימ' אחד מיוחד, ליחד הכל, לזה צריך שתצרף כוונתך עמו, כמו שקבלת כן אתה תעשה מעשה רוחני בכוונה והוא יעשה מעשה גשמי, לזה נאמר ועשית בכל כלי וכלי חוץ מן האפוד מהטעם שאמרתי. ראיה לזה שתמצא בפרשת פקודי נאמר עשייה בכל כלי בלשון יחיד ובלשון רבים, אמר ויעש את האפוד, ואמר וירקעו, ויעשו את אבני השהם, ויעש את החשן וימלאו בו, ויעשו על החשן, ויעשו שתי משבצות ויעשו שתי טבעות, ויעש את המעיל, ויעשו על שולי המעיל, ויעשו את הכתונת, ויעשו את ציץ, בכל כלי וכלי יש בו לשון רבים לרמוז למ"ש, שאם תאמר שאמר בלשון רבים על בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב ויבאו כל החכמים וגו' ויעשו כל חכם לב, הרי פ' ויקהל אמר ועשה בצלאל ואהליאב ואחר כך אמר בלשון יחיד, ויעש יריעות, ויעש את הקרשים, ויעש הבריח, ויעש הפרוכת, ויעש הארון, ויעש השלחן, ויעש המנורה, ויעש מזבח העולה, ויעש מזבח מקטר קטורת, ויעש הכתר, ויעש החצר, ובבגדי כהונה בלשון רבים בפרשת פקודי לרמוז למ"ש, שנצטרפו ב' כוונות כוונה רוחנית וכוונה גשמית, וכן בפרשת פקודי נאמר על כל דבר ודבר כאשר צוה ה' את משה י"ח פעמים, לומר שנתן בהם חיות ונשמה וקרא להם שם, לזה נזכר שם ה' על כל כלי וכלי, ולזה אמר והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן ועשו, לומר שדבר גשמי שהוא זהב תכלת וארגמן וגו', זה מסור להם, ולזה אמר ועשו בלשון רבים, ובפרשת פקודי אמר ויעש את האפוד הכל כמו שאמרנו, הם יעשו עשייה גשמית ואתה תעשה עשייה רוחנית, והכל ליחד ולחבר, זהו את האפוד גימ' ע"ה אץ, שהוא חבור ב' שמות הוי"ה אדני, והם כמ"ש, ולזה אמר בלשון רבים, שלזה תהיה הכוונה בכל עשייה. וכן בכל עת שמזכיר אפוד מזכירו בה"א הידיעה על כתפות האפוד, אל עבר האפוד, ולא יזח החושן מעל האפוד, ובמעיל גם כן אמר את מעיל האפוד, הכל לכונה הנזכרת:

וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד. כָּאן הִזְכִּיר הַחֹשֶׁן קוֹדֵם לָאֵפוֹד, וְאַחַר כָּךְ בִּפְרָטָן הִקְדִּים הָאֵפוֹד וְאַחַר כָּךְ ״וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן״ (שמות כח:טו). וְכֵן בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה בְּפָרָשַׁת פְּקוּדֵי הִקְדִּים גַּם כֵּן אֵפוֹד לַחֹשֶׁן (שמות לט:ב). וְעוֹד קָשֶׁה, בְּכֻלָּם נֶאֱמַר ״וְעָשִׂיתָ״ וְכָאן נֶאֱמַר ״וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפוֹד״ (שמות כח:ו). וְתָמֵהַּ אֲנִי עַל כָּל הַמְפָרְשִׁים שֶׁנִּתְעוֹרְרוּ עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בָּאָרוֹן ״וְעָשׂוּ אֲרוֹן״ (שמות כה:י), וְכָאן אֵין פּוֹצֶה פֶּה. וּלְפִי מַה שֶּׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ בְּמַעֲשֵׂה הָאֵפוֹד שֶׁבָּא לְכַפָּרָה עַל עֲבוֹדָה זָרָה, דְּהַיְנוּ עַל הָעֵגֶל שֶׁעָשׂוּ, שֶׁגָּרַם שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת שֶׁנָּשָׂא מֹשֶׁה עַל כְּתֵפָיו, עַל כֵּן בָּא הָאֵפוֹד עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו וּכְתִיב ״שְׁתֵּי כְתֵפוֹת חֹבְרוֹת יִהְיֶה לּוֹ״ (שמות כח:ז), כְּנֶגֶד שְׁנֵי הַלּוּחוֹת שֶׁהָיוּ בָּהֶם חֲמִשָּׁה דִּבְּרוֹת מוּל חֲמִשָּׁה. אִם כֵּן שַׁפִּיר קָאָמַר ״וְעָשׂוּ״ לְשׁוֹן רַבִּים, מִן הַטַּעַם שֶׁנֶּאֱמַר ״וְעָשׂוּ״ אֵצֶל הָאָרוֹן.

ויתכן לפרש כי עשה כן מפני שהאפוד הוא עקר, כי החשן היה תחת האפוד כמין שולים והאפוד הוא עקר הבגד ועל כן הקדימה הפרשה האפוד לחשן במעשה, ומה שהזכיר תחלה חושן לאפוד היה זה למעלת שם המפורש הנקרא אורים ותומים שהיו נותנים בין כפלי החושן.