וְלָקַחְתָּ֞ אֶת־כֶּ֣סֶף הַכִּפֻּרִ֗ים מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְנָתַתָּ֣ אֹת֔וֹ עַל־עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֩ לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶֽם׃ (פ)
גור אריה
באחד לחודש מפני חיבתן וכו'. יש מקשים, למה לא פירש זה על "שאו את ראש" (פסוק ב), דהוא עיקר מקומו. ויש להשיב לשאלתם, שבא ליישב דלא לכתוב "באחד לחדש [השני]", שלא בכל מצוה ומצוה נכתב מתי נאמרה ובאיזה חדש ובאיזה יום, ותירץ 'מפני חיבתן מונה אותם כל שעה', והשתא שפיר כתב "באחד לחדש [השני] בשנה השנית", להודיעך שמספר הזה מיד היה, ונמנו ג' פעמים בשנה אחת. והיינו דקאמר 'מפני חיבתן מונה אותן כל שעה', שהרי כשיצאו ממצרים בט"ו בניסן מנאן (שמות יב, לז), וכשנפלו בעגל בי"ז בתמוז מנאן, באחד באייר חזר ומנאן, וזהו החיבה. ואי לא כתב כאן באיזה שנה ובאיזה חדש היה, לא ידענו שהיה הכל בשנה אחת. ואף על גב שרש"י פירש בפרשת כי תשא (שמות ל, טז) שאפילו במנין אחד הוי חיבה, 'משל לרועה וכו", מכל מקום יותר חיבה כשמנאן כל שעה משמנאן פעם אחת בלבד. ואף על גב דכל מנין ומנין היה לצורך – כמו מנין הראשון, ואם כן מה חיבה יש במה שמונה אותם כל שעה, מכל מקום כיון שמנאם פעם אחת, דרך לסמוך אחר כך על האומד, שאף על גב (שחסרו) [שהוסיפו] או שפחתו, אי אפשר שיהיו פוחתין או מוסיפין הרבה, ואין צריך למנות, וזהו החיבה, שאינו סומך על האומד:
ברכת אשר
חומש במדבר פותח בתיאורם של חמישה מפקדים שנעשו בחודש השני בשנה השנייה ליציאת מצרים, ואלו הם: (א) מפקד השבטים (פרק א). (ב) מפקד הדגלים (פרק ב). (ג) מפקד הלויים מבן חודש ומעלה (פרק ג). (ד) מפקד בכורות ישראל (פרק ג). (ה) מפקד הלויים מבן שלושים ועד בן חמישים (פרק ד). לקראת סיום החומש - בפרשת פינחס - ישנו מפקד נוסף של בני ישראל - מפקד שנערך בערבות מואב בשנה הארבעים, לקראת הכניסה לארץ ולקראת חלוקתה לשבטים. לכל אלו קדם מפקד אחר. מפקד עליו נצטווה משה כחלק מהציווי על מלאכת המשכן בספר שמות בראש פרשת כי תשא (שמות ל, יא-טז). סיכומו של מפקד זה מופיע בראש פרשת פקודי (שמות לח, כה-כח) ובינו לבין המפקד הפותח את ספרנו מפרידה כמחצית השנה. מפתיעה עד מאוד העובדה שבשני המפקדים נתקבלה אותה התוצאה - "שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים", וכבר נדרשתי לשאלה זו בספר שמות (ל, טז). (פ' במדבר תשמ"ט)