פרשנות מצטטת על שמות ל:יז

נסיים בדברי המדרש הדן בשאלת היחס בין הלכה שיסודה בתורה לבין כזאת שיסודה בדברי סופרים בתנא דבי אליהו. שם מצוי תיאור של מעין ויכוח: "בא חבירו וישב כנגדו, אף בזה יש בו מקרא ואין בו משנה, אמרתי לו, בני רחיצת ידים מן התורה? אמר לי, רבי לא נאמרה לנו מהר סיני. אמרתי לו, בני דברים הרבה יש לנו וחמורין הן, ולא צרך הכתוב לאמרן, לפיכך הטילן על ישראל. אמר, הן יבדילו אותן, כדי להרבות את שכרן, מנין, תדע לך שכן, כשהיו ישראל במדבר וסבובים במדבר אמר לו הקב"ה למשה, לך אל העם וקדשתם וגו' (שמות י"ט, י), ושנו חכמים (במשנה), וקדשתם בטבילה, ולמדנו רחיצת ידים מן התורה ממשה ואהרן ובניו, שנאמר 'וידבר ה' ' וגו', 'ועשית כיור נחשת' [וגו'], 'ורחצו ממנו משה' וגו', 'בבואם אל אהל מועד' וגו' (שמות ל', י"ז-כ). אבל בישראל מהו אומר, 'והתקדשתם והייתם קדושים' (ויקרא י"א, מד), מיכן היה רבן גמליאל אוכל חולין בטהרה, אמרו, לא לכהנים בלבד ניתנה קדושה, אלא לכהנים וללוים ולישראל כולן, שנאמר 'וידבר ה' ' וגו', 'דבר אל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים' וגו' (ויקרא י"ט, א ו־ב), מיכן אמרו, כל המזלזל ברחיצת ידים סימן רע לו, עליו הוא אומר, 'והיה כשמעו את דברי האלה' וגו', 'לא יאבה ה' סלוח לו' וגו' (דברים כ"ט, יח ו־יט). הא למדת, שכל המבעט בנטילת ידים סימן רע לו" (תנא דבי אליהו, טז, עמ' 72).

עדות ברורה לתפיסה של נטילת ידיים כמצווה שאיננה בתורה יש בתנא דברי אליהו. שם מצוי תיאור של מעין ויכוח: "בא חבירו וישב כנגדו, אף בזה יש בו מקרא ואין בו משנה, אמרתי לו, בני רחיצת ידים מן התורה, אמר לי, רבי לא נאמרה לנו מהר סיני, אמרתי לו, בני דברים הרבה יש לנו וחמורין הן, ולא צרך הכתוב לאמרן, לפיכך הטילן על ישראל. אמר, הן יבדילו אותן, כדי להרבות את שכרן, מנין, תדע לך שכן, כשהיו ישראל במדבר וסבובים במדבר אמר לו הקב"ה למשה, לך אל העם וקדשתם וגו' (שמות יט י), ושנו חכמים (במשנה), וקדשתם בטבילה, ולמדנו רחיצת ידים מן התורה ממשה ואהרן ובניו, שנאמר 'וידבר ה' ' וגו' 'ועשית כיור נחשת' [וגו'] ו'רחצו ממנו משה' וגו', 'בבואם אל אהל מועד' וגו' (שמות ל יז-כ), אבל בישראל מהו אומר, 'והתקדשתם והייתם קדושים' (ויקרא יא מד), מיכן היה רבן גמליאל אוכל חולין בטהרה, אמרו, לא לכהנים בלבד ניתנה קדושה, אלא לכהנים וללוים ולישראל כולן, שנאמר 'וידבר ה' ' וגו' 'דבר אל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים' וגו' (ויקרא יט א וב), מיכן אמרו, כל המזלזל ברחיצת ידים סימן רע לו, עליו הוא אומר, 'והיה כשמעו את דברי האלה' וגו' 'לא יאבה ה' סלוח לו' וגו' (דברים כט יח ויט), הא למדת, שכל המבעט בנטילת ידים סימן רע לו" (תנא דבי אליהו, טז, עמ' 72).

בסדר אליהו רבה, שזמנו שנוי במחלוקת, מובא: "ולמדנו רחיצת ידים מן התורה ממשה ואהרן ובניו שנאמר וידבר ה' וגו' ועשית כיור נחשת וגו' ורחצו ממנו משה וגו' בבואם אל אהל מועד וגו' (שמות ל יז-כ) אבל בישראל מהו אומר והתקדשתם והייתם קדושים (ויקרא יא מד) מיכן היה רבן גמליאל אוכל חולין בטהרה. אמרו: לא לכהנים בלבד ניתנה קדושה אלא לכהנים וללוים ולישראל כיון שנאמר וידבר ה' וגו' דבר אלא עדת ישראל ואמרת אליהם קדושים וגו' (ויקרא יט א-ב). מיכן אמרו כל המזלזל ברחיצת ידים סימן רע לו" (תנא דבי אליהו, פט"ז, עמ' 72). נטילת ידיים היא ההתקדשות של ישראל, וכאמור בברייתא בבבלי: "והתקדשתם – אלו מים ראשונים" (ברכות נג ע"ב).

כי ידעתיו. לְשׁוֹן חִבָּה, כְּמוֹ מוֹדָע לְאִישָׁהּ (רות ב'), הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ (שם ג'), וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם (שמות ל"ג). וְאָמְנָם עִקַּר לְשׁוֹן כֻּלָּם אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן יְדִיעָה, שֶׁהַמְחַבֵּב אֶת הָאָדָם מְקָרְבוֹ אֶצְלוֹ וְיוֹדְעוֹ וּמַכִּירוֹ, וְלָמָּה יְדַעְתִּיו?