פרשנות מצטטת על שמות ל:כב

זו פרשת מצות הנרות ופרשת ואתה תצוה כו'. הרמב"ן הקשה על זה, דהא לעיל לא סמך פרשת "ואתה תצוה" לפרשת מנורה, שיאמר הכתוב שאתה סופך לצוות את בני ישראל על הנרות. ויפה הקשה הרמב"ן, ולא ידעתי מי כניס רש"י בדוחק הזה לפרש "ואתה תצוה" קאי על המנורה. אבל הפרשה נאמר על עשיית השמן לצורך המנורה הוא, כמו שציוה לעשות שמן המשחה והקטורת (שמות ל, כב-לח), כך ציוה על עשיית שמן למאור, ולא נאמר על הדלקת הנרות. וכך משמעות הכתוב; "ואתה תצוה ויקחו עליך שמן זית" (שמות כז, כ), ולמה השמן הזה, כדי "להעלות נר תמיד" בסוף, ובסוף יהיה מעריך אותו מערב עד בקר (שם שם כא), ואין זה רק ביאור צורך השמן שציוה לעשות עתה. ובפרשה הזאת הזהיר על הדלקתן, ולפיכך אמר "צו את בני ישראל", שכל מקום שנאמר "צו" אינו אלא מיד ולדורות (רש"י לעיל ו, ב), ומפרשה של מעלה לא שמעינן כלל המצוה על הנרות, לכך כתב כאן המצוה:

ואת השמן הטוב. יש פותרים שמן המשחה, וי"א הוא שמן אפרסמון שהיה מצוי בא"י והוא פנג האמור (ביחזקאל כ״ז:י״ז) יהוד' וישראל המה רוכליך בחטי מנית ופנג וראיתי בספר יוסיפון שהוא אפרסמון וגדל ביריחו לכך נקרא יריחו על שם הריח:

ומלת נבוב לחת. כמתורגם ארמית וכמוהו ואיש נבוב ילבב (איוב יא יב) שהוא ריק בלי לבב על דרך האומרים ראש בלי מוח, והנה לא נזכר הכיור כי לא נעשה מנדבת כל ישראל, רק מנדבת הנשים לבדם, על כן הזכירו עם פרשת הבשמים שכל ישראל לא הביאום רק הנשיאים לבדם: