וְנָתַתָּ֞ה אֶת־מִזְבַּ֤ח הַזָּהָב֙ לִקְטֹ֔רֶת לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן הָעֵדֻ֑ת וְשַׂמְתָּ֛ אֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לַמִּשְׁכָּֽן׃
רמב"ן
ועשית מזבח מקטר קטורת הנה מזבח הקטרת מן הכלים הפנימיים היה, ראוי שיזכירנו עם השולחן והמנורה שהוא מונח עמהם, וכן הזכירם במעשה בפרשת ויקהל (שמות ל״ז:כ״ה), אבל הטעם להזכירו כאן אחר המשכן וכל כליו והקרבנות, בעבור שאמר בתשלום הכל ונקדש בכבודי (שמות כ״ט:מ״ג), ושכנתי בתוך בני ישראל (שם מה), אמר כי עוד יתחייב להם שיעשו מזבח מקטר קטרת להקטיר לכבוד השם. וזהו רז שנמסר למשה רבינו שהקטרת עוצרת המגפה (שבת פט.), כי הקטרת במדת הדין (זוה"ק ויקרא יח), שנאמר ישימו קטורה באפך (דברים לג י), מן וחרה אפי (שם לא יז), והוא מה שאמר בקטרת זרה ועל פני כל העם אכבד (ויקרא י ג), שידעו כבודי כי לא ישא לפשעכם ויזהרו בכבודי. ולכך אמר כאן (שמות ל׳:ו׳) ונתת אותו לפני הפרכת אשר על ארון העדות לפני הכפורת אשר על העדות אשר אועד לך שמה, כי מה צורך להאריך בכל אלה ולא אמר ונתת אותו לפני ארון העדות באהל מועד, כאשר אמר בפרשת פקודי (שמות מ׳:ה׳), אבל הוא להורות על ענינו:
רמב"ן
ויהי בחדש הראשון באחד לחודש על דעת רבותינו הזכיר הכתוב שהוקם המשכן לעמוד כן באחד לחודש הראשון כאשר צוה (שמות מ׳:ב׳). ואמרו ויקם משה את המשכן (שמות מ׳:י״ח), לספר מה שעשה בהקימו אותו מן היום הראשון שהתחיל בו שהוא כ"ג באדר. ולא הזכיר בכאן משיחת המשכן וכליו ולא משיחת אהרן ובניו וקרבנות המלואים, כי לא עשה אותם עד שסיים כל ההקמה ונצטוה בהם פעם שנית קח את אהרן, כמו שמפורש בפרשת צו (ויקרא ח ב): והנה המשכן וכליו לא נתקדשו לעבודה אלא במשיחה, כמו שנאמר (שמות מ׳:ט׳) ומשחת את המשכן ואת כל אשר בו וקדשת אותו ואת כל כליו, על כן פירוש ויערוך עליו ערך לחם (שמות מ׳:כ״ג), ויעל הנרות (שמות מ׳:כ״ה), כי עשה כן בזמנם אחר המשיחה והנה הם כטעם לעשות כן. ומה שאמר גם כן למעלה (שמות מ׳:ד׳) והבאת את השולחן וערכת את ערכו, יצוה שיערוך אותו אחרי המשיחה. וכן אמר ונתת את מזבח הזהב לקטורת (שמות מ׳:ה׳), וכן ויעל עליו את העולה ואת המנחה (שמות מ׳:כ״ט), בזמנה, כי עדיין לא הקים החצר סביב למשכן, ואין מקריבין בלא קלעים, כי יהיו שחוטי חוץ, אלא כלם בזמנם:
הטור הארוך
ויקטר עליו קטורת סמים. פירש"י אהרן. וכתב הרמב"ן שהוא טעות סופר דעל משה קאי שהוא הקטיר כל ח' ימי המילואים וכן ויעל עליו העולה והמנחה משה הוא המעלה שכך נצטווה וזה אשר תעש' על המזבח שיתחי' הוא לעשות כן כל ימי המלואים כי הצוואות שם כולם על עבודת משה ואמר אחרי כן עולת תמיד לדורותיכם שיעשו כן הכהנים לדורות ואע"פ שלא נאמר בצוואה והקטיר עליו קטורת סמים הבין זה משאר עבודות שהרי צוה אותו בכאן שיסדר הלחם ויעל הנרות אי נמי הוא בכלל ונתת המזבח לקטורת שתקטירנו עליו מיד. ומה שאמר בצוואה ונתת אותו לפני הפרוכת והקטיר עליו אהרן קטורת סמים להורות על עניינו מיום שהתחיל אהרן בכהונתו תדע לך דכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה וזה לא היה אלא משמיני ואילך שהרי בכאן צוה למשה בפיו' והעלית את נרותיה:
העמק דבר
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
עד בכור השבי. שֶׁהָיוּ שְׂמֵחִין לְאֵידָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל; וְעוֹד, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִרְאָתֵנוּ הֵבִיאָה הַפֻּרְעָנוּת; וּבְכוֹר הַשִּׁפְחָה בִּכְלָל הָיָה, שֶׁהֲרֵי מָנָה מִן הֶחָשׁוּב שֶׁבְּכֻלָּן עַד הַפָּחוּת, וּבְכוֹר הַשִּׁפְחָה חָשׁוּב מִבְּכוֹר הַשְּׁבִי: