פרשנות מצטטת על תהילים ב:ז

ועתה אחל לדבר במה שכוונתי לו הוי יודע כי כמו שלא ישיג הסומא עין הצבעים ואין החרש משיג שמע הקולות ולא הסריס תאות המשגל כן לא ישיגו הגופות התענוגים הנפשיות וכמו שהדגים אינם יודעים יסוד האש לפי שהיותם ביסוד המים שהם הפכו כן אינו נודע בזה העולם הגופני תענוג העולם הרוחני אבל אין אצלנו בשום פנים תענוג זו זולתי תענוג הגוף בלבד והשגת החושים מן המאכל והמשתה והמשגל וכל מה שזולתו אלה הוא אצלנו בלי מצוי ואין אנו מכירין אותו ולא נשיג אותו בתחלת המחשבה אלא אחר חקירה גדולה. וראוי להיות כן לפי שאנחנו בעולם הגופני ולפיכך אין אנו משיגים אלא תענוגיו הגרועים הנפסקים אבל התענוגים הנפשיים הם תמידים עומדים לעד אינם נפסקים ואין ביניהם ובין אלו התענוגים יחס ולא קורבה בשום פנים ואין ראוי אצלנו בעלי התורה ולא אצל האלהיים מן הפילוסופים שנאמר שהמלאכים והכוכבים והגלגלים אין להם תענוג אבל באמת שיש להם תענוג גדול במה שהם יודעים ומשיגין באמיתת הבורא יתברך ובזה. הם בתענוג תמידי שאינו נפסק ואין תענוג גופני אצלם ואינם משיגין אותו לפי שאין להם חושים כמונו שישיגו בהם מה שאנו משיגין אותו וכמו כן אנחנו כשיזדכך ממנו מי שיזדכך ויעלה לאותם מעלה אחר מותו אינו משיג התענוגים הגופנים ואינו רוצה בהם אלא כעין שירצה המלך שהוא גדול הממשלה שיתפשט ממלכותו וממשלתו ויחזור לשחק עם הנערים בכדור כשהיה עושה לפנים מן המלכות וזה בקטנות שניו כשלא היה מבחין בין מעלת שני הענינים כמו שאנחנו היום משבחין ומנשאין תענוגי הגוף ולא תענוגי הנפש. וכשתתבונן בענין שני אלה התענוגים תמצא פחיתות האחת ומעלת השניה ואפילו בעולם הזה. וזה כי אתה מוצא רוב בני האדם כלם מיגעים נפשותיהם וגופותיהם בעמל ויגיעה שאין למעלה מהם כדי שיגיע לו מעלה וכבוד ושינשאוהו בני אדם והנאה זו אינה הנאת מאכל ומשתה וכמו כן הרבה מבני אדם בוחר להנקם מאויביו יותר מהשיג הרבה מתענוגי הגוף והרבה מבני אדם מתרחקים מן הגדול שבתענוגי הגוף מיראתו שישיגהו מזה חרפה ובושת מבני אדם או לפי שמבקש שיהא לו שם טוב ואם ענינו כן בעוה"ז הגופני כ"ש בעולם הרוחני והוא העוה"ב שנפשותנו משכילות שם מידיעת הבורא יתברך כמו שמשכילות הגופנים העליונים או יותר ואותו תענוג לא יחלק לחלקים ולא יסופר ולא ימצא משל למשול בו אותו התענוג אלא כמו שאמר הנביא ע"ה (ע' תוי"ט אהלות פי"א) כשנפלאו בעיניו גדולת הטוב ההוא ומעלתו אמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכן אמרו ע"ה (ברכות יז:) העוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא רחיצה ולא סיכה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו שכינה. רוצה לומר באמרו ועטרותיהם בראשיהם השארות הנפש בקיום המושכל להם והוא הבורא יתברך והיות הוא רוצה לומר המושכל והוא דבר אחד כמו שזכרוהו גדולי הפילוסופים בדרכים יארך ביאורם בכאן. ואמרו ונהנים מזיו שכינה רצוני לומר שאותן הנשמות מתענגות במה שמשיגות ויודעות מאמתת הבורא יתברך כמו שמתענגות חיות הקודש ושאר מדרגות המלאכים במה שהם משיגים ויודעים ממציאותו. הנה כי הטובה והתכלית האחרון הוא להגיע אל החברה העליונה הזאת ולהיות בכבוד הזה ובמעלה הנזכרת וקיום הנפש כמו שבארנו עד אין סוף בקיום הבורא יתברך שהוא סיבת קיומה לפי שהשיגה אותו כמו שנתבאר בפילוסופים הראשונים וזה הוא טוב הגדול אשר אין טוב להקיש לו ואין תענוג שידמה לו כי איך ידמה התמיד אשר אין לו סוף וקץ בדבר הנפסק וזה שאמר (קדושין לט:) למען ייטב לך והארכת ימים לעולם שכולו ארוך. והרעה השלמה והנקמה הגדולה הוא שתכרת הנפש ותאבד ושלא תהיה חיה וקיימת והוא הכרת הכתוב בתורה כמו הכרת תכרת הנפש ההיא ואמרו ז"ל (סנהדרין סד:) הכרת בעוה"ז תכרת בעולם הבא ונאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים הנה כל מה שבחר והרגיל בתענוגי הגוף ומאס באמת ואהב השקר נכרת מאותה מעלה וישאר חומר נכרת וכבר ביאר הנביא ע"ה שהעולם הבא אינו מושג בחושים הגופניים וזהו שנאמר עין לא ראתה אלהים זולתך ואמרו (ברכות לד:) בפי' זה כל הנביאים כלם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל העוה"ב עין לא ראתה אלהים זולתך. אמנם היעודים הטובים והנקמות והרעות הכתובות בתורה ענינם הוא מה שאספר לך והוא זה כי הוא אומר לך אם תעשה המצות האלה אסייע לך על עשייתם והשלמות בהם ואסיר מעליך המעיקים והמונעים כלם לפי שהאדם אי אפשר לעשות לו המצות לא כשהוא חולה ורעב או צמא ולא בשעת מלחמה ומצור ולכן יעד שיסורו כל אלה הענינים ושיהו בריאים ושקטים עד שתושלם להם הידיעה ויזכו לחיי העוה"ב. הנה כי אין תכלית שכר עשיית התורה באלה הדברים כלם וכמו כן אם עברו על התורה יהיה עונשם שיארעו להם אותם הרעות כלם עד שלא יוכלו לעשות מצוה וכמו שנאמר תחת אשר לא עבדת. וכשתתבונן בזה התבוננות שלימה תמצא כאלו הוא אומר לך אם עשית קצת מצות מאהבה והשתדלות אעזרך לעשותם כלם ואסיר מעליך המעיקים והמונעים ואם תעזוב דבר מהם דרך ביזוי אביא לך מונעים ימנעוך מעשותם כלם עד שלא יהיה לך שלמות ולא קיום בעוה"ב וזהו ענין אמרם ז"ל שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה. ואולם גן עדן הוא מקום דשן ושמן מבחר הארץ יש בו נהרים רבים ואילנות עושים פירות יגלה אותו השם יתברך לבני אדם לעתיד לבא ויורה אותו הדרך להלך אליו ויתענגו בו ואפשר שימצאו בו צמחים מופלאים עד מאד מועילין תועלת גדולה ערבים ומתוקים הרבה מלבד אלה הידועים והמפורסמים אצלנו וכל זה אינו מן הנמנע ולא רחוק אבל הוא קרוב להיות ואפי' לא היה כתוב בתורה כ"ש שנתבאר זה בתורה ונתפרסם. אמנם גיהנם הוא שם לצער ולעונש שישיג לרשעים ולא פי' בתלמוד תואר זה העונש (ע' היטב נדרים ח: ובע"ז דף ג:) אלא יש אומרים כי השמש תקרב להם וישרפם וראיתם ע"ז מה שנא' (מלאכי ג׳:י״ט) הנה יום בא בוער כתנור וקצתם אומרים כי הוא חמימות זרה תתחדש בגופותיהם ותשרפם וראייתם על זה מה שנאמר רוחכם אש תאכלכם. ותחיית המתים הוא יסוד מיסודי משה רבינו ע"ה ואין דת ולא דבקות בדת יהודית למי שלא יאמין זה אבל הוא לצדיקים וכן הוא לשון בראשית רבה גבורת גשמים לצדיקים ולרשעים ותחיית המתים לצדיקים בלבד ואיך יחיו הרשעים והם מתים אפי' בחייהם וכן אמרו (ברכות יח:) רשעים אפי' בחייהם קרואים מתים צדיקים אפי' במיתתן קרואים חיים. ודע כי האדם יש לו למות בהכרח ויתפרד וישוב למה שהורכב ממנו. אמנם ימות המשיח הוא זמן שתשוב המלכות לישראל ויחזרו לארץ ישראל ויהי אותו המלך גדול מאד ובית מלכותו בציון יגדל שמו וזכרו יהיה מלא הגוים יותר מן המלך שלמה וישלימו אתו כל האומות ויעבדוהו כל הארצות לצדקו הגדול ולנפלאות שיהא על ידו וכל מי שיקום עליו יאבדהו השם יתעלה וימסור אותו בידו וכל פסוקי המקרא מעידין על הצלחתו והצלחתנו עמו ולא ישתנה במציאות שום דבר ממה שהוא עתה אלא שהמלכות תחזור לישראל וזהו לשון החכמים (ברכות לד:) אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד ויהיו בימיו עשירים ואביונים גבורים וחלשים כנגד זולתם אבל באותם הימים יהיה נקל מאד על בני האדם למצוא מחייתם עד שבעמל מעט שיעמול אדם יגיע לתועלת גדול וזהו שאמרו (שבת ל:) עתידה ארץ ישראל להוציא גלוסקאות וכלי מילת לפי שבני אדם אומרים כשימצא אדם דבר מוכן ומזומן פלוני מצא פת אפוי ותבשיל מבושל והראיה על זה מה שנא' ובני נכר אכריכם וכורמיכם להודיע שיש שם זרע וקציר ולכן קצף החכם הזה שאמר המאמר הזה על תלמידו (ע' שבת ל:) כשלא הבין דברו וחשב שהוא על פשוטו והשיבו כפי השגתו ולא היתה אותה התשובה תשובה האמיתית והראיה על שלא השיב לו על אמיתתו מה שהביא ראיה אל תען כסיל כאולתו. והתועלת הגדול אשר תהיה באותם הימים הוא שננוח משעבוד מלכיות שהוא מונע אותנו מעשיית המצות כלם ותרבה החכמה כמו שנאמר כי מלאה הארץ דעה וישבתו המלחמות כמו שנאמר ולא ישאו גוי אל גוי חרב ויהיה נמצא בימים ההם שלימות רב ונזכה בו לחיי העוה"ב והמשיח ימות וימלוך בנו תחתיו ובן בנו וכבר ביאר הנביא את מיתתו לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט ויאריך מלכותו ימים רבים עד מאד ויארכו חיי בני האדם גם כן לפי שכשיסורו הדאגות והיגונות יארכו ימי האדם ואין לתמוה שתתקיים מלכותו אלפים מן השנים לפי שהחכמים אמרו כי הקיבוץ הטוב כשיתקבץ לא במהרה יפרד. ואין אנו מתאוים ומקוים לימות המשיח לרוב התבואות והעושר ולא שנרכב על סוסים ולא לשתות יין במיני הזמר כמו שמחשבין מבולבלי הדעת. אבל התאוו הנביאים והחסידים ימות המשיח ורבתה תשוקתם אליו. למה שיהיה בו מקבוץ הצדיקים והנהגת הטובה והחכמה וצדק המלך ורוב יושרו והפלגת חכמתו וקרבותו אל האלהים כמו שנא' (תהילים ב׳:ז׳) ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך ועשיית כל מצות תורת משה רבינו ע"ה מאין התרשלות ועצלה ולא אונס כמו שנא' (ירמיהו ל״א:ל״ד) ולא ילמדו עוד איש (אל אחיו ואיש אל רעהו) [את רעהו ואיש את אחיו] לאמר דעו את ה' כי כלם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם וגו' ונתתי את תורתי בלבם וגו' והסירותי את לב האבן מבשרכם והרבה מאלו הפסוקים בזה הענין. ובאלה הענינים ישיגו העוה"ב השגה חזקה. והתכלית הוא העוה"ב ולעומתו הוא ההשתדלות ולפיכך זה החכם המוחזק בידיעת האמת עיין בתכלית האחרון והניח מה שזולתו ואמר כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ואם היותו הוא התכלית המבוקש אינו ראוי למי שהוא רוצה שיהיה עובד מאהבה שיהיה עובד להשיג העוה"ב כמו שבארנו במה שקדם אבל יש לעבוד על הדרך שאומר וזה כי כשיאמין שיש שם חכמה והיא התורה שהגיעה אל הנביאים מאת הבורא יתעלה שהודיע' בזה המדות הטובות והם המצות והמדות הרעות והם העבירות ראוי לו מצד שהוא אדם ישר במזג שיעשה הטובות ויסור מן הרעות וכשיעשה זה ישלם בו ענין האנושי ויהיה נבדל מן הבהמה וכשיהיה אדם שלם הוא מטבע האדם השלם אשר אין לו מונע שתחיה נפשו ותתקיים בקיום הידוע לה וזה הוא העוה"ב כמו שאמרנו וזהו שנא' (תהילים ל״ב:ט׳) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן עדיו לבלום כמו שהמונע את הבהמות מן ההשתלחות הוא דבר מבחוץ כמו המתג והרסן ואין ראוי שיהיה אדם כן אבל יהיה המונעו מאתו ומעצמו רצוני לומר צורה האנושית כשתהיה שלמה היא תמנענו מאותן הדברים שמונעין ממנו השלמות והם הנקראים מדות רעות והיא תזרז אותו ותדחנו אל מה שיביאהו אל השלמות וזהו המדות הטובות זה המתבאר לי מכלל דבריהם בזה הענין הנכבד והנעלה. ועוד אחבר חבור אקבץ בו כל הדרשות הנמצאים בתלמוד וזולתו ואבארם ואסבור בהם סברות שיהיו נאותים לאמתת הענינים ואביא ראיה מדבריהם ג"כ ואגלה מה שהוא מן הדרשות דרך פשטם ואשר מהם משל ואשר מהם היו בחלום וזכרו אותו במאמר פשוט מוחלט כאילו היה בהקיץ ובאותו החבור אבאר לך אמונות רבות ושם אבאר כל הדברים אשר נתתי לך מהם מדברי אלה העקרים מעט תקיש מהם על זולתם. ואין לתפוש עלי על מה שבא במאמרי זה ואשר ויתרתי בקצת מלות וענינים שתופסים עליהם בעלי החכמה כי אני ויתרתי זה השיעור כדי להבין למי שלא קדם לו חינוך בשום דבר מזה הענין הנכבד אשר אין משיגין אותו כל בני אדם. ומלת אפיקורוס היא ארמית ענינה מי שמפקיר ומבזה את התורה או לומדיה ולפיכך קורין בזה השם כל שאינו מאמין ביסודי התורה ומי (ע' סנהדרין צט:) שמבזה החכמים או איזה תלמיד חכם שיהיה או המבזה רבו. וספרים החיצונים אמרו שהם ספרי תועים וכן (בסוגיא דסנהדרין ק:) ספר בן סירא והוא היה איש שחבר ספרים יש בהם התולים מעניני הכרת פנים אין בהם טעם ולא תועלת אלא אבוד הזמן בהבל כגון אלה הספרים הנמצאים אצל הערב מספור דברי הימים והנהגת המלכים ויחוסי הערבים וספרי הנגון וכיוצא בהן מן הספרים שאין בהם חכמה ולא תועלת גופני אלא אבוד הזמן בלבד. והלוחש על המכה ובלבד ברקיקה לפי שיש בזה בזוי להש"י. וההוגה את השם באותיותיו יו"ד ה"א וי"ו ה"א שהוא השם המפורש וכבר זכרו דברים זולתי אלה שהעושה אותם אין לו חלק לעוה"ב. אמרו (ב"מ נח:) המלבין פני חבירו ברבים [הגה' הגרי"ב: ע' ברמב"ם פ"ג מהל' תשובה וכ"מ שם וכתבתי בהפלאה שבערכין בס"ד חידוש דלא ראה הכ"מ דהכי איתא בירושלמי פ' אין דורשין, גם במג"א סי' קנו על הגליון כתבתי בס"ד עוד בזה בהקדמת שאילת שלום שחברתי בס"ד על השאלתות דרב אחאי כתבתי התעוררות בדברים אלו] והקורא לחבירו בכנוי והמתכבד בקלון חבירו לפי שלא יעשה מעשה מאלה ואע"פ שהם עבירות קלות כפי מחשבת החושב אלא בעל נפש גרועה שאין בה שלימות ואינה ראויה לעולם הבא. וממה שצריך שנזכור בכאן והוא הראוי מכל מקומות שעיקרי דתנו ויסודותיה שלשה עשר יסודות:

ג' נקראו על שמו של הקב"ה צדיקים ובית המקדש ומשיח שם של הוי"ה עולה מ"ה ז"ש מ"ה לידידי ר"ל שם של מ"ה הוא לידידי בביתי שגם ב"ה נקרא מ"ה בבית"י גימטרי' מ'ש'ב'ד (תהלים כא) ובישועתך מ"ה יגיל מאוד מ"ה ימים יתכסה גואל הב' כמו גואל הא' (שם סו)מ"ה נורא מעשיך התרעם על כ"ה שערים העליונים כ"ה אתוון דיחודא מ"ה לידיד"י בבית"י ס"ת הי"י (בראשית כד) אחותינו את הי"י לאלפירבבה (ישעיה כז) ה"באים י"שרש י"עקב ז"ש תפסו הקב"ה לאברהם בידו מדקארי לו ידידי שהוא רומז על ב' ידות יד ימין יד שמאל. ידיד על שם שתי ידים י"ד עתים לטובה י"ד עתים לרעה (איכה א) וילכו בלא כח כ"ח פרקים (שם ג) יהפוך ידו כל היום בבית"י בב' של בראשית נרמזו אלו ב' ידים כי כ"ח אתוון באותו פסוק שהראה הי"י. כ"ח דורות של לבנה כי (שמות יב) החודש הזה לכם נרמז לנו והקב"ה (ישעיה מו) מגיד מראשית אחרית מן ב' של בראשית עד ב' של ובהו בו נרמזו ג' ידות שהם סוד של מ"ב נחלק לג' פעמים י"ד הוא סוד מ"ב מסעות (תהלים פד) עוברי בעמק הבכא כשאמר הקב"ה לירמיה בני היכן אתם כהנים היכן אתם אהבי היכן אתם ר"ת בכ"א והם נגד ברית יעקב היא התורה אמר בני היכן הם (שם ב) אספרה אל חוק י"י אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך נגד ברית יצחק כנגדו עמוד עבודה אמר כהני היכן הם נגד ג"ח ברית אברהם אמר אהבי היכן הם זרע אברהם אהבי מסיטרא דחסד נקרא אהבה. על ג' אלו היו ג' פרנסים במדבר (הושע ב) זנתה אמ"ם הובישה הורתם א"הרן מ"שה מ"רים ז"ש (מיכה ו) ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים עמ' זכר נא מרים ג"ח אהרן עבוד' משה תורה וכן מפרשת י'ב'ע ע"ש וכן בשעת חורבן היו ג' נביאים כי' (בראשית לג) ויח"ץ את הילדים י"רמיה בשוקים צ"פניה הוכיח בבית המקדש "ולדה לנשים ג"כ שלשה אלו וכן בכל דור ודור צריך שלשה מעמידי המרכבה נגד זה תלתא שבתא דפורענותא לקבל ג' אלו סי' דש"ח וכה"א ארץ ארץ ארץ (ירמיה ב) שמעו דבר י"י (שם ז) היכל י"י היכל י"י היכל י"י המה ג' פעמים כי תלתא זימנא הוה חזקה (איוב לג) פעמים שלש עם גבר לקבל זה ג' פעמים איכה גם ג' יודין יתירין לקבל ג' נביאים ישעיה ירמיהו יחזקאל גם רמז על ב' שנים ששוקד על הרעה לטובתם ז"ש מה לידידי נהגתי עמו במדה"ר שהוא שם של מ"ה מה ששקדתי על הרעה ב' שני' נרמז במלת בבית"י על ב' שנים אלו כמ"ש (דניאל ט) וישקוד י"י על הרעה הוי"ה במילואו עולה מ"ה זכור י"ה מ"ה היה לנו כמ"ש האר"י ז"ל:

לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנא' וכו'. לפי מה שכתוב אצל יודעי חן תיבת יש היא אחת מחלקי אלב"ם, והיא כנגד היסוד שבו גנוז חוט אור אין סוף, שהוא אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבא, כי כן כתבו חכמי האמת משם אריא דבי עלאה, וכבר ידענו שהיסוד נקרא כל, והוא צדיק של מעלה שכנגדו מכוון הצדיק של מטה, ולפי זה לישנא דמתניתין שפיר דייקא, כי עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק העליון, וצדיק התחתון על ידו יזכה לש"י עולמות, שנאמר להנחיל אוהבי יש. יש דייקא שבו אור הגנוז כמ"ש, והיינו דקא מסיים ר"ש בן חלפתא באמרו לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, כי הצדיק שבו אור הגנוז לצדיקים נקרא שלום כידוע לי"ח, וה' יצילני משגיאות. והתי"ט פי' בדרך אחר:
בשלום. לסיים בדבר טוב אומר, כי פתח המשנה במם פתוחה וסיים במם סתומה, לרמוז דהתורה שבעל פה היא פתח להכנס לתורה שבכתב שנתנה למם יום, ומכל מקום אין למדין הלכה מתוך משנה (עי' נדה ז: וברש"י ד"ה הא קמ"ל ורשב"ם ב"ב קל: ד"ה עד שיאמרו), כי היא סתומה וחתומה. ועיין עוד בבמדבר רבא במאמר שהעתקתי בהקדמתי, ובמאמר שהעתקתי בפירוש השיר הראשון. ועוד רמז מאי דאיתא בילקוט הושע (רמז תקכה) ר' חנינא אמר אין הגליות מתכנסות אלא בזכות המשניות, שנאמר (הושע ח, י) גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. כי בזכות המשניות המתחלת במם פתוחה, הגואל בהוד נצחו יתפאר ויתגבר בגדולתו, ויתרבה המשרה על שכמו ששם המם סתומה (לםרבה המשרה. ישעיה ט, ו), וברוב חכמתו יזכה לכתר מלוכה, הרחמן יחיש ביאתו בב"א:
עוקצין מתחיל בכף ומסיים במם, היינו מך, שהעני הוא גרוע בעיני אדם והולך אחריהם כעוקץ בסוף הפרי. וראשית המסכתא היא כל וסופה שלום, כי השלום הוא כלי המחזיק הכל והכל תלוי בשלום, ה' יברך את עמו בשלום:
סליק מסכת עוקצין. למשניות הם הקיצין:
אם תלמוד במשנתו אל ישים לך קצין.
כי תתחיל בברכתו עד בואך לעוקצין:
סליק הסדר של טהרו"ת יסו"ד כל דבר שבקדושה.
דע"ת מגלה ונסתרות כיוס"ף בסדרים ששה:
אֲדֹנָי זוּ בְּתִפְאַרְתוֹ כְּאֵם וָאָב.
יְרַחֵם עָם בְּמִשְׁנָה זֹאת וְסָר בַּכוּת.
וְרֹאֹשׁ דָוִד בְּנוֹ יַכְתִּיר בְּזֵר זָהָב.
לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עֲלֵי מַלְכוּת:
אדני זו בתפארתו, כאם ואב ירחם עם. כרחם אב על בנים (תהלים קג, יג) ואשה את בן בטנה (עי' ישעיה מט, טו). אדני זו אשר חטאנו לו (עי"ש מב, כד) שלכן גלינו, ירחם עמו ישראל ויגאלנו: במשנה זאת. שאין הגליות מתכנסות אלא בזכות המשניות שנא' גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם (הושע ח, י. ילקוט שם רמז תקכה): וסר בכות. בכי רחל המבכה על בניה יסיר, כדכתיב (ירמיה לא, טו-טז) מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם: וראש דוד בנו יכתיר בזר זהב. והוא כתר מלכות אשר יכתיר ה' למשיח בן דוד אשר הוא דוד בעצמו, כמו שיסד הפייט בפיוט (הושענות להו"ר) דמבשר ואומר, והוא ר"א הקליר שהוא תנא כידוע (עי' תוס' חגיגה יג. ד"ה ורגלי החיות) כי כן שמו מיוסד בראשי חרוזות של הפיוט ההוא (כן הוא הנוסחא במחזורים מנהג רומי בולונייא רצז', ש'. ועוד מחזורים ישנים. לאחר אותיות א"ב אלעזר בירבי), כי כן באות צדיק של הא"ב יסד בלשון זה, צמח איש צמח שמו הוא דוד בעצמו. ובאות יוד של בריבי יסד, ינון לפני שמש שמו הוא דוד בעצמו. ועוד דאיתא בש"ס (עי' סנהדרין צח:) ובזהר (לך פב:) האי משיח אי מן חייא הוא דוד שמיה ואי מן מתייא הוא דוד שמיה, ונקרא בן להקב"ה כדכתיב (תהלים ב, ז) ה' אמר אלי בני אתה: למען יאריך ימים עלי מלכות. כדכתיב (ישעיה ס, כ-כא) לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף כי ה' יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך. ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר:
דוק עוד בשירי ותמצא אופנים. ליורדים פה בפרדס רמונים:
אודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו שהחיינו וקיימני והגענו למקו' הזה משוש כל הארץ צפ"ת תוב"ב עם אשתי ובני להתיצב פה על התורה ועל העבודה בארץ הקדושה הזאת המחכימת פתי באוירה הזך והנקי וזכני בטובו הגדול לעשות מהדורא בתרא לזה הספר בתוספת מרובה על העיקר ויהי ה' לעזר לי עד כלותו אותו היום יום ראשון אשר בו נכנסתי בשנה חדשה שנת ל"ב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חידש בקרבי ראשון למעשה בראשית לסדר למען ישמעו כל עד' בני ישראל בי"ה לחד' תמוז בפרט כי לא עזבת דורשיך ה' לכן בקהל עם ארוממנו ומשירי אהודנו ואף כי אח"כ יצאתי ממחיצתי כמו שספרתי בטעם שינוי שם ספרי בהקדמתי כי נשבתי בצאתי מארץ הקדושה ביום ששי אחר חצות היום יום ר"ח חשון שנת הת"פ עם אשתי ושני בני באלהים אהלל דבר ואתן הודאה על מה שעבר ואזעק לע"ל לאל העונה אותי ביום צרתי שישבני על מכוני בארץ הקדושה מהרה חושה אכי"ר:
תוי פזמון שבת מילה ותפלין
נגון זה חבר המחבר הפזמון של שבת ומילה ותפלין, ולמהר מלאכתו הכינו בכתב על יד מי שבקי בחכמה זו יותר ממנו, והוא איש תם וישר כ' אברהם קאסירס מעיר האת לתשוקת הגביר כ' יהודא מאורבינו יצ"ו אוהב חכמה זו:
פזמון של שבת ומילה ותפלין
השיר הזה חיברו המחבר על שבת ומילה ותפילין בכוונה מכוונת במספר הבתים וסדרם ובמספר החרוזות שבכל בית וסדרם ובמספר התנועות שבכל חרוזה ובחתימת שמו דווקא בשני בתי התפילין הכל בכלל ובפרט יסדו על דברי רז"ל בפשט וסוד מן הגג ועד היסוד:
מה טוב הוא ומה נעים.
מה טוב הוא ומה נעים.
מה טוב הוא ומה נעים.
מה טוב הוא ומה נעים.
מה טוב הוא ומה נעים.
מה טוב הוא ומה נעים.
הן על פי שני עדים.
הן על פי שני עדים.
כי הם זרע ברוכי אל.
כי הם זרע ברוכי אל.
כי הם זרע ברוכי אל.
כי הם זרע ברוכי אל.
כי הם זרע ברוכי אל.
כי הם זרע ברוכי אל.
כי הם זרע ברוכי אל.
כי הם זרע ברוכי אל.
אם הוא ישמור שבת קודש:
כל מום רע ולא תזבח.
כל מום רע ולא תזבח.
כל מום רע ולא תזבח.
כל מום רע ולא תזבח.
כל מום רע ולא תזבח.
כל מום רע ולא תזבח.
כי אזי טל אורות טליך:
על אשר ילקוט יום יום.
על אשר ילקוט יום יום.
על אשר ילקוט יום יום.
על אשר ילקוט יום יום.
וגוג אויב בו לא ישיא.
וגוג אויב בו לא ישיא.
וגם ישקוט בבא בן פרץ:
וגם ישקוט בבא בן פרץ:
וגם ישקוט בבא בן פרץ:
הב הב קורא לא יחמול.
על איש אשר עם שד שכן.
לא ימשול בך בעת תוכן.
לא ימשול בך בעת תוכן.
כי אז שדי הוא בצריך.
כי אז שדי הוא בצריך.
כי שלך הוא כי תאבה.
כי שלך הוא כי תאבה.
כי שלך הוא כי תאבה.
כי שלך הוא כי תאבה.
כי שלך הוא כי תאבה.
כי שלך הוא כי תאבה.
כי שלך הוא כי תאבה.
ובשמ' קדוש הם לא מעלו.
ובשמ' קדוש הם לא מעלו.
טוב לו הודות וכה לחי.
טוב לו הודות וכה לחי.
כי הוא כדת אלהים חי.
המכבדו אין לו בו חוסר.
המכבדו אין לו בו חוסר.
המכבדו אין לו בו חוסר.
המכבדו אין לו בו חוסר.
המכבדו אין לו בו חוסר.
המכבדו אין לו בו חוסר.
כי היא להם אף נאסרה:
כי היא להם אף נאסרה:
כי היא להם אף נאסרה:
כי הוא אינו מבן נכר.
וכמוצא הון שש בלב שמח.
על כי בו בן זוגו צומח:
על כי בו בן זוגו צומח:
על כי בו בן זוגו צומח:
וזה החוק הוא לא יושבת.
כי בו אל שם ארץ ושמים.
כי בו אל שם ארץ ושמים.
כי בו אל שם ארץ ושמים.
אם בזוג זה תהיה נקדש.
כי כל גוי כאיש אחד.
מאל שדי חיש חיש יודש.
מאל שדי חיש חיש יודש.
על יד שילה איש גואלנו: